מוות תינוקות פתאומי הוא הפחד הגדול ביותר של הורים עם תינוקות שזה עתה נולדו. זה מוגדר כמותו הפתאומי והבלתי צפוי של ילד מתחת לגיל שנה, וההערכה היא כי אחד מכל 2,000 תינוקות מת ממנו.
זה לא מזהיר, אין תסמינים, הם מתרחשים פתאום ומסיבות שעדיין לא ידועות כיום, אך מדענים ממשיכים לחקור כדי למצוא אותם. אחת ההתקדמות הגדולות האחרונות שהושגו הייתה לזהות חלבון אשר הגירעון במוחו של התינוק יכול להיות מעורב במותו הפתאומי של התינוק.
מוות פתאומי מתרחש לרוב בין השבוע הרביעי לשש עשרה, כלומר בין החודש הראשון לרביעי בחיי התינוק. ישנן מספר השערות הקושרות אותו לחריגות במוח, עם מוטציה גנטית או בעיות בלב התינוק.
עד כה אנו יודעים רק דרכים למנוע זאת, אך הוא לא פגע במקום מהסיבות שמפעילות אותו, אם כי לאור המחקר האחרון יכול להיות שילוב של גורמים.
חלבון אורקסין
חוקרים בבית החולים לילדים Westmead בסידני מצאו עדויות לכך שתינוקות שמתים מתסמונת מוות של תינוקות, המכונה גם "מוות בעריסה". רמות אורקסין נמוכות, חלבון שנמצא במוח, ליתר דיוק בהיפותלמוס, המסדיר את גירוי השינה ואחראי להעיר את התינוק כשהוא מונע ממנו חמצן.
במחקר, שבוצע במשך 11 שנים, חקרו מקרים של 46 תינוקות שמתו, מתוכם 27 מתו מוות בעריסה. הם מצאו ירידה של 21 אחוז באורקסין אצל תינוקות שמתו מוות בעריסה לעומת קבוצת ביקורת.
משמעות הדבר היא התשובה להתעוררות אינה כה חזקה אצל ילדים אלה כמו אצל תינוקות אחרים.
המדענים מצאו רמות נמוכות של חלבון זה במוחם של מבוגרים עם דום נשימה חסימתי בשינה, מצב הגורם להפסקות נשימה במהלך השינה.
האם ניתן למנוע זאת?
זו השאלה הגדולה שעלינו לדעת כדי להימנע מטרגדיה זו. החדשות הטובות הן שלמרות שזה קצה הקרחון, "התגלית מעוררת תקוות שניתן יהיה לבחון תינוקות בכדי להימנע מסיכון זה בעתיד", אומרת ריטה מכ'אלני, מחברת המחקר. "איתור יכול להיות מציאות של 10 עד 15 שנים", הוא מוסיף.
