ה חיוך לתינוק באופן עקרוני, הוא נועד לחזק את האינטראקציה בין האם (האב או המטפלת) לבין התינוק כדי לשמור על קרבתם של שניהם ולפתח קשרים עם התקשרות. פעולת החיוך היא בעלת מרכיב אינסטינקטיבי ואחרת נלמדת.
הראשון חיוכים הם ספונטניים ורפלקסיים, גירויים מסוימים גורמים לחיוך חולף, לא שלם ואוטומטי, כלומר זה לא תגובה לאדם אחר ומעיד על כך שהתינוק בריא.
בשלב הבא של חיוכים חברתיים סלקטיביים; הילד מתחיל להגביל את הגירויים אליהם הוא מחייך. כבר בשבוע הרביעי לחיים הגירויים שמעוררים חיוך בעל אופי חברתי הם הקול האנושי השמיעתי והיעיל ביותר (במיוחד זה של אמא). במהלך השבוע החמישי הפנים האנושיות מתחילות להיות הסיבה המועדפת לחייך. כבר בשלב זה החיוך שלם ומתמשך מה שגורם למבוגר להגיב בחיבה ובמשחק. כאשר מופלים יותר מהסיבות אליהם התינוק מחייך, חיוך הוא חברתי וסלקטיבי. התינוק מתחיל להבחין בסיבות הגורמות להם לחייך; בשלב זה נצפה כי האדם שמטפל בזה גורם לרוב יותר חיוכים מאשר זרים.
סוף סוף תגובות חברתיות מובחנות וזה השלב שנמשך כל החיים. כאן הילד מחייך בפתיחות אל דמות מוכרת. הוא נזהר יותר עם זרים אליהם הוא מתנער או מכוון חיוך לצורך חברותיות (נלמד לפי הנורמה החברתית) אך תוך שמירה על מרחק.
חשוב שתמריץ את תינוקך לחייך. דברו איתו בטונים שונים, עשו ליטופים, שחקו איתו. אם התינוק שלך לא מחייך אחרי השבוע השישי והשמיני לחיים, מומלץ שתודיע על כך לרופא הילדים שלך.
