תנועות הגנה מפני בעלי חיים הופיעו באנגליה באזור המאה ה -19 ואלה של הגנת ילדים בהמשך. אני חוזר ואומר, הילדים היו האחרונים שנכנסו לרכב של זכויות, אתיקה וחסידות של מבוגרים.
יותר מ -150 שנה אחר כך כאן אנו ממשיכים: אלימות נגד ילדים ככל הנראה נעלמה מהחברה ובתי הספר (אם מישהו נוגע בילד שלך, אנו ההורים תובעים) אבל זה התמקם בנוחות בתוך בתים .
קרן ויקי ברנאד הוקיעה בפומבי דמויות שקשה לעיכול: מינימום של 20% מהאוכלוסייה סובלים התעללות בילדות
המצב האומלל והקיצוני הזה הוא רק קצה הקרחון, מכיוון ששאר הילדים לא גדלים על ידי הורים העוקבים אחר גנדי. יותר מ- 50% מהמבוגרים עדיין מאמינים בכך יש צורך לפגוע בילד כדי לחנך אותו ולהטיל משמעת.
פרסוםלמרבה המזל, למרות שנשארו הורים רבים אנאלפביתים רגשית, הדבק כבר פשע בספרד. במקרה זה החוק התקדם ועכשיו הגיע הזמן לשנות את המנטליות. לפני 3 שנים לולה כבר הראתה לנו קמפיין של משרד העבודה והרווחה וארגון "הצלת הילדים" בשם קוררגיר לא מכה את מטרתו: העלאת המודעות לעונש פיזי של ילדים במשפחה. כיום זה עדיין עדכני.
¿מהו עונש פיזי?? אלה הסטירות, השוטים, מכות לראש, משיכות השיער והאוזניים, הצביטות ותוקפנות גופניות אחרות, כמו גם ההשפלה שהן כרוכות בהן. כל אלה מהווים פגיעה בזכותו של הילד לשלמותו הגופנית וכמובן רגשית.
אתה זוכר את סיפור הערך של הדוגמא? אם אני רועד או צועק לבני כי הוא עשה משהו לא בסדר (לדעתי), המסר שאני נותן לו הוא אחד הכוח השולט במילה, חוסר שלווה ואהבה.
הוא ישחזר את ההתנהגות הזו עם בני גילו כפי שהסרטון הזה מראה לנו בקור כל כך. או שאנו מאמינים כי אלימות בכיתה לא יצאה משום מקום?
למען הצלת הילדים, מומחים בתחום, אלטרנטיבות לתחום פיזי הם: סמכות ואהבה. אלה ההמלצות המילוליות שלו:
- להטיל נורמות ומגבלות קוהרנטיות לילדים, לגרום להם לכבד ולהעניש אותם בתקיפות ובהירות כאשר הם שוברים את הנורמה, אך מבלי להכות אותם או להשפיל אותם.
- חנך ילדים לזכויות ואחריות, לקדם את האוטונומיה שלהם.
- שתפו מספיק זמן ואיכות עם בנינו ובנותינו.
- הפגינו חיבה (חיבקו, נשקו את ילדינו) ואמרו, לעולם אל תיקחו זאת כמובן מאליו ("הוא יודע שאני אוהבת אותו"), ללא קשר לעובדה שלפעמים הם עושים דברים לא בסדר וטועים.
- אל תשפיע על ילדינו רגשית או תן לנו לסחוט אותם.
- תגמלו את בנינו ובנותינו לא רק עם הדברים אלא עם שיתוף זמנים והכרתנו.
- ללמד להתנצל שואלים אותנו כשאנחנו טועים.
יתכן שחלק מההמלצות הללו מוטלות בספק, אולם אז הויכוח הוא ברמה אחרת: חינוך וכבר לא אלימות.
זה נכון שגידול ילדים זו משימה קשה וקשה ביותר בהזדמנויות רבות, ושבדידות, תשישות וחוסר סבלנות גורמים לנו לאבד את העיתונים לנוכח האובדנות הפחות או הגדולה ביותר של ילדינו. אבל בשביל זה הבשלות שלנו היא: לסדר איפה שיש בו כאוס.
האם לא נאמר כך ילדים עוזרים לנו להיות אנשים טובים יותר? אם ננסה, כולנו מנצחים.
