לאחר שהעירתי על החדשות הקודמות של אם שחזרה לעבוד לאחר שבע שעות חופשת לידה לאחר הלידה, תהיתי איך זה היה ההיסטוריה של אמהות וילדים בכל הנוגע לפיוס בין עובדים.
שילוב נשים בעבודה פירושן שבמוקדם או במאוחר, עליהן להפקיד את הטיפול בתינוק או בילד הקטן לצדדים שלישיים במשך חלק ניכר מהיום. עם זאת, יותר מ פיוס בין עבודה וחיים אישייםנראה לי חלוקת זמן שלא תמיד הוגנת לאם או לילד, שלעתים קרובות סובלים מההפרדה הזו.
מודל זה, אף שאינו אידיאלי, הוא אולי דרך חדשה להתקרב לבעיית הפיוס. וזה שזכותם הבלתי ניתנת להכחשה של נשים לעבוד בשוויון אני לא חושבת שטוב שהיא תתממש במחיר התפטרות כמו הצורך של תינוקות שהם טובים מכל אחד עם האמהות שלהם והצורך הגופני והרגשי של האימהות גדל את ילדיך ישירות למשך זמן ארוך יותר מכפי שיש לנו כרגע.
לא כל המקומות וסוגי העבודה בטוחים או מתאימים לתינוק, אך אני מאמין שישנם רבים אחרים שיכולים להסתגל בצורה מושלמת לילד, להבטיח את שלומם, באותו מקום בו האם וללוות אותה במשימותיה.
נשים בעבודה לפני המהפכה התעשייתית
לפני שהעולם עבד ככה. אעשה סקירה קצרה של היסטוריית פיוס. נשים, בואו לא לשטות בעצמנו, תמיד עבדו, גם מחוץ לבית. מאז ומעולם היו הילדים עם אמהותיהם במשך כל היום והם לא היו בבתיהם הנעולים אלא גם התפרנסו ממגוון עיסוקים.
גידול המין האנושי במצב "טבעי" לא הפריד בין אמהות ותינוקות. אולי בזה לא השתפרנו עם המאות.
בשבטי האיסוף והציד, נשים נשאו את ילדיהן בזרועותיהן או בממחטה, ואילו לאחר שהחלימו פיזית מלידה, שבתנאים רגילים עשויות להיות הרבה יותר מוקדמות מכפי שאנחנו רגילים, הן טיילו ביער ואוספות מזון. ילדיו היו איתם כל הזמן.
הגעת הנאוליתית לא שינתה זאת, הילדים עקבו אחר אמותיהם שטיפחו, ארגו, הכינו כלי חרס או הכינו אוכל. הטבילה שלו בחיי החברה הייתה הנורמה. ההוראה נעשתה במשפחה ומי שהגיע לקבל הכשרה ראשית לא עשה כל כך טוב בילדות.
למעשה, אמהות וילדים נשארו יחד זה שאפיין את קיומו של המין האנושי, כמו עם כל היונקים, אם כי נכון שלא כל הפעילויות הותרו לנשים.
לא ניתן לפרט מתי המבנה החברתי גורם לגברים לשלוט על נשים, אולם תיאוריות רבות מצביעות על כך שהשינויים החזקים ביותר מתרחשים עם הולדת הערים והאימפריות הראשונות. לפני כן, בטרום-היסטוריה, אנו יכולים לדעת רק בהשוואה לחברות מבודדות ששמרו על צורת החיים של הצייד והלקטים, כיצד חלוקת המשרות והכוח.
המצב אחרי המהפכה התעשייתית
השינוי לא הגיע עד המהפכה התעשייתית, אז עזבו הנשים אוקופומיות והלכו לעבוד במפעלים ובמשרדים ובכך כבשו עצמאות כלכלית וזכויות יותר בשוויון תיאורטי. מה שאנתרופולוגים מכנים פטריארכיה נהרס, אם כי עמוק בפנים, דפוסי שיפוט רבים ממשיכים לשמור על נשים במצב חלש יותר במקומות רבים, כולל החברה המערבית שלנו.
ובכל זאת הכיבוש הגדול שולם במחיר גבוה מאוד, הפרדת ילדים באופן קבוע מאמהותיהם חלק גדול מהיום ובגילאים צעירים וצעירים יותר, ומשאירים אותם במוסדות או בצדדים שלישיים.
שגיאת עצמאותם של תינוקות
בזמן שזה קרה, הוטל מודל של פרשנות להתפתחות הפסיכולוגית של הילדות שמעולם לא הוכח ושמתנגש עם מה שהיה מנהג המין שלנו ואלו שדומים לנו. מוסבר לנו הילד צריך להיות עצמאי בגילאים בהם כל צופה אובייקטיבית יודע שהילד הוא ישות תלויה מאוד.
העושר הרב יותר של משקי הבית הציג בתוכם את הזמינות של ביטחון, נוחות וחום, וזה גם מקובל שאנחנו כבר לא גרים יחד בחדר יחיד. מכיוון שהילד לא יסבול נזק בחדר אחר והחדר הזה קיים, ניתן היה לישון בו. אבל זה לא רק זה, אלא שהוא גם מתעקש שתינוקות חייבים לישון בחדר אחר ללמוד הרגלי עצמאות מגיל צעיר, תחת איום לשבש את התפתחותם ולהפוך אותם לאנשים תלויים ללא הערכה עצמית.
איש לא הצליח להוכיח זאת מכיוון שהפסיכולוגיה אינה יכולה להתמודד עם המשתנים הללו באופן מתמטי, אך לדעתי אף אחד לא יכול להוכיח זאת מכיוון שזה שגיאה. ילדים אנושיים ישנו תמיד עם אמהותיהם או עם שני הוריהם, אך המצאת הלינה בנפרד היא משהו חדש, שלא מגיע אלינו עד המאה ה -19 או העשרים.
שום תיאוריה לא תוכל להראות שאבות אבותינו לקו מבחינה רגשית בגלל שישנו אצל אמהותיהם, או כפי שאסביר להלן, על כך שהם נשארו איתם לאורך כל ילדותם מבלי להיכנס למוסדות המחליפים אותה ברוב שעות היום.
אני לא רואה שום יתרון בתינוק שנפרד מאמו, לפחות בשבילו. ילדים אנושיים מעולם לא חונכו על ידי חבר מחוץ למשפחתם בקבוצות גדולות, המנוהלים על ידי מבוגר, המאורגנים על ידי הגיל באופן מכריע. הילדים היו עם אמהותיהם וקרובי משפחתם הקרובים, עם ילדים אחרים בכל הגילאים, בקשר עם חיי היומיום האמיתיים של החברה שלהם כל הזמן. אף אחד לא אמר מעולם שטוב בזה הם משולבים במוסדות חינוך בגיל צעיר כדי להיות עצמאיים, להתייחס או ללמוד להיות אנשים. איש לא אמר את זה כי היה ברור שזה לא הכרחי.
כל אלה תיאוריות לטובת גני ילדים הם נוצרים אחוריים, כאשר החברה נדרשה שילדים ילכו במעון יום לנשים שימשיכו לעבוד הרחק מהן. נוחות המבוססת על כשל נוסף. אין צורך להפריד בין ילדים ותינוקות מאמהותיהם או מבוגרים קרובים להתבגרות רגשית.
אני לא מאשר שזה גם משהו מזיק, אבל משם להגן שהוא טוב, נמתח ענק. אבל אני כן מאמין שתשומת הלב של האם והאב בשש השנים הראשונות לחיים חיונית להתפתחות רגשית.
המציאות היא שככל שהחברה והעולם עובדים אנחנו לא יכולים לבחור. יש צורך לבחור מוסדות ברוב המוחלט של המשפחות. אבל זה לא אמור להיות כך. שוק העבודה אינו העושר הגדול ביותר של חברה, עושרה הוא משפחות וילדים, שיהיו מבוגרים של העתיד.
המהפכה המתנהלת
אני חושב שהמהפכה הגדולה שעומדת במאבקן של נשים למען זכויותיהן היא לטעון שהחופש שלהן, עבודתן ועצמאותן אינן מכריח אותן לוותר על בילוי בילדיהן ולגדל אותן ישירות.
אני לא יודע איך ניתן להשיג זאת, האמת היא שאני מוצאת את עצמי חסרת אונים לתת פתרונות גלובליים, אבל אני כן מאמינה שצריך להיות מודע לכך שאחת מהזכויות שלנו היא הזכות שילדינו לא צריכים להפריד מאיתנו כל כך הרבה שעות למעטים חודשים של חיים זהו ליישב בין עבודה, חופש, זכויות ואמהות.
