אם יש לכם ילדים, סביר להניח שהייתם צריכים לקחת את חיית המחמד של ילדכם הביתה. זה נראה כמו חיה ממולאת פשוטה, אבל זה לא. לחיית המחמד של הכיתה חיים חברתיים יותר מכל אחד מאיתנו והוא דורש "טיפול" מיוחד מאוד.
יוג'ניו ד'אור הוא אב שלפני כמה ימים, כשהוא הולך לחפש את בתו בבית הספר, המורה מודיע לו ש הם היו צריכים לקחת את חיית המחמד בכיתה בסוף השבוע. הוא מספר הכל בשרשור הטוויטר המצחיק אודות חוויה "בלתי נשכחת" הפכה ל"סיוט "שהפכה לוויראלית.
איזה מזל! זה נגע בך!
סלח לי לא לדבר על פוליטיקה אבל אני צריך להסביר לך את זה.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
היום הלכתי לחפש את בתי הקטנה בבית הספר. האמת שאני קצת מבולבל. הייתי אומר אפילו לחוץ. אני אומר לך
אני מגיע המורה: "חכה רגע אני מסביר." נו לך. הראשון נאלץ לחכות עד הסוף. סבלנות אני מחכה עם הבת שלי. בקול נמוך אני כבר אומר "מה עשית? קידם אותי למען השם". הבת שלי לא יודעת.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
סוף סוף כל הילדים עוזבים. הגננת ניגשת עם שק מלא חפצים. מהתיק מוציאים מעין בובת סמרטוטים. כשהוא משמיע את קולה של בובה (המורה) ועם הבובה שפונה אליי, הוא אומר "הלו, אני טראפיטוס".
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
זה לא יכול לקרות לי.
האמת היא שאני לא יודע אם כתוב שם טראפיטוס, או טרפטים, או טרפילוס, זה נגזרת של בד בטוח, אני קטלני בשמות. הוא ממשיך לפנות אלי בקול מפלצתי: "אני הולך איתך, אני יכול?" זה מביך. אני לא יודע אם אני צריך לדבר עם הבובה או מה.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
"כן, כמובן," אני עונה, מסתכלת על הבובה ואז על המורה, שמביטה בי מחייכת. לבסוף הוא משמיע קול רגיל: "זו חיית המחמד של הכיתה. השבוע הגיע תורה של בתך." ואני "אה, מושלם, טוב, בוא, נתראה אחר כך". המורה: "חכה, חכה, שאני מסביר".
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
'טראפיטוס' עם הוראות
ולהתחיל להסביר. הוצא קופסה מהתיק. "בתיבה הזו הבת שלך צריכה לשים חפץ ממנה שרוצה להסביר לנו את זה." בתי "הפסנתר, אבא." אני: "הפסנתר לא מתאים." הבת שלי "אני רוצה את הפסנתר." אני: "נדבר אחר כך." "הפסנתר." "שתוק." בוכה
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
המורה: "אם זה לא מתאים אתה יכול לצאת החוצה." הבת שלי "רואה אבא? (בוכה)". המורה: "זה גם לא צריך להיות אובייקט." בוא נראה גברת, תתמקד. זה ממשיך: "זה יכול להיות תמונה, ספר, צליל (?), מגילה (אני נשבע שהוא אמר קלף)".
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
הוצא תיק מהתיק: "הנה כמה גיליונות שמסבירים לך הכל." התחל להוציא כרטיסים: מי אני, מה שלומי, הרישום שלי, הורי, אחיי ... "על הסדינים האלה אתה צריך להדביק תמונות ולהסביר מה זה הלאה". אני: "הילדה?" המורה: "אתה."
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
"צילומים מרגע שנולד: כתינוק, מהבקבוק, מכיוון שלבש חיתולים, מרגע שהוריד אותם, ממתי דפוק, כשהוא הקיא את המרק, כשהוא היה בן שנה, כשהוא בוכה, כשהוא צוחק , כשהוא צורח, כשהוא בן שניים ... ".
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
הכל עם הניסוח המקביל שלו לצד. אני נשבע שיש לפחות שלושים קלפים למלא אותם בתמונות. אני: "אין לי מדפסת בבית (בוא נראה אם זה מתגנב פנימה)." המורה: "זה בכלל הודיע". אני: "מתי." המורה: "בפגישה לא באת". טוב
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
כשחשב שהוא שם הוא הוציא תיק עם בעלי הכיסויים השקופים. "זו התיקיה של טראפיטוס" (או טראפלו, או טראפרוס, או אני, מה לעזאזל אני יודע). "כאן אתה צריך להדביק תמונות של סוף השבוע, ובגיליון הזה אתה צריך להסביר הכל." דף A4 למילוי.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
"התמונות יכולות להיות בגדלים שונים, הן בתוכנית קולאז '. אבל אתה צריך לעזוב את טראפיטוס (או טרפוטה, או טרפולה, או כל שם שהוא)."
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
אני: "אין לי מדפסת." היא: "אתה אמרת אותי תמיד." אתה נושם מתח.
אני: "מה אם לא נעשה כלום בסוף השבוע." היא: "תעשה משהו." אני: "בנוסף לצרכים הבסיסיים והחיוניים, יש סופי שבוע שאנחנו לא עושים שום דבר רלוונטי, וזה יכול להיות אחד כזה." היא: "טוב, אתה צריך לעשות משהו כי כאן אתה צריך לשים תמונות."
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
אני: "וזה למתי זה? לחודש הבא?" המורה: "FOR LONDAY". אני, מכורבלת ועם הקול הרועד: "למה יום שני ...?". היא: "ליום שני זה. אחר הצהריים האחרון."
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
בוא נראה אנא בבקשה
סך הכל, אני עצבני. הם שלחו לי שיעורי בית. אני אלך לתחת. בואו נראה איזה פתק הם נותנים לי.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 9 בנובמבר 2018
אני לא מפסיק לצלם תמונות כך שלא חסר לי חומר. איזה לחץ
באמת, זה נורמלי? עזור לי
סוף השבוע הבלתי נשכח עם 'טראפיטוס'
ובכן, מכיוון שיש רבים שכתוצאה מהחוט ביקשו ממני לספר לכם את התוצאה של החוויה שלנו עם טראפיטוס (או טראפלו, או מה שלא יהיה), אני אתן לכם ארבע תווים של מה שהיה בלתי נשכח סוף שבוע עם חיית המחמד. //t.co/s8OEfHnymd
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
יום שישי אחר הצהריים: סמרטוט לא יוצא מהתיק. אפשר לומר שהוא לא רואה אור שמש. יש לנו ביקור משפחתי בבית והאמת היא שברגע שכתבתי את החוט שכחתי אותו. בתי הרבה לפני: בתי שכחה ברגע שיצאה מדלת הכיתה.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
ובכן, הוא לא שוכח הכל. ברגע של פיטורין, אני שומע מהמטבח רעש דומה לזה שאתה מפרק ניירות. נראה שלא: רעש מעיתוני כווץ.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
נחשו איזה תפקידים הם.
ובכן, זה. שהבת שלי, סקרנית, הוציאה את כל העיתונים מהתיק, וניסתה להכניס אותם, מכיוון שלא היה מסוגל, לחצה את כולם לתיק והשאירה אותם מקומטים לחלוטין.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
זה רק התחיל, רבותיי.
בלילה, אחרי שניסינו "לגהץ" את הניירות המקומטים, אנו מוציאים את טרופרו לבסוף. אני חושב: "צלם את כל התמונות שאתה יכול עכשיו, שיש לך את זה בהישג יד. תלך לדעת איפה הבובה נמצאת תוך זמן קצר."
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
אכן.
כשאני רוצה לתפוס שוב את הבובה, אף אחד לא יודע איפה היא.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
לכל זה אני צריך להסביר לאשתי כמה פעמים את כל המשימות המופקדות, מכיוון שהיא לא נותנת קרדיט. דיון ראשון: "כבר אמרתי לך שאנחנו צריכים מדפסת."
כל המשפחה מחפשת את הבובה. אחיו, כפי שהם לא ראו את זה ואינם יודעים איך זה, מביאים לי את כל הבובות שהם פוגשים. "לא", "לא", "לא", "האם אתה רוצה להפסיק להביא את הבובות המזוינים שלך !?"
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
סוף סוף זה מופיע. מתחת למיטה. ברקע אני נראה אשם. שתיקה מבטים נמוכים. אני לא רוצה לדעת, אבל אני חושב שזה היה הקטן. הוא לא אוהב את טראפיטוס. הוא לא אוהב את זה.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
לפני השינה
בקיצור למחרת, שוב ללכת לאיבוד. הם בודקים ביסודיות את כל הבית והבובה לא מופיעה.
ברגעים האלה אתה כבר מתחיל לחשוב על אפשרויות: קנה בובה נוספת, דבר עם המורה, שינה את העיר, שירותי הרווחה, בקיצור, הרבה דברים.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
אני חוזר הביתה עם אחיו.
כשאני מגיע, תתפלא.
במרחק רחוק אחד מהבית, אני רואה דבר צהוב שוכב על הרצפה. זה לא יכול להיות. כן. זה הטראפילו. בתי הבכורה מתחילה לצרוח מהמושב האחורי: התרנגולת, התרנגולת! (האם אמרתי לך שזה תרנגולת או משהו דומה?).
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
אני בלם. "תרדו ותבינו, מהר!"
כשאני חוזר הביתה עם טראפלו, אשתי לא נותנת קרדיט. ככל הנראה הם יצאו לטייל עם הבובה והבת שלי, בטעות של אמה, הפילה אותה בערמומיות. אמרתי לך שהוא לא אוהב את זה?
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
במוצאי שבת, כשהילדים שוכבים, הוא בסופו של דבר עם אשתי ואני מחפש תמונות של בתי על מחשבים, טאבלטים ומוביילים, ואוסף להכנת האלבום. הם נותנים לנו אחד. חתיכת מוצאי שבת. באט
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
אבות מורדים!
ביום ראשון מתעלמים לחלוטין מ"טרפיטוס ". האב נאלץ ללכת למשרד כדי להדפיס הרבה תמונות (הוא אמר שאין לו מדפסת בבית) בזמן ששאר בני המשפחה נמצאים במסיבת בית ספר. וכשאני מגיעה הביתה, "בחר, גזר, כתב, הדבק, צייר, צבע ... כל זה עם הבת שלי כבר ישנה."
לסיום זה החוויה בסופו של דבר הייתה "סיוט" יותר מפעילות משפחתית יפה. וזה מסתיים בציוץ בו הוא מציע תנו להורים למרוד:
ושאני רוצה לענות לכולכם אבל זה בלתי אפשרי. טרפלו הפך לוויראלי. כמובן שצחקתי המון מההערות שלך.
- Eugenio d'Ors (@ra_LA_me) 11 בנובמבר 2018
אני מציע למרוד בפעילות האבסורדית שלוקחת זמן משפחתי ומסלסל אותנו. חופש חיים ארוך!
לילה טוב
