אני חוזר לנושא הזה שמאר הציג לפני מספר חודשים את פוסט הסרטון של אדוארדו פונסט כדי להגיב עליו בהתבסס על תמליל הראיון שאנו יכולים לראות בסרטון.
בסרט התיעודי מראיין אדוארד פונסט את סו ג'רארדט, פסיכולוג וסופר, הנחשב לאחד המומחים הגדולים ביותר בתחום המחקר שלו.
המסקנות המושכות הן די מרשימות סותרות את מרבית ההמלצות התקבלו מדי יום על ידי אנשי מקצוע בתחום הבריאות, פסיכולוגיה, אנשי התנהגות (קראו את פרבר, אסטיביל, ג'ו פרוסט ואחרים) ועל ידי חוכמה עממית, אשר לאור ההערות ב דוקומנטרי פופולרי יותר מחוכמה.
מוחו התיעודי
אז אתה יודע על מה אני מדבר, אני אשאיר לך את הסרט התיעודי שלמטה. הוא מחולק לארבעה סרטונים, כך שכאשר הראשון מסתיים, עליך להשאיר את האפשרות לצפות בסרטון השני וכן הלאה:
המסקנה הראשונית שהועלתה מהערותיה של סו גרהרדט היא זו "צריך לטפל בתינוקות"מאז "אנחנו (אנחנו) לא הקדשנו מספיק חשיבות". שמענו על העצות שמעודדות אותנו להזניח את זעקות התינוקות, לגרום להם לחכות שילמדו אותם "שבחיים לא יהיה להם הכל".
אנו עושים זאת מתוך מחשבה שאנו מחנכים אותם ועושים טוב, יוצרים אדם עם מספיק כוחות נפשיים להילחם נגד פרטי החיים, נגד קשיי הבגרות.
הבעיה היא שאנחנו צופים את העובדות אנו יוצרים בעיות וחוסר סיפוק לכמה אנשים קטנים שלא מוכנים להסתדר ולהתגבר עליהם. בקיצור, משאיר חותם בילדות המוקדמת הזו "זה באמת הבסיס לבריאות הנפש".
תינוקות נולדים עם מוח לא בוגר בגלל בעיות בחלל. אם נחכה יותר למוח ההוא להיות בוגר לחלוטין, ראשי התינוקות לא היו עוברים בתעלת הלידה. זו הסיבה שהיא צריכה להתבגר בחו"ל, ליצור קשרים חדשים ולצמוח עם החוויות שאנו מביאים להם, וזה גם כן עושה "בקצב הצמיחה המהיר ביותר שתגיע אליו אי פעם. כפול הגודל!"
בין המערכות הרבות שמתפתחות מלידה לשנתיים ניתן למצוא "אלה אנו משתמשים בכדי לנהל את חיי הרגש שלנו: התגובה ללחץ, למשל." לכן, מכיוון שהמוח אינו בשל "הדבר החשוב הוא שהתינוק לא יילחץ יותר מדי. תינוקות לא יכולים להתמודד עם לחץ יתר. הם לא יכולים להיפטר מהקורטיזול שלהם".
ומה זה של קורטיזול?
קורטיזול הוא הורמון המופרש במצבי לחץ. כדי שאדם יהיה יציב רגשית עליו להיות בעל רמת קורטיזול מאוזנת. תינוקות אינם יודעים מה לעשות עם זה, אם כן, כמות קורטיזול כלשהי גבוהה מכפי שהיה צריך להיות זה עודף מתח שהם לא יודעים לחסל.
עודף הקורטיזול מפעיל את שקד המוח, שהוא האיבר האחראי על שליטת הרגשות, ופולט אות אזעקה שמשהו לא בסדר.
אם ילד גדל עם כמות גבוהה כל הזמן של קורטיזול, מכיוון שהם נותנים לו לבכות הרבה או בגלל שהוא נלחץ בקלות, השקדים בסופו של דבר מתרגלים לקורטיזול שנשאר (כמו למשל כשאנחנו שומעים שעון בחדר ואנחנו פשוט לא שומעים אותו) ומפסיקים להשמיע את האזעקה. בהיעדר אזעקה המוח אינו מציע תגובה ניהולית ללחץ זה והאדם אינו יודע כיצד להתמודד עם אותם מצבים שמעוררים חרדה.
אם ניתן לתת דוגמה, ל"האוק המדהים "יש מוטציה גנטית שתוקפת את השקדים שלו וכשמרגשים חזקים מופעלים הוא משתנה, מכיוון שהוא לא יודע לשלוט בזה.
הבעיה היא לא רק זו, אלא שראתה שאנשים שגדלים עם רמות גבוהות של קורטיזול כל כך רגילים לכך שלרוב הם נוטים לחפש מצבים שיוצרים קורטיזול (מצבים מלחיצים) כדי להרגיש בנוח.
בימים הקרובים אפרסם פוסט שלישי (תוכלו לקרוא אותו כאן) עליו עם שאר המסקנות.
