המפלגות הפוליטיות חתמו בסוף ספטמבר הסכם מדינות נגד אלימות מגדרית בספרד, הסכם היסטורי המורכב מ 213 צעדים למיגור אחד החסרונות הגדולים בחברה שלנו בה לא רק נשים הן קורבנות, אלא גם ילדיהן.
למרבה הצער, יש מעט מקרים שמראים תקלות מערכת בנוגע להגנה על ילדים כאשר נשים קורבנות אלימות סקסיסטית נפרדות מבן זוגן. נשים רבות חוששות עבורן ועבור ילדיהן, הן חשות חסרות אונים ובלתי נראות בפני צדק שכאילו גורם לאוזניים חירשות.
ילדים הם גם קורבנות אלימות
נשים מוכות הן קורבנות ישירים של אלימות סקסיסטית, אך ישנן גם קורבנות אחרים שמודרים לעתים קרובות מדי ללא כל סיבה ואינם מקבלים קול: הקטינים.
במסגרת חוק ילדים ומתבגרים, החוק האורגני 8/2015 שנכנס לתוקף בשנת 2015 מחשיב את קטינים שנחשפו לאלימות מגדרית כקורבנות ישירים, להכריז עליהם על נושאי ההגנה שהחוק מעניק לאמהותיהם. אבל לדעת מקרים כמו אותם נספר לכם בהמשך, המציאות היא בפועל, נותר הרבה לעשות.
עורכת הדין מריה נרדו מחשיבה זאת "הצדק בדרך כלל מתעדף את זכות ההורים על זכותם של קטינים, שנותרה זכות בלתי ניתנת לערעור גם אם ילדים נמצאים בסיכון. המערכת צריכה להיות מסוגלת להוכיח את הנזק שגבר זה גרם לאישה ולקטינים ומשם להחליט ".
כמה עובדות מפחידות:
על פי סקר מקרו-האלימות לשנת 2015, 63.6% מהנשים כי הם סובלים מאלימות סקסיסטית מבטיחה כי בניהם ובנותיהם היו עדים למצב כלשהו של התעללות. מתוכם, ב 64.2% מהמקרים ילדים סובלים גם הם.
עד כה בשנת 2017 מתו 37 נשים (פלוס שלושה במחקר) ושישה ילדים בגלל אלימות סקסיסטית. בשנת 2016 נרשמו 44 נפגעות וקטינה אחת. ורחוק מלהשתפר, זה נזק המחמיר. בשלב זה, המקרים יעלו בהשוואה לשנה שעברה.
אלימות מאצ'ו השאירה 169 ילדים בבית היתומים מאז 2013, שנה מאז ההרשמה.
על פי נתוני הציל את הילדים, ב 71% מהמקרים של ילדים קטינים שנהרגו על ידי הוריהם אין תלונה מוקדמת.
בגוף ראשון: מאבק בן שמונה שנים
תינוקות ועוד יצר קשר קורבן לאלימות מגדרית (שאותה נקרא ח. לשמירה על אנונימיותו) אם לשני ילדים מתבגרים, גם הם קורבנות, מי אומר לנו את המקרה שלך בגוף ראשון.
"למעשה ההתעללות הייתה שם תמיד, אבל זה לא הותיר שום חותם. בדיחות שחדלות מלהיות בדיחות, דחיפות, איומים, השפלות ..." הסיוט הופעל כשהחליטה שהיא רוצה להתגרש וסיפרה לבעלה, שהגיב מאוד. הוא אמר לה שבשום אופן, שהוא לא יכול לעזוב, וכי אם יעזוב הוא יישאר עם הילדים, אז שש וכמעט אחת עשרה. המצב נעשה מתוח מאוד.
"עד שיגיע יום שזה יפגע בי. הילדים שם. אתה לא יודע לברוח. הילדים, קטנים ככל שיהיו, מתקשרים למשטרה. המשטרה מופיעה ולוקחת אותה משם. שם מתחיל שלב נוסף. שלב שמשנה לחלוטין את הנוף. זה הופך לקטטה שנמשכת עדיין בבית המשפט מאז 2011. אתה מתחיל להיכנס לצדק שאתה לא מבין, שמעורר כעס, שמתסכל, עם הגנה כוזבת כלפי קטינים".
"זה בלאי פיזי, רגשי וכלכלי גדול. אתה מרגיש חסר אונים. הצדק לא משלב את כל התלונות שקיימות כדי להגן על ילדים."שירותי הרווחה התערבו, הם הפנו את הילדים לתכנית מירה, תוכנית לטיפול בנשים וילדים באלימות במשפחה, הם הוערכו ו הם החליטו שהם צריכים טיפול. אבל "האב התנגד וביקש להפריע לטיפול בילדים"אומרת האם.
בעניין זה, מומחים מזהירים זאת יש להפסיק את ההורים המתעללים ולבקש אישור לטיפול פסיכולוגי בילדים. זוהי דרישה חוקית ליישום זכויות הורים, המשפיעה גם על אותם מקרים בהם הורשע האב או שיש צו הגנה.
הילדים סבלו מהתעללות פיזית גם מהאבבנוסף לסבל מההשלכות הרגשיות של סיטואציה שנמשכת כבר שמונה שנים.
"זו בעיה מושגית, הם מתייחסים אליה כאל גירושין רגילים. רחוק מלהרגיש תמיכה, זה גורם לך להיות נואש יותר. אין שום הגנה בשום אופן."
פרשת ג'ואנה ריבאס: בריחה מהצדק לילדיה
פרשת ג'ואנה ריבאס חדרה עמוק מאוד לחברה שעמה רגישות לאלימות מגדרית. כמעט אף אחד לא נותר אדיש אליו סיפורה של אמה של גרנדה שלא צייתה לצדק להימנע מלמסור את ילדיו לבעלה לשעבר, שנידון בשנת 2009 לשלושה חודשי מאסר בפועל ושנה מאסר פשע של פציעות במשפחה.
מעבר למחלוקת שנוצרה במקרה הספציפי הזה, הן לטובת האם שתומכת בהחלטתה להגן על הילדים וכנגד, לתקוף אותה על אי ציות לצדק, ברור שעדיין יש עוד דרך ארוכה להבטיח זכויותיהם של כל הצדדים, ובמיוחד זכויות קטינים.
המקרה של אנגלה גונזלס קררינו: טרגדיה נמנעת
מקרה אחר, שנשמע על ידי חוסר ההגנה שהיה בידי המוסדות ואשר הוביל לטרגדיה נמנעת, הוא זה של אנג'לה קרניו. מאז שנפרדה מבעלה בשנת 1999, איש לא נקט באמצעים הנדרשים כדי למנוע את רצח בתו.
אננגלה גונזלס קררינו ברחה מהבית עם בתה בת השלוש, אנדראה, בגלל פרקי ההתעללות שעברה. לאחר מכן הוא הגיש גירושין, ובשנת 2003 הילדה נהרגה על ידי אביה המתעלל כשהיתה בת שבע, במהלך ביקור ללא שמירה.
למרות יותר מחמישים ואחת תלונות שהביאו לבתי המשפט וביקשו אמצעי הגנה על שניהם "גבר (בהתייחס לשופט) החליט, כאילו מדובר בצעצוע, שצריך לפתוח את משטר הביקור לטובת האב, אב שניצל את ההזדמנות להרוג את בתו"., אומרת אנג'לה בראיון באל מונדו.
עם הכאב העצום לאובדן בתו ואחרי אחת-עשרה שנות תביעות, בשנת 2014 האו"ם גינה את ספרד כי לא התנהגה בשקידה בכך שלא להגן עליה או על בתה, לא להעניש את המתעלל ולא לחקור או לפצות את האישה בגין הנזקים שנגרמו.
התביעה לפני האו"ם הוגשה בשנת 2012 על ידי ארגון "קישור נשים" העולמי, איתו דיברנו לשאול:
אילו צעדים צריכה המדינה שלנו לנקוט כדי שהדברים ישתנו ותיק כזה לא יחזור על עצמו?
עקוב אחר צעדי ועדת CEDAW (ועדת האו"ם לביטול אפליה נגד נשים). ועדה זו הכתיבה שלוש המלצות יסודיות במקרה של אנג'לה קרניו:
1) שה- היסטוריה של אלימות מגדרית נחשבת לחובה בעת ההחלטה על זכויות משמורת וביקור.
2) שה- הכשרה חובה בנושא אלימות מגדרית וסטראוטיפים מגדרייםעל אמנת CEDAW והפרוטוקול האופציונלי שלה, כמו גם על ההמלצות הכלליות של ועדת CEDAW, ובמיוחד על המלצה כללית מס '. 19.
3) בנוסף, על מדינת ספרד לחזק את המסגרת הרגולטורית קביעת חובת נאותות בעת התגובה למצבים של אלימות מגדרית.
"אני לא חושש", דברי בת
'אני כבר לא חושש' הוא ספר אוטוביוגרפי שנכתב על ידי פטרישיה פרננדס מונטרו, ילדה בת 18 שיודעת ממקור ראשון מה זה לסבול מאלימות סקסיסטית בבית במשך שנים.
מאז שהיה בן שש הוא חי כל יום מצב שאף ילד לא צריך לחיות: היא נאלצה על ידי השופט לגור עם אב מתעלל. הוא לא מכנה אותו אב, אלא "הורה", מכיוון ש"מי שמטעה בבנו הוא אף פעם לא אב, הוא מתעלל ", הוא אומר.
ספרו עשוי "על ידי ולילדים" הסובלים מהתעללות יומיומית.
אתה יכול לדמיין שאתה מתעורר ושום דבר לא אותו דבר? שכל העולם שלך השתנה, לנצח? זה הסיפור, הסיפור שלי, הקול שהושתק במשך שנים, הזעקה בריק שניסיתי להשיק, הפחד העמום מפאניקה וכיום רואה את האור. אני חולק את הסיפור הזה עם מאותם של ילדים ואנשים שחיו וחיים תחת הכאב המייסר של אלימות מגדרית. זו זעקת תקווה וטענה לחברה. סחרחורת האיומים וקריעת הכאב. הפרצוף האמיתי שאף אחד לא סופר או רוצה לשמוע, כי לפעמים זה מפחיד מדי.
