עשרה שינויים בחינוך שילדינו זקוקים ומגיעים להם

הוויכוח על מי אשם בירידת מערכת החינוך לא הגיוני, אבל החינוך שילדים מקבלים בספרד רק הסתובב מעצמו, בלי להתקדם.

מדוע לא לאפשר לאינטרנט להיות זמין באופן מלא בבתי ספר, כפי שהוא בחו"ל? או מדוע לא נשנה את ההבטחה הנוכחית לחינוך ("אם תתגבר על מכשולים יהיה לך עתיד") עבור אחד יותר סביר כמו "אנו נלווה אותך בתהליך גילוי מי אתה ומה העולם שאתה חי בו"?.

אלה שתי השתקפויות על חינוך שעשתה סוניה דיז עבאד, רופאה במדעי כלכלה ועסקים ותואר בפסיכולוגיה ומדעי החינוך בספרה 'Educaacción'. אבל מעל הכל אנחנו אוהבים הצעתו המעשית של עשר פעולות לשינוי בחינוך שילדינו "צריך ומגיע".

סוניה דיז מגן על מודל חינוך חדש המערב את כולנו ושגורר מסר ברור: עדיין יש לנו זמן להשאיר עולם טוב יותר לילדים שלנו, אז בואו נתחיל לבנות אותו.

אלה ההצעות כמחנך נשיא קבוצת החינוך אופק איתקה:

1. פרובוקציה: הרם את קולך למקבלי מדיניות

באמצעות מכתב פיקטיבי לכל פוליטיקאי, הוא מעודד את האחראים לחינוך להתקדם בדחיפות:

"המודל החינוכי שלנו תוכנן לעולם שכבר אינו קיים ואינו מסוגל להסתגל למציאות החדשה שעלתה מהמהפכה הדיגיטלית. אני לא מדבר על מחשבים חסרים, אני מדבר על המנטליות שאיתה אנו מתנהגים בעולם הדיגיטלי וכי עד כה, אי אפשר היה לעבור לכיתות שהועלו, בצורה וברקע, כבר עבר זמן "

לכן סילביה מציעה תפסיק לחנך לאחידות ולעשות זאת למען המגווןמכיוון שבעולם הדיגיטלי בו אנו חיים ההזדמנויות נובעות ממה שיש לכל אחד ויכולות לתרום באופן שונה:

"עזרה במציאת מה שהופך כל אחד מתלמידינו למיוחד, מיוחד, שונה צריך להיות כעת ציר המשימה החינוכית."

2. הפעלה מחדש: שאלו למה אנו מחנכים

ילדים משתעממים בכיתה, אומר הכותב, בסביבה אידיאלית לאבד כל אשליה ללמוד, תוצאה של אינרציה, פחד משינוי ובורות.

"בית הספר עדיין מכין את תלמידיו לעולם בו השינויים אטים, ושם סביר לשאוף למשרה לחיים ושם גבולות מוצקים. כלומר, עולם שאינו קיים."

סוניה דיז אומרת את זה "חינוך לעולם של ימינו פירושו להתחיל מאפס" ולשאול שורה של שאלות מהותיות:

אם הידע נמצא כיום בשום מקום, מדוע ילדים צריכים ללכת לבית הספר?
אם כל תחום מתקדם ממספר נקודות מבט, מדוע להמשיך להשתמש בספר לימוד יחיד?
אם אין גבולות לגישה לידע שאנו זקוקים לו בכל עת, מדוע חינוך חובה עדיין קבוע בין הגילאים שלוש לשש עשרה?
אם אנו יכולים להתאים אישית באופן מלא את המידע שאנו מעבירים, האם עלינו להמשיך ללמד באותה כיתה לכל התלמידים באופן שווה?
אם הטרנספורמציה הדיגיטלית מתרחשת בכל ענפי הפעילות, מדוע להכין את התלמידים לתכנים ומיומנויות ששוק העבודה כבר לא ידרוש מהם?
אם אנו רוצים שהתלמידים יוכלו להסתגל לנסיבות, האם ראוי לחנך אותם בסביבה בלתי משתנה?
אם הגישה לידע היא אוניברסלית, האם עלינו למדוד תלמידים כמותית או איכותית?
האם אנו יוצרים אנשים אוטונומיים עם היכולת לחשוב בעצמם?

3. הסתגלות: לשנות את הכללים ולקדם יזמות חינוכית

מערכת החינוך הנוכחית שלנו כבר לא מהעולם הזה. זו מערכת מאובנת. והתלמידים תופסים את זה, הם רואים את חוסר העקביות בין פורמטי ההוראה שהם צריכים לעמוד בהם לבין מציאות העולם שהם חיים מחוץ לבית הספר.

"מנהיגים חינוכיים מגויסים מתוך כוונה לשמור על ארגונים יציבים לאורך זמן, לא להתערער", מסביר המומחה, שמוסיף את זה "זה צריך להשתנות. יש צורך במוהל חדש בבתי ספר, יזמים שלוקחים יוזמות ומשנים החלטות, תוך התחשבות בדעות התלמיד".

4. אימונים: הכינו ילדים לפעול בעולם שהם יחיו במציאות

הפסיכולוג מסביר כי בית הספר הפך למסלול מכשולים, "לא במקום נפלא שילדים ילמדו."

לדברי המחבר של 'EducAcción', בית הספר, המכון והאוניברסיטה הם תהליך בו ילדינו חושבים שהם צריכים להיפגש, לאחר אלף בחינות, להיות מוכנים כביכול לחיים. "הדבר הנורא הוא שאחרי שעברתי את כל המבחנים במשך חמש עשרה או עשרים שנה, שום דבר ואף אחד לא מבטיח שהם מוכנים לחיים."

בתינוקות ועוד, איך בית הספר בו ילדינו צריכים? הם ילידים דיגיטליים. יש צורך בשינויים כעת

ההבטחה שכל קהילת החינוך צריכה להעניק להורים היא: "אנו נלווה אותך בתהליך גילוי מי אתה ואיך העולם בו אתה חי".

כדי להשיג זאת, על בית הספר ליצור מסלול שבאמצעותו הוא מאפשר לכל ילד לגלות את הכישרון, החוזק והחולשה שלו., כמו גם ההזדמנויות שמציע העולם סביבו.

5. HumanizationACTION: לקדם את ההנאה מחווית הלמידה

כדי להשיג זאת עלינו להתחיל בהגדרה מחודשת של המודל החינוכי המבוסס על למידה, ולא על הוראה, בעזרת:

סקירת תכנית הלימודים האקדמית, שיש להתייחס אליה בתכנים ובמתודולוגיה (התחייבות ללמידה ניסיונית).
יישום או שילוב של תכניות לימודים אחרות שעשויות להכניס או לפצות על למידה הכרחית ואשר לא מתבוננים כעת.

בתינוקות ועוד, מה נוכל לעשות כדי למנוע בריונות? שבעה מפתחות לחינוך בערכים

המומחה מעיר כי בית הספר הנוכחי מתמקד בשתי אינטליגנציות בלבד (לוגיות-מתמטיות ולשוניות), במקום להתאים את הצעת הלמידה שלו גם לשאר הסגנונות הקוגניטיביים של התלמידים: גוף חזותי ומרחבי, מוזיקלי, קינסטי. , נטורליסט, בין-אישי ואי-אישי.

אם לא אנו מציעים לילדים אפשרות ללמוד תוך התחשבות בסוג האינטליגנציה שלהם, לא רק שהם לא ילמדו, אלא שהם יבזבזו את המשאבים שלהם, את הפוטנציאל המודיעיני שלהם

6. שיתוף פעולה: עזרו לאבות ואמהות להבין את תפקידם בחינוך ולשתף פעולה איתם

צורות המשפחה החדשות עושות את דרכן ללא הפניות קודמות וללא הוראות. אנו מגלים את הצרכים, הפוטנציאל והמגבלות שלנו תוך כדי תנועה.

בתינוקות ועוד עזרו לילדים להכין שיעורי בית: מתי הורים יכולים לפרנס ומתי עדיף להשאיר אותם לבד

מסבירה סוניה דיז, כי:

"משפחות רבות רואות אותן ורוצות אותן, עקב משמורת משותפת, חוסר התאמה של לוחות הזמנים לעבודה וכו ', לשמור על הרגלים ושגרה הנחוצים לחינוך ילדיהם, ואפילו כדי להיות מסוגלים להגיע אליהם מדי יום או במהלך חופשות בית הספר". .

והוא מוסיף את זה "אבות ואמהות מרגישים בודדים ולחוצים. הם מאוד תובעניים ומעט תומכים. ההכשרה שלהם מובנת מאליה והמורים מתערבים רק כאשר מתעוררות בעיות, כלומר כשזה מאוחר מדי."

איך נוכל לדבר על חינוך ולשכוח מחינוך הורים, שהם הסוכן החינוכי העיקרי?

ומבטיח כי לא מדובר ביצירת בתי ספר להורים, אלא בערך "לארוג רשת טיפול צפופה למשפחות עם שירותי תמיכה וליווי בכל שלב ההורות ועד האמנציפציה."

בתינוקות ועוד "חיובי מאוד שההורים יכולים להיות עם ילדיהם בכיתה", שוחחנו עם מורה על תקופת ההסתגלות

7. התמקצעות: ודא שלכל הילדים תהיה גישה למורים טובים

עלינו לראות מה נכשל בבחירת המורים של ילדינו ואילו ניצחונות במדינות אחרות עם הציונים הטובים ביותר בחינוך.

מסקנותיה של סוניה דיז, המדברת על מערכת הכשרת המורים שלנו, מפתיעות: השואפים להוראה נכנסים לאוניברסיטה עם הציון הנמוך ביותר מכל הכיתות, תוך שהם עוזבים את התואר או התואר השני, עם הגבוה ביותר. מסקנה: דרישה מועטה.

בדיוק ההפך ממה שקורה במדינות עם הציון הגבוה ביותר בחינוך (כמו אוסטרליה, בלגיה, דרום קוריאה, פינלנד או סינגפור, בין השאר): הם בוחרים את המועמדים שלהם למורים במסגרת השליש המתאים ביותר לכל קידום.

אם כי זה גם מבהיר שלא מדובר רק בתווים:

"ההימור של פינלנד זה לא כל כך לבחור את התלמידים המבריקים ביותר מבחינה אקדמית, אבל הכשרת מורים לעיצוב באופן שמעורר אהבה ותשוקה למקצוע אצל מועמדים צעירים. תחילה הם מחפשים את האנשים הנכונים ואז מספקים להם את ההכשרה הטכנית המתאימה. "

אצל תינוקות ויותר "ביקורת עצמית יותר, פחות תלונות": ההשתקפות בטוויטר של מורה מעוררת דיון אינטנסיבי על מערכת החינוך שלנו

אבל זה אפילו יותר מפתיע לדעת שאנחנו לא יכולים "יבוא" מורים מוסמכים היטב באירופה, מכיוון שלוקח שנתיים בממוצע לקבל אישור ספרדי ללמד (מכיוון שהם צריכים לעבור בחינה טכנית קפדנית ואפילו לעבור כמה נקודות זכות כדי להתאים את הלימודים לשלנו), ועל אחת כמה וכמה אם הם יגיעו מחוץ לאירופה. כל כך הרבה כישרונות מוותרים. זה מוסבר על ידי המחבר של 'EducAcción'.

ודוגל ברעיון של פינלנד לא רק כדי להכשיר את המורים שלהם, אלא גם ללוות אותם עד שהם יוודאו כי הם מצליחים, הם מודדים את תוצאותיהם, ולפני שהם מגיעים לסנקציה הם תומכים ומפעילים מחדש את התהליך. כי אפילו בעל המקצוע הטוב ביותר רגיש לטעויות ובכל 13 באוקטובר הם חוגגים את יום הטעות, לזכור שטעויות זה חלק מובנה מתהליך הלמידה ולא משהו מביך שעלינו להסתיר או להימנע ממנו.

זו הסיבה שמורים, אומרת סוניה, "עלינו להעז לנסות דרכים חדשות, להיות אחראיים באמת להתפתחות המקצוע שלנו ולשיפורו, ובאמת נאמנים לילדים."

8. הערכה פעולה: אפשר הערכה הוגנת וקפדנית של התקדמות התלמידים

מערכת ההוראה הנוכחית נוטה להעריך רק את מה שהיא יכולה לכמת. אך ישנם גורמים אחרים, מלבד אלה המספריים, אשר תקפים כמדדי למידה.

זו דעתו של מורה זה שמאמין גם כי:

"הדבר החשוב ביותר בתחילת הדרך הוא לנטוש את החשיבה הייחודית שהובילה אותנו לתת דין וחשבון על למידה - בכלים מיושנים למדי, אגב - ולהתחיל לשלב הערכה של כישורים ויכולות אחרים הקשורים להבנה וביצועים אמיתיים."

בתינוקות ועוד עבדו לפרויקטים: זהו החינוך האלטרנטיבי שבחרו פבלו איגלסיאס ואירנה מונטרו לילדיהם

9. InovACTION: לשלב את כל המשאבים הזמינים לשיפור האיכות

אצל תינוקות ועוד שימוש בטאבלטים בכיתה: הצלחות וטעויות של דרך למידה חדשה זו

מדוע לא לשפר את המצב הנוכחי של החינוך בזכות ההזדמנויות שמציעות טכנולוגיות? שואל מחבר 'EducAcción', שמשמעותו גם:

¿מדוע לא להפוך את שעות הלימודים לגמישות יותר, המעוגנת במהפכה התעשייתית ומופרכת בעליל, ומאפשרת לכל בית ספר להתאים אותם להצעה החינוכית שלו?
¿מדוע לא לאפשר קבוצות גמישות באותה מידה של תלמידים בגילאים שונים אך עם כישרונות ותחומי עניין משותפים להתעמק בתחומי למידה מסוימים?
¿למה לא לקצר את חופשת הקיץ הפוגעים בהתפתחותם של בנים ובנות ומשבשים את חייהם של אבות ואמהות, שתקופות עבודתם נעשות גמישות יותר ונראות פחות כמו לוח השנה של בית הספר?
מדוע לא לקרוע את קירות הכיתות וליצור חללים בממדים ושימושים שונים בהתאם לצרכים של כל רגע, חללים המתאימים ביותר לעולם הדורש פתיחות וזריזות?
¿מדוע לא לאפשר גישה לאינטרנט באופן מלא בבתי ספר, כפי שהוא בחוץ, במקום להעמיד פנים באופן אבסורדי להכניס דלתות לשדה?
מדוע לא לשלב בין פנים אל פנים עם הוירטואלי, כפי שקורה כבר בכל תחומי הפעילות האנושית?
¿מדוע לא לנצל את התוכן נגיש דרך פלטפורמות מרובות לתת למורים את האפשרות להיות אמיתיים "מלווים" של סטודנטים במקום רק משדרים של ידע?

10. TranformACCIÓN: צור מסגרת התייחסות חדשה למודל חינוכי חדש

אצל תינוקות ועוד שינויים ב- LOMCE: האמצעים העיקריים שצפויים ליישם בחינוך

למרות כל האמור לעיל, סוניה דיז טוענת שהוא אדם חיובי ולכן מבטיחה כי "אנו חיים בעולם מלא אפשרויות ושאנו יכולים, בעזרת דמיון ועבודה, להשיג את מה שיצא לנו לעשות."

"אין דבר חשוב יותר מאשר להשאיר אותם ואת מורשת החינוך הטוב".

תמונות | י.פ.י.