מעטים מההורים המתנגדים לשיתוף תמונות של צאצאיהם ברשתות החברתיות, אבל לפעמים יכול להיות "עודף" של תערוכה הגורמת אפילו לאותם חברים שעדיין אין להם ילדים לתהות באיזו תמונה (ואפילו איזה "חבר לא יותר מדי" מפסיק להיות לפני תמונת מצב כזאת של בגדים חדשים, חיתולים, שיניים קטנות, אמבטיות, דייסה ...
אם אתן מהאימהות שמשתפות תמונות של ילדיהן בפייסבוק כל יום, אולי כדאי שתשאלו את עצמכן, למה אני עושה את זה? האם זה פשוט משמח אותי להציג את חיי היום יום של אימהותי? אולי שיתוף בקשיים מסוימים מנחם אותי? או שאני פשוט מבקש את אישור "הציבור"?
אם זה האחרון הוא המקרה, אם מה שאתה רוצה זה לאשר שאתה אמא טובה, כמה טוב אתה מטפל במשפחתך (ואפילו בבית שלך!), היזהר, כי העובדה להראות לילדינו לעתים קרובות מאוד בפייסבוק זה יכול להיות סימן לחוסר ביטחון ופרפקציוניזם ולהסתיר סיכון לתסמינים דיכאוניים.
כלומר, אולי אמא תרצה להראות עד כמה היא מצליחה (או כמה יפה התינוק שלה) דרך הדימויים האלה, קצת כדי לאשר את עצמה בתפקידה כאמא. אבל אם לא תקבל אינטראקציה שציפית (למשל, יש לך פחות לייקים, פחות תגובות ...), אתה עלול להרגיש רע.
האם אנחנו רוצים שיגידו לנו שאנחנו אמהות "מושלמות"?
במובן זה, מחקר שהוכן בארצות הברית ופורסם בגיליון האחרון של המגזין "תפקידי מין" מצביע על כך לאמהות שמשתפות תמונות נוספות של ילדיהן בפייסבוק יש סיכון גבוה יותר ללקות בתסמינים דיכאוניים.
המחקר התרכז בקבוצה ספציפית של אמהות (ברמה השכלתית גבוהה, בעיקר נשואות והיו להן עבודה מלאה) ומצא כי אלה שהרגישו את הלחץ החברתי של להיות אמהות מושלמות ואשר הזדהו עם יותר כוח עם תפקיד אימהות הם "חשפו" את ילדיהם יותר מאחרים בפייסבוק.
כלומר, ישנם מאפיינים פסיכולוגיים מסוימים של כמה אמהות אחרונות שמשפיעות על הדרך בה הן משתמשות בפייסבוק כדי להציג את תינוקותיהן. רבות מהנשים הללו, כבר בהריון, חשו שהחברה תחשב בהן רק אימהות טובות אם הן "אמהות מושלמות".
אותן אמהות שמפרסמות תמונות לעתים קרובות יותר דיווחו גם על תגובות רגשיות חזקות לתגובות בתמונות הללו והרגישו רע אם לא קיבלו מספיק תגובות חיוביות. לאחר תשעה חודשי לידה, האמהות ששיתפו תמונות נוספות בפייסבוק נטו לדווח על תסמינים דיכאוניים יותר מאשר אמהות אחרות.
מחבר המחקר, פרופסור למדעי האדם באוניברסיטת אוהיו, מציין שזו דרך "פחות בריאה" להשתמש בפייסבוק, שכן אם אם "מפרסמת" תמונה כדי לאשר שהיא עושה "עבודה טובה" ואתה לא מקבל מספיק משוב במובן של הערות חיוביות או לייקים, הוא ירגיש גרוע יותר.
זה לא שפייסבוק עצמה "מסוכנת", אלא שמבקש תוקף חיצוני שאחת היא "אם טובה" דרך האינטרנט טומנת בחובה סיכונים. אני מתאר לעצמי שעם שאר הרשתות החברתיות אותו הדבר יקרה, וגם חלק מזה יהיה במקרה של אנשים המציגים את עצמם ללא מתינות (אולי חוסר ביטחון המחופש למרכזיות עצמית?).
כמו כן, בל נשכח שרבים מה"חברים "של פייסבוק הם אלה ש"החברים" בציטוטים, פעמים רבות הם אפילו לא מכירים זה את זה באופן אישי, אולי אפילו לא החליפו מילה ב"ידידות "שלהם, אז זה הגיוני שהם לא הם הולכים לספר לנו במדויק כמה נאה הילד שלנו או כמה אנחנו טובים איתו או כמה אנחנו אמא טובה. בשביל זה, יש כבר חברים אמיתיים, משפחה, זוג ... הם "לייקים" אמיתיים ואפילו בקרב מי שלא צריך להזדקק ל"לייקים ".
לבסוף, ובהינתן שהמחקר בוצע עם נשים שעבדו מחוץ לבית, יש לחשוב כי התיקוף שמבקש ממנו הוא באמצעות אימהות ולא מפן העבודה, למשל. האם זה מאפיין של החברה שלנו וקורה רק לאמהות? במקרה של הורים, העובדה ששיתוף תמונות רבות של תינוקותיהם לא יכולה הייתה גם להצביע על כך שהם מבקשים אישור בתפקידם כהורים? או האם הם "מאמתים" ומכירים בהם בעבודתם ואינם מרגישים צורך כזה?
בקיצור, כדאי לשקול: מה עומד מאחורי האימהות שמשתפות תמונות נוספות של ילדיהן בפייסבוק? מכיוון שלדעתי העניין הזה די משמעות וזה דבר אחד "להשוויץ" בילדים (שמעולם לא עשה זאת!) ודבר אחר להפגיז תמונות של צוות המבקש אישור חיצוני כלשהו.
