תמיד חשבתי ששום דבר לא באמת יכול להכין אותך להיות אמא. אנו יכולים לקרוא אינספור ספרים, מגזינים, בלוגים או אתרי אינטרנט, ללמוד ולהכיר את כל התיאוריה, העצות וההצעות לגבי היותנו אמא בפעם הראשונה, אך כשמגיע הזמן לאמת והם נותנים לנו לתינוק שלנו הדברים יכולים להיות שונים מאוד ו יותר מבלבל ממה שדמיינו.
במהלך ההיריון אנו מקבלים כל מיני תשומת לב וטיפול, אך כאשר התינוק נולד האמהות הולכות לרקע. אם, המשקפת לאחר שילדה את ילדיה, משתתפת בפרסום כנה ורגיש, חוסר הטיפול באמהות לאחר לידה.
אני זוכר את זה אחד הדברים הראשונים שחשבתי כשחזרנו הביתה אחרי בית החולים עם בתי הנולדה היה: "ועכשיו?". אני חייב להודות, נבהלתי. פחדתי מאוד לעשות דברים לא בסדר או שיש מצב שלא ידעתי כיצד לנהוג.
למרבה המזל, המשפחה שלי תמיד תמכה בי וקיבלתי עצות טובות מאלה שכבר היו אמהות. אבל לראות את זה בדיעבד, ולהשאיר בצד שהיה לי אותם, אותם שבועות וחודשים ראשונים אחרי שהפכה לאמא יכולים להיות אתגר אמיתי.
אצל תינוקות ועוד מחקר מראה כי אחת מכל חמש אמהות האחרונות מסתתרת סובלת מדיכאון או חרדה אחרי לידהועכשיו אתה לא רק צריך לטפל בתינוק שלך, אתה גם צריך לראות בעצמך, אלא כפי שמוצג בפוסט שאשתף אותו היום, תשומת הלב שקיבלנו במהלך ההיריון מתמקדת כעת לחלוטין בתינוק.
זה לא בהכרח דבר רע, כמובן שתינוק זקוק לתשומת לב וטיפול! אבל שכחנו משהו: אמא גם חשובה והיא גם זקוקה לתשומת לב וטיפול זה, במיוחד במהלך הלידה, אחד השלבים הפגיעים והרגישים ביותר בחיי האם.
ואנליזה לוטון, האם שכתבה את הפרסום בו הוא מדבר על המציאות על מעט תשומת הלב המוענקת לאמהות לאחר לידה, מסביר זאת בצורה חזקה וברורה:
אחרי שילדי נולדו היו פגישות.
כדי לבדוק את אחיזת החזה שלך.
כדי לבדוק את המשקל שלך.
כדי לבדוק את שמיעתך.
כדי לבדוק את צבע העור ולחפש סימפטומים של צהבת.
היו פגישות.
היו ביקורות ונקבים.
רווחתו הייתה בראש סדר העדיפויות.
הייתי אומר שכשמדובר במערכת הבריאות שלנו, הם טופלו היטב.
ואז הייתה אותי.
אמא ראשונה בלי שום מושג על כלום.
דלקת, מדממת ותופר.
נשלח הביתה עם כמה משככי כאבים ומשלשלים.
נזרק לאימהות בציפייה שהאינסטינקטים שלי יבואו לבד.
שאני אדע להתמודד עם צילומי קוליק וצילומי לילה.
ההנקה תגיע כמתוכנן לטבע.
שבעלי יזהה את הירידה שלי לדיכאון.
שאדע לחיות בגופי החדש והמוזר מאוד.
שהבטן שלי לא תגרום לי להרגיש נורא.
ושהמוח שלי לא יגרום לי להרגיש פחות ממה שהגיע לי.
אף אחד לא בדק אותי.
איש לא נתן לי צמיג שטוח.
איש לא בדק את התפרים שלי, את הריפוי שלי או את הריפוי שלי עד שמונה שבועות לאחר הלידה.
וגם אז, זה היה טפיחה מאחור והם שלחו אותי הביתה.
העולם שלנו שוכח אמהות.
אנחנו מחליקים דרך הסדקים.
אנו הופכים לרעשי רקע.
ובכך שאנו לומדים את תפקידנו ... מקומנו בתא המשפחתי ... תמיד להיות האחרון.
חברים, איננו יכולים להשאיר אמהות אחרונות.
התינוקות שלנו זקוקים לנו.
להיות בריא
לדעת שאנחנו בעלי ערך.
לדעת שאמהות, למרות שהיא משהו טבעי, יכולה לפעמים להרגיש כמו התפקיד הפחות טבעי בחיינו.
וזה ראוי לתשומת לב.
שלאמהות מגיע תשומת לב.
אנו זקוקים שהעולם שלנו ידאג לנו באותה צורה שהוא דואג לעשר אצבעות ידיים רעננות ועשר אצבעות כפות רגליים רעננות.
אנחנו צריכים להיראות.
אנחנו צריכים להישמע.
אנחנו לא צריכים רק שמישהו ישאל אותנו אם טוב לנו, אלא לבדוק מדי פעם, כדי לוודא שאנחנו כן.
אנחנו לא סתם רחם.
אנחנו לא רק חבל הצלה לנפש חדשה ויקרה.
אנחנו אמהות
ואנחנו צריכים שמישהו גם ידאג לנו שיהיה בסדר.
הפוסט של אנליזה הועלה לא רק על ידי המסר החשוב על חוסר הקשב והמעקב שאנו האימהות מקבלות לאחר לידת התינוקאלא בגלל שאלפי נשים הזדהו עם כל אחת מדבריה.
אולי יש מי שחושב שבגלל שאנחנו מבוגרים אנחנו כבר מסוגלים לטפל בעצמנו או להבין מתי משהו לא בסדר, אבל זה לא תמיד המקרה. בעצם לאחר לידה הוא אחד השלבים המבלבלים והחשוכים ביותר שאנו יכולים לחיות כנשים. כמובן, זה לא המקרה של כל אישה ואישה חיה את זה אחרת, אבל רבים עושים זאת.
אצל תינוקות ועוד "גופי מרגיש שבור": המציאות הקשה של לידה של אם 48 שעות לאחר הלידהבואו נחשוב קצת על כל מה שאנחנו חיים אחרי לידה: טרנספורמציה בגופנו, טיפול (ללא ניסיון קודם) של יילוד, שינוי מוחלט בשגרה, חוסר מנוחה, אי נוחות בגופנו לאחר שעברנו לידה או ניתוח קיסרי, לפגוש את הזהות החדשה שלנו זה רק מתחיל להיווצר, והרשימה עוד ארוכה.
האם לא ניתן לצפות אז שמישהו ישאל אותנו מה שלומנו, איך אנחנו מרגישים ושמדי פעם הם מוודאים כי טוב לנו? דמיין לרגע עד כמה שונה הלידה אם האמהות היו מקבלות טיפול דומה לאלה שתינוק מקבל.
אצל תינוקות ועוד אמא טריה יקרה: אימהות אינה כמו לידהיכולנו לדבר על מעברים טובים וקלים יותר לאמהות, אולי אפילו עם ספקות של אמא ראשונה, אבל בלי כל כך הרבה פחדים וחוסר ביטחון. יכולנו למנוע הופעת דיכאון או חרדה לאחר לידהעובדת על מניעת אלה כאשר מבצעים בדיקות רפואיות של האמהות מדי פעם.
למרבה המזל, יותר ויותר אמהות מדברות בפומבי על הדיכאון והחרדה שלהן, ועוזרות לנשים אחרות לא להרגיש לבד או אשמות בגלל שהן מרגישות רע כששאר העולם מניחים שכדאי שתרגיש קורן מאושר.
כן דרושה יותר תשומת לב וטיפול באמהות במהלך הלידה. ואם אין לרשות אנשי הרפואה את הדרישה או החובה לתת להם את אותה הדרך שהם עושים עם תינוק, בואו נעשה זאת.
