לפני שהטליבאן עלה לשלטון באפגניסטן (1996), הייתה לנשים עמדה חברתית מסוימת שאפשרה להן להשתתף בתחום הפוליטי או הכלכלי. ולמרות ששיעור האוריינות של נשים היה נמוך עוד לפני אותו מועד, היו שם מורות, פקידות ציבור, שופטים, משוררות או רופאים (בין מקצועות אחרים הבולטים).
כעת גורמים רבים רואים באפגניסטן המדינה המסוכנת ביותר לנשיםתוך התחשבות בכמה גורמים שביניהם אלימות (מיני או סוגים אחרים), אפליה בריאותית וכלכלית, אנו יודעים שעד לאחרונה היא תפסה את מקומה של 'המדינה הגרועה ביותר להיות אם'. למעשה ההפרה אינה ניתנת לעונש על פי חוק, קשה לדעת אך היא כן.
כאשר לאחר ההתקפה על מגדלי התאומים בשנת 2001, המדינה נכבשה על ידי ארצות הברית, שליטת הטליבאן הסתיימה (ככל הנראה) והחל עידן מעבר שביקש להגן על זכויות האוכלוסייה ולנהל משא ומתן עם המשטר. למרות זאת כולנו יודעים שחלק ממוקדי הפונדמנטליסטים המשיכו להילחם כדי לשמור על כוחם.
לאחרונה נודע לנו על סדרת פרקים שככל הנראה גם אינם כה חדשים: בחודשים האחרונים חלו הרעלות בבתי ספר בפרובינציות טחרר וחוסט. משרנים היו אולי רדיקלים שמרנים שמתנגדים לנשים שקיבלו השכלה. עד 120 בנות ושלוש מורות הורעלו באוויר בבית הספר התיכון ביבה חג'רה בטלוגן, ודמות של כ -170 נשים ונערות חלו לאחר ששתו מים מורעלים. אירועים אלה התרחשו במהלך החודשים אפריל ומאי, אך למרות שניתן לחשוב שרק זכויות נשים מותקפות (וזה בעיקר בדרך זו), היה גם פרק שאחריו היו משכרים 400 ילדים.
בהתבוננות על המדינה מבחוץ אני חש תחושת חוסר תקווה מצד אחד, והקלה מצד שני (לא אכחיש זאת) לחשוב שנולדתי במקום בו אמהות ותינוקות מקיימים טיפול בריאותי, ובו יש לכולנו גישה לתרבות. והשכלה בקרב אפגנים רבים התחושה חייבת להיות דומה מאוד (מבחינת הייאוש), או גרוע מכך, מכיוון שהם אלה הסובלים מההשלכות: ראשית שלטון הטאליבן, אחרי המלחמה 'שנראה כי לא נגמר' בו הם שקועים אחרי ההתערבות האמריקאית. ולבסוף, אם כוחות הביטחון הלאומיים אינם אחראים להגנה על אזרחים כאשר כוחות ארה"ב נסוגים, המצב לא התקדם רחוק מדי.
הרעלת האוויר או המים של המקומות בהם נערות ונערות לומדות, לא יכולה להגיב לשום דבר אחר ניסה שליטה מוחלטת. איש אינו בורח מ"הידע משחרר אותנו ", אך תוקף האנשים שיהיה עתיד המדינה נראה כי באפגניסטן יש מי שלא ירצה שגשוג, אלא הטלת מודל המבוסס על כניעה וחוסר חירויות אישיות
ומכאן שאנחנו רחוקים (או לא כל כך מכיוון שבין מדריד לקאבול יש קצת יותר מ- 8150 ק"מ) תרבותיים יותר מאשר מבחינה גאוגרפית, אנחנו לא יכולים לעזור חשוב על הבנות שהורעלו בגלל הלמידה. אלא אם כן סוג זה של חדשות לא מתעלם.
לבסוף, אני ממליץ לך לקרוא את 'בית הספר הסודי של נסרין', ספר עליו כתבנו בשנה שעברה.
