ישנם מספר כללי זהב שכל ההורים חייבים לציית להבנה וידע רב יותר לגבי התפתחות התינוק, הם כללים שצריך לזכור ומספקים לנו כמה פרמטרים והנחיות שיש לעקוב אחריהם.
ילדים באופן עקרוני יכולים לאכול הכל, למעשה אין מחקר מדעי הנוגד עובדה כזו. מה שקיים הם העדפות ונטיות להיבטים שונים, יש לומר כי מקרים בהם ניתן להכליל סוג כלשהו של בעיות כגון אי-סובלנות לגלוטן, אינם נכללים בכלל זה.
השגרה היא בעלת ברית נהדרת של ההורים, איתה נכבוש את החיך ואת הבטן של הילד. שגרה היא משמעת, האכלת הקטנה באותו מקום בסביבה נעימה ושלווה עוזרת להשיג את הרגל האוכל הטוב.
סבלנות היא סגולה שעל ההורים לרכוש וכל הישג קטן שאנחנו עושים הוא קרב שניצח. חשוב להתחיל תמיד עם יעדים וכמויות קטנות כשמכניסים מזון חדש לתזונה של הילדים. להורים מטרה, שהילד אוכל ורעב הוא בעל ברית נהדר שעלינו להשתמש בו במידה מסוימת. זה לא אומר שאנחנו גורמים לקטנטנים שלנו להגיע לגבול הרעב, אבל קצת רעב עוזר במידה מסוימת.
אין לחינוך המזון שלנו להידמות לחלל הילד, כלומר יתכן כי הורים מסוימים אינם אוהבים מוצרים מסוימים כמו ירקות ומסיבה זו הם כמעט ולא כוללים את המזונות היקרים הללו בתזונה שלהם. יש להימנע מכך בכל מחיר, אין לטעום שלנו להתערב בהזנה נכונה של הילד. ילדים רבים לומדים לאכול מכיוון שהם רואים כיצד הורים אוכלים כל מיני אוכל, זה לפעמים לא אפשרי, אך רצוי. היוצא מן הכלל מתכנית זו הם ילדים שיש להם נטייה גנטית כך שהם לא אוהבים ירקות.
לבסוף, חשוב לדעת לאכול הכל, תזונה עשירה ומגוונת מאפשרת התפתחות נאותה ואסור לנו לאפשר להעדפותיו של הילד להפריע לעובדה זו.
