"אבוד", "אבוד" זו אחת הסדרות שהשפיעו הכי הרבה בתקופה האחרונה ועכשיו, עם העונה השישית, שבה עם תנופה מחודשת. אני מודה שאני עוקב אחרי הסדרה ומשתגע לאיבוד סביב ההסברים האפשריים לכל כך הרבה תעלומות.
האם אתה תוהה מה הסדרה הזו קשורה לנושא הבלוג שלנו? כן, יש לו את זה, והרבה, כי "אבוד" בוחן את ההשלכות של חוסר האהבה והכבוד כלפי ילדים עד לתוצאותיה הסופיות.
בטח בקרב הקוראים של תינוקות ועוד יש לנו עוקבים שכמה מהם מחשיבים את אחת מסדרות הטלוויזיה הטובות ביותר. והם יבינו אותי, אם כי כל אחד יכול להזדהות עם העלילה עליה אני הולך לדבר כי זה נוגע לאהבת ההורים לילדיהם.
אני לא מתכוון לדבר על תיאוריות, או על מאבק של טוב ורע, או על מדע ודת, או על גורל וחופש, או אפילו, כמובן, מה התעלומה או ההסבר הסופי שיכול לחשוף את מה שהיה כל הזמן הזה עבר. לא, זה יהיה הנושא שדיברנו עליו, לדבר על הסדרה כולה אני מפנה אותך לחבר הבלוג שלנו ויה טל.
אני הולך לדבר על אבהות, כמרכיב בסיסי בהתפתחות אישיותם של ילדים ועתידם. זהו אחד הנושאים החוזרים ונשנים של "אבודים" ומוביל את החברה, בדרך זו, נושא מהותי.
הדמויות בסדרה זו נושאות משקל עצום שקובע את עברן, עתידן, תגובותיהם והחלטותיהן. והעומס הזה הוא של הורים איומים שסימנו אותם מילדותם בנטישה, התעללות או, בפשטות, שברון לב ופיחות.
הגאולה כרוכה בהכרח בפריצה עם העבר והפיכתו לשונה, כך שילדים יגדלו עם הורים בהווה, יוכלו להכחיש את הנזק שנגרם להם ולא לחזור עליו עם הילדים עצמם. העריכו אותם, כיבדו אותם שהם כמו שהם, מבלי לדרוש מהם לעמוד בציפיות או לשפוט אותם. לאהוב אותם, פשוט להעביר להם שאנחנו אוהבים אותם כמו שהם.
"יש לך מה שצריך"
ולזה התכוונתי כשהבאתי תינוקות ועוד "אבודים". כל דור יכול להיות הדור הראשון. אבות אבותינו, מימי קדם, הרגו אבהות כהחזקה והתעללות הייתה מוצדקת בשם החינוך או בתירוץ הצרכים והמתחים של מבוגרים.
אבל, כמו שאמרתי, אנו יכולים להיות הדור הראשון שמסרב לחזור על הסבל שאנו סובלים בילדים ולהחזיר את ההורות למרחב ההתחדשות של חברה שאינה חוזרת על אלימות.
לכן כשאני רואה "אבוד" אני מנתח את יחסי אבות ואמהות עם ילדיהם, מכיוון שזה מראה לנו שיש לנו את האחריות הגדולה ביותר האפשרית, להיות אבות טובים יותר מאחרים שהיו איתנו.
