היום אני רוצה לתת טוויסט (אני לא אומר אם הידוק או התרופפות) לסוגיית ההתעברות וההתרבות עם עוד אחד מהגורמים שמייצרים דיון חברתי, מה זה הגיל הכי טוב שיש ילדים.
גיל היולדות הממוצע בספרד הוא 29'3 שנים, נתון שמציב אותנו בתנוחה הקודמת של אירופה, ול -30% מהנשים יש את ילדתן הראשונה עם יותר מ -35 שנה.
ניתן להסביר נתון זה בכמה סיבות שגרמו לגיל הממוצע לגדול עד היום:
- חוסר יציבות עבודה וכלכלית: אנו נמצאים בעידן העבודה הזמנית והצורך בתכנית לימודים רחבה למציאת משרה. פירוש הדבר היה כי מעטים מהזוגות קיבלו את הביטחון הכלכלי הדרוש להם כדי להביא ילד לעולם.
- המחיר הפוגע שהיה לרצפות עד כה: נקודה שאפשר לשייך לקודמתה והקשה על זוגות רבים לגשת לבית.
- הלחץ הכללי של האוכלוסייה: קצב החיים מהיר מדי מוקדש לעבודה ולצריכה מה שגרם לנו להיכנס לגלגל של "אני צריך יותר, אני מוציא יותר, אני עובד יותר כדי לשלם את מה שקניתי".
- הירידה באיכות הזרע: קשורה למתח, אוכל, אורח חיים בישיבה וכו '.
- "ראשית בואו נחיה את החיים": בהם זוגות רבים מחליטים לטייל וליהנות משנותיהם הראשונות כזוג המעכב את הזמן להביא ילדים לעולם.
- עבודה כמקור היחיד להגשמה אישית: נשים וגברים מבססים את מעמדם האישי על רמת מעמדם התעסוקתי. העבודה בבית והזמן שגדל ילדים עבר לרמה משנית בחברה הרואה בכך נטל או א בלם לעבודה ולהתקדמות אישית.
- היציבות הרגשית של בני זוג: אשר עשויה להתרחש רק עד גילאים מתקדמים. אני מבין, כמו גם השוק הגברי (אני נכלל בביקורת, לא בשוק) קשה להחליט לבלות את שארית החיים עם אותו אינדיבידואל.
ובביולוגית איך הנושא?
ההסתברות להיכנס להריון פוחתת עם הגיל. לאישה בשנות ה -20 לחייה שמנסה להיכנס להריון בימיה הפוריים יש סיכוי של 25% להיכנס לזה, בסביבות 30 שנה יש 15%, מ -35 האפשרויות יורדות ל -8% ו -3% מ 38 שנים.
ירידה זו בפוריות גורמת לזוגות רבים להגיע למצב הלא צפוי והנואש של אי הולדת להביא ילדים לעולם (ההערכה היא כי 44,000 זוגות מתווספים ל"קולקטיב "של זוגות סטריליים מדי שנה).
אז מתי עדיף?
הצעירים מגנים (אני ממקם את עצמי כאן מכיוון שהיה לי הילד הראשון שלי עם 26 שנים) שלילדים לילדים לפני גיל שלושים האנרגיה גדולה יותר. פירושו לומר לא להנאות החיים הרבות שהיינו יכולים ליהנות מגיל זה, אך אנו מבינים שהן ניתנות לדחייה או מיותרות ישירות.
ברגע שילדים יגדלו ויהיה להם קצת אוטונומיה (למשל 7-10 שנים) נמשיך להיות צעירים יחסית (נניח בערך 35-40 שנים) כדי לחדש תחביבים או לטייל איתם או בלעדיהם.
כנקודת נגד, רבים מאיתנו שמים לב להתבגרות גרגנית, כמעט במכות, כמעט ללא זמן לעכל אותה (גיל ההתבגרות מגיע כל פעם לפני כן וכל פעם מאוחר יותר) וייתכן שברגעים מסוימים בואו נתגעגע לחוויה חיונית יותר זה יכול לבוא בזמנים טובים.
מי שמחליט להביא ילדים לעולם אחר כך, כשהמים רגועים יותר, מגן (ואני מסכים) שהם במצב של בגרות רגשית מעולה, רגועים ומסורים יותר.
יש יותר יציבות כלכלית ועמדה חברתית מוגדרת יותר שעושה הפסקה בילדים יוצרים פחות דאגה מ"מה יקרה אחר כך כשאחזור לעבוד ".
יש גם ידע עצמי גדול יותר המבדיל מעלות ומגבלות ואוטונומיה גדולה יותר באופן כללי, שכן חווית החיים מספקת יכולות קבלת החלטות גדולות יותר.
כחסרונות הייתי אומר שאותו גורם שמביא ניסיון וחוכמה, גיל, הוא מגבלה מבחינת חוזק גופני. זה לא מצב של qua non, מכיוון שיש נשים וגברים מעל גיל 40 עם אנרגיה מעוררת קנאה וישנם רבים, עם זאת גיל ההתבגרות של הילדים מגיע כאשר ההורים הם בני 50 ומעל הסבירות חוסר חיבור או התחושה של הימצאות בשני מישורי תקשורת רחוקים מדי זה מזה להבנה הדדית.
חסרון נוסף הוא ביקורת חברתית. לידת ילדים מגיל 35-40 פירושו להיות תווית של "הריון בסיכון גבוה" ברמה הבריאותית ו"אנוכית "עבור מגזרים רבים בחברה.
בפנים אני מרגיש שאתה עושה את מה שאתה עושה "לעולם לא יורד גשם לטעמם של כולם", כך שההחלטה כמובן תלויה בכל זוג.
מה אתה חושב שזה הגיל הכי טוב שיש ילדים?
