"ביום ההולדת שלך אני אנפח לך נרות", מחווה יקרה של כמה הורים לתינוק הכוכב שלהם

התקופה הקשה ביותר שההורים יכולים לעבור היא ללא ספק, מול מות בן. רק לדמיין את כאבו קורע הלב ואת הייסורים החונקים גורם לנפשי להתנפץ. וזה קרה לי כשפגשתי את מוניקה ואת סיפורה של קלואי הקטנה עליה דיברנו לפני מספר חודשים ב- Babies and More.

מאז המשכתי לשמור על קשר עם האם הגדולה הזו, שולח את תמיכתי והעבירתי אותה במחשבותיי ברגעים הקשים ביותר. כמו זה שהיה צריך לחיות ב -16 במאי, מתי קלואי הקטנה שלה הייתה בת שנתיים.

יום הולדת רגשי במיוחד

קלואי הגיעה לעולם ב -16 במאי 2016, אך מספר דקות לאחר הלידה, הילדה הקטנה נפטרה כתוצאה מסיבוכים בעקבות הלידה. מאז, מוניקה ואלברטו, הוריהם, חיים בכאב עמוק שמתוכם לאט לאט ובעזרת עזרה רבה הם מנסים לצאת.

חלק חשוב בעזרה זו מוצעת על ידי בתה נראה, ילדה יפהפייה בת שמונה שממלאת את הבית בשמחה ובאור במעין מבטה, ומי זכור את אחותך הקטנה מדי יום עם הטבעיות והספונטניות שמאפיינת ילדים.

"נראה אוהבת לצייר תמונות עם לבבות וקלפי אהבה, שם היא אומרת לאחותה כמה היא אוהבת אותה. באחד הקלפים האחרונים שכתבה היא יכלה לקרוא: קלואי, הכוכבת הקטנה שלי, אני אוהבת אותך"- מסבירה מוניקה.

ולגבי מוניקה ומשפחתה, קלואי עדיין נוכחת מאוד בחייהם, הוא המנוע שמניע אותם והכוח שדוחף אותם להילחם כדי לגלות מה קרה באותו בוקר גורלי של ה- 16 במאי 2016, בו כולם ציפו לחיים אך הם נתקלו פנים אל פנים עם הסיוטים הגרועים ביותר.

עבור הוריה ואחותה, היעדרותה של קלואי הקטנה כואבת כל יום, אך היא התגברה עוד יותר אם היה צריך להיות היום בן שנתיים.

"זה היה יום קשה מאוד כי הגיבור שלנו היה חסר, אבל לא רצינו להפסיק לנשוף לה נרותכי אנחנו אוהבים אותה וזוכרים אותה מדי יום. הבת שלי קלואי חשובה לי מאוד. אני אוהב אותה והיא תמיד תהיה נוכחת בליבי "- מודה מוניקה, נרגשת.

אז המשפחה החליטה לארגן מסיבה דיסקרטית לכבוד קלואי. הם קישטו את הבית בפרחים, בלונים ורודים ולביים, ובלבבות רבים, וכתבו קלפים שבהם ביטאו את רגשותיהם כלפי שלהם כוכב תינוק.

"עברו שנתיים מאז עזיבתו של קלואי. שנתיים! והחלטנו לחגוג את יום הולדתו בפרטיות משפחתנו.

"בלבנו כל כך הרבה רגשות חיים יחד עם אותם אנו צריכים להתמודד, שאין לנו ברירה אלא לעשות זאת בסבלנות ושלווה"

"ולמרות שיש לנו עיניים דומעות ונפוחות, זה יום הולדתה של הנסיכה שלנו ואנחנו רוצים לחגוג אותו"

"ומה הייתה קלואי אוהבת ביום הולדתה?

"חשבנו שחגיגה פשוטה תהיה רעיון טוב מכיוון שהתחלנו שהיא הייתה צריכה מעט כדי להיות מאושרת באותו יום. זו הסיבה שהאמנו שכמה נרות, כמה בלונים ועוגת שוקולד סופר לא יכולים להיות חסרים."

"במקרה שלנו לא יהיה צורך למלא את הבית עם ליצנים, מוזיקה או אנימציה. במקרה זה אנו מעריכים את הדבר החשוב ביותר, שזה הזמן שבילינו יחד בהכנת החגיגה במחשבה על זה."

את הנגיעה הסופית סיפקה עוגת שוקולד טעימה ותותים שהתקשטו בשני נרות שנריה ניפחה, מטעם אחותו.

"זו הייתה מסיבה רגשית מאוד מלאת זיכרונות אנו חוגגים בבכי אבל מוקפים בהרבה אהבה. נראה חיה את זה ברגש מיוחד, ומוחה היצירתי נתן לנו רעיונות יפים לזכור את התינוק שלנו ביום הולדתה "- מוניקה מספרת לנו.

"ביליתי את היום בלספר לבת שלי כמה אהבתי אותה, ומה הייתי נותן כדי לחגוג איתה יום הולדת. הילדה שלי היא כוכבת שמאירה אותנו כל יום, ויש לי את האמונה הנחרצת שיום אחד ניפגש שוב"

קשה שלא להתרגש מקריאת מילותיה קורעות הלב של מוניקה, שממנה באה אהבה עמוקה לבתה. אהבה שלא תתקרר עם השנים ושאינך רוצה להסתיר מכיוון שכאמור, קלואי הייתה, היא ותמשיך להיות חלק חשוב מאוד במשפחתה.

זכרו את התינוק שעזב מוקדם

בראיון שערכנו עם מוניקה לפני מספר חודשים, היא הודתה בפנינו על דבר שהוקצנו כמה פעמים, וזה דממה סוערת ומלים ריקות לעיתים קרובות מתמודדים עם הורים שסבלו מאובדן הריון או לידתי.

נשים רבות מודות בכך שרוצות או צריכות לדבר על מה שהן חיות, אך להיתקל באדישות או בדבריו הבלתי הולמים של בן השיח. אולי פחד, בורות או אי נוחות מאי הידיעה מה לומר זה גורם למצבים שמובילים אנשים רבים להשתיק את הרגע העצוב שעובר עליהם.

"יש אנשים שמתנהגים כאילו כלום לא קרה וכאילו קלואי לא הייתה קיימת מעולם. הם אומרים לי שאני צעיר ויהיו לי יותר ילדים, אבל כל ילד הוא ייחודי ובלתי ניתן להחזרה, והבת שלי אכן הייתה קיימת ומשהו קרה, וזה נפטר "- הסבירה מוניקה.

נכון לעכשיו, מוניקה ואלברטו שקועים בהליך שיפוטי בגין רשלנות רפואית לכאורה במהלך לידת בתם קלואי. ולמרות שמצב זה עדיין מונע אותם "להגיע למצב של עצב שליו"הם לא רוצים להפסיק לזכור את הילדה שלהם באהבה עמוקה.

וזה לתקוע את הנרות בשבילה ולהחזיק אותה במחשבותיה זה עוזר להם להמשיך בצערם: לאט לאט, שלושתם יחד ותמיד מונחה על ידי הכוכב הקטן שלהם.

הכרות | מוניקה קארראסקו, מבלוג טביעות הרגל של קלואי