לישון מעט או לא כלום, לא לעשות זמן לעצמך או לבני הזוג, פחות סקס מבעבר (או אפס סקס בכלל), להסתגל לתפקידים חדשים וללמוד להיות אבא ואמא ... לא, להפוך להורים זה לא דבר קל ויכול נניח מבחן קשה לזוג. בשלב חדש זה עלינו להגיע להסכמות אם אנחנו לא רוצים שהקשר שלנו יסבול. האם אתה יודע מהן הנקודות העיקריות שיכולות שמור את מערכת היחסים שלך? אני אומר לך את חמשת הרלוונטיות ביותר.
כאשר בני זוג גרים יחד, סדרה של כללים נקבעת במפורש או במשתמע: מי דואג לפח, מי מבשל ומתי, איך מצב פנאי (גם כזוג וגם כאינדיבידואל וכו ') וכו'. הגעתו של בן משפחה חדש, כזה שהוא מאוד קטן ואנחנו אוהבים המון, כרוך, בנוסף לאהבה בשפע, בשינויים שלנו תקנה זוגית.
שואלים אותי לעתים קרובות מה הם סיבות עיקריות שיכולות לגרום לזוגיות להתערער לאחר ההורות (וללא אבהות, עין, מכיוון שלזוגות ללא ילדים יש גם משברים, אם כי במקרה של "הורים חדשים" ישנם ניואנסים מסוימים, ברור).
על סמך שכל זוג הוא עולם, האמת היא שיש כמה נקודות, כמה סוגיות, שיכולות להצית ביעילות את הנתיך של הסכסוך די מהר. הכרתם וידע שעלינו לעשות מאמץ נוסף נוסף הוא צעד ראשון נהדר להימנע מבעיות עתידיות. והמאמץ הנוסף הזה מתרגם לחידוש ההסכמים, ביצוע הסכמים חדשים ו / או לתיקון מה שהיה לנו.
אני יודע שקוראים כך נראה שאנחנו צריכים לשבת בפני נוטריון ולוועד המניות (או שכני הבלוק) כדי לדון בנושא מדינת לאום אבל לא, שלווה, זה לא מסובך כמו שזה נראה.
הסכמים שיחזקו את הקשר שלכם
1. קווי הורות בסיסיים: לוחות זמנים, משמעת, תזונה ...
זו שללא ספק האופציה הטובה ביותר לרווחת הילד עשויה להיות הפוכה עבור האחר. איך שגידלנו, האישיות שלנו או המטען שלנו הם חלק מהגורמים שקובעים את הרעיון שלנו לגבי הורות ... וייתכן שזה לא תואם את זה של בן זוגנו.
מה אנו עושים אז? המפתח כאן הוא: 1) לחשוב שהמטרה היא שהקטנה שלנו תהיה גדולה, 2) שלכולנו תהיה הזכות לקבל את הרעיונות שלנו ולהכבד אותנו ו 3) אתם זוג, צוות, וככאלה עליכם לפעול.
קח נייר ו צייר פירמידה ענקית: בבסיס מקם את הרעיונות שלך או את עקרונות המפתח שלך, כל מה שברור לך שזה צריך להיות ככה ושמבחינתך זה לא ניתן לציין. בצעד הבא של הפירמידה שים את מה שחשוב אבל ... אבל לא כל כך. ובפסגה, בפיקיטו הקטן שמעל, כל מה שאתה חושב יכול להיות משא ומתן על בשר. להיות ברור לגבי ה"בלתי ניתן לצלוח "שלנו ולהיות עוד יותר ברור שיש דברים שאנחנו יכולים (וצריכים) להניב, לטובת כולם, זו ההתחלה למשא ומתן טוב ולכן הצעד הבסיסי להגיע להסכמות.
הדבר הבסיסי כאן הוא לא להסכים על כל היבט של הורות, אלא יש בסיס משותף ומשם להמשיך להסכים, ביחד, מה ואיך זה יתנהג. כמובן, בואו נעשה זאת לפני שמצבי המפתח מתרחשים: אנחנו לא רוצים להתווכח מול הילד או להראות בקיעים, נכון?
2. כיצד לפעול מול צדדים שלישיים (חברים, משפחה ...)
אחד ממקורות הלחץ שעף על בני הזוג שרק נולדו לה הוא ההשפעה או הלחץ (או שניהם) שגורמים צדדים שלישיים מפעילים עליה. כן, אני מדבר על סבים וסבתות, חברים, שכנים ... עם מיטב הכוונות (לא נחשוב רע) משפחה וחברים יתנו לנו הנחיות, יציעו לנו (או זורקים) את דעותיהם, ואם אנחנו לא מוכנים הם יכולים ליצור סכיזם בינינו
האם אמי צודקת? או אביך קנה לך שוב ממתקים כשאני אומר לו בבירור שלא.... היזהרו מכאן, ראשית מכיוון שאנחנו מדברים על המשפחה הישירה של בן / בת הזוג שלנו, עם מה שאנחנו מציבים בעמדת ביניים מסורבלת, ושנית מכיוון שדיון עם צדדים שלישיים, בעת מיקום עצמנו, אנו יכולים לגרום לבן / בת הזוג שלנו לחוש פינתיים או מעט נתמך
בין אם אתה מסכים עם מה שאמא שלך או אביך אמרו זה משהו ששניכם צריכים לדבר לבד, בשקט, בלי פומבי וללא לחץ ומעל הכל לזכור בכל עת ששניכם באמת יחידה, צוות , האבות.
3. שטח כזוג
למצוא מקום לשנינו כשיש לנו תינוק קשה יותר מאשר למצוא את התיבה האבודה, זה ברור. אבל המציאות היא שיש את זה, קצת, כמה שעות בשבוע, הוא המפתח להישרדותם של בני הזוג.
מטלות היומיום, התינוק והעבודה עשויים להשאיר אותנו ללא אנרגיה או ללא זמן בלבד, אך היותנו זוג כזוג חייבים להיות אחד מסדרי העדיפויות שלנו, כמעט כמו לטפל בתינוק שלנו, כך שאחד הדברים שבהם נצטרך להתאמץ מעט, שעליו נצטרך לנהל משא ומתן יהיה בדיוק זה: להתארגן למצוא את הפערים שבהם להיות שניים, שבהם ניתן להיות חברים.
4. המרחב האישי
וזה כמו שהמרחב לשניים קורה עם זה של עצמך: אמהות, אבהות, זה תפקיד מאוד סופג, נפלא, אבל סופג ואנחנו צריכים לרווחתנו לשמור על מרחב אישי קטן, זמן עבורנו בלבד. כי מלבד אבא או אמא אנחנו ילדים, חברים, אחים, עובדים ...
מצב רוח והערכה עצמית זקוקים לדלק בכדי להיות במצב מיטבי ואיכות טובה מאוד היא להקדיש את עצמנו לזמן מה. עם 15 דקות ביום אנחנו יכולים לזרוק, אבל אם זה יותר, עדיף. זה גם לא מטורף, נכון? ולחוש שום דבר באשמה: אנחנו לא עושים שום דבר לא בסדר, אנחנו לא אנוכיים (אלא אם כן אנו מתעלמים, אבל זה סיפור אחר) ... תחשוב: אתה לא רוצה שהבן שלך יהיה אוטונומי ויהיה לו הערכה עצמית טובה? ובכן התחל על ידי הצבת דוגמא.
אבל כמובן, לשם כך עלינו לעשות זאת מסכים את הזמנים עם בן זוגנו, לא לחייב אותך, לארגן את עצמך בצורה טובה ובצורה שווה.
5. חלוקת המשימות
אה, חלוקת המשימות ... ללא ספק, זו אחת הנקודות שמייצרת בעיות נוספות לזוגות, בין אם יש לנו ילדים או לא. במקרה של היותו אב לסכסוך שבעצמו יכול לשחרר מי עושה מה אתה צריך להוסיף את פקטור תינוקות:
- ילד זקוק לטיפול רב ובכל עת (כלומר הביקוש הוא גבוה)
- זה נושא מרכיב רגשי: למרות שהם נראים כמשימות ארציות לכל מה שקשור בטיפול בתינוק יש השלכות נפשיות, רגשיות. ניקוי קקי ואיסוף "סייחים" מכוסים בהילה בעלת חשיבות רבה: מה שאנחנו עושים זה לדאוג לתינוק שלנו, ומכאן שמדובר במשימות שאיננו תופסים כ"חובות "פשוטות.
כדי להימנע מקונפליקטים, למצוא את המרחב הזה לשנינו ולהזמין את הסולו שלנו כל אחד בנפרד, כדי לא להרגיש עמוס מדי, כך שהכל זורם חיוני להסכים ולהפיץ, באופן רציונלי, באהבה ובראשוניות, את המשימות. כי זו לא מלחמה, כי זה לא קשור לנצח בקרבות: העניין הוא להיות טוב ולהיות (אחראי).
נקודה נוספת
הוא עיקר ההסכמים, שאנחנו לא יכולים לקפוץ תחת שום מושג, הוא שהכבוד יגבר על כל הדברים, שאתה אוהב ולכן אתה רוצה שהשני יהיה טוב. משא ומתן וויתור אין פירושו להפסיד, להפסיד לרצות להישאר מעל השני, להפסיד זה מול זה. אני אומר את זה שוב: מתוך מצב מלחמה, מצב צוות בברכה.
ואל תשכח: הדיונים (שאינם שליליים כשלעצמם), המשא ומתן, נעשים לבד, שניהם, לא מול אף אחד והרבה פחות לפני הקטנה שלנו. עכשיו לאהוב אחד את השני מאוד!
תמונות: כמו החיים עצמם
בתינוקות ועוד: "בן זוגי ואני לא מסכימים": כיצד לנהל משא ומתן כשיש אי הבדלים ביחס להורות
