מעולם לא חשבת על כמה הקשר והבין-דורי הזה חשוב וערכי? כפי שמתברר, בארצות הברית חשבו על זה והם השיקו שניים מאותם פרויקטים של פיילוט שגורמים לך לחייך כאשר הם פוגשים אותם ומבקשים שגם הם היו מושתלים קצת יותר קרוב לבית שלך.
קשר את הקשישים עם ילדים, לסבים עם הנכדים, לאחד את החוויה של חלקם לסקרנותם של האחרים, לנצל את הידע ואת הצורך בשמחה עם החינוך ואת הצורך לשחק.
שני רעיונות, שתי הצעות שכדאי לעקוב אחריהן ולדעת כיצד הן מתפתחות ואפילו ללמוד אם נוכל גם ליישם.
סבתות ונכדים
בארצות הברית ישנם יותר משניים וחצי מיליון סבים וסבתות המטפלים בנכדיהם מדי יום. במיוחד בניו יורק יש סבתות רבות המטפלות בנכדיהן מדי יום מכיוון שלהורים לילדים אלו יש לוחות זמנים המונעים מהם להתיישב עם חיי המשפחה שלהם. זה סיפור שאנחנו מכירים גם בספרד בשנים האחרונות.
החידוש מגיע כששלטונות ניו יורק בתחום החינוך מחליטים להפעיל תוכנית שאפתנית תחת הכותרת "קשרים גדולים: קבוצת סבים וסבתות מייעצים".
זה א ועדת ייעוץ וייעוץ שנוסדה על ידי 15 סבתות ממדינות שונות, ממדינות לאומיות שונות (היספני, אסייתי, אפריקני אמריקני, ...) וכמובן עם דרכים שונות להבין מה הן מחשיבות החינוך הטוב ביותר עבור נכדיהם אך בכוונה משותפת: לעזור לחנך את נכדיהם. "זו דרך ללמוד תרבויות שונות. הייתי שמח שהנכדים שלי יכירו מסורות אחרות ולא מפסיקים ללמוד את שלהם" העיר אחד הסבתות האלה.
ממרכזי החינוך עצמם הם יודעים שרבים מהפגישות שהם מכנסים אינם הולכים להורים מכיוון שהם לא יכולים לעשות זאת מסיבות עבודה, אלא שהסבים והסבתות מקשיבים למה שיש למורים לספר להם על התפתחות נכדיהם. מעל כולם ובעיקר הסבתות. "לנו הסבים והסבתות יש הרבה ידע, הרבה מה לתת לילדים", אמרה אחת הסבתות המעורבות בפרויקט.
עם התוכנית הזו הם מנסים הגיב לדאגות של הסבתות הללו על ידי ארגון סדנאות או קבוצות דיון שונות שם הם מדברים על נושאים שנעים בין חשיבות התעמלות עם נכדיהם וכלה בדרכים אחרות לשיפור רווחתם או כיצד לעזור להפוך את הקריאה להרגל לנכדים שלהם.
באמצעות קבוצה זו מובן כי מערכת החינוך מנסה להיות מודעת לצרכים ולדאגות של כל פרט שהוא חלק ממנה.
יש לך ברור מאוד והצעדים הבאים שצריך לבצע עבור קבוצה זו של סבים וסבתות מייעצים. הדבר הראשון הוא להמשיך ולגייס סבים וסבתות שישמשו כקשר בקהילות החינוך שלהם ומשם הם יכינו פגישות נוספות, סדנאות נוספות ויפתחו דף אינטרנט שישמור על כל הסבים והסבתות שהם חלק מחיי בית הספר של נכדיך בדרך זו או אחרת.
תפקידם של סבים וסבתות אלה בחינוך נכדיהם הוא מציאות בגלל הנסיבות האישיות של כל משפחה, עם הרעיון הזה הם מקבלים כלים, הם נתמכים מההנהלה כך שמערכת יחסים זו פורה לשניהם.
זו סוג של נצלו את חוויות הקשישים לטובת לא רק הקטנים אלא הקהילה כולה.
זקנים וילדים
אם במקרה הקודם היה קשר משפחתי בין הזקנים לקטנטנים, במקרה זה קשר דם אינו קיים ובכל זאת הפרויקט מפגיש בין שני הדורות הללו. זה שמתחיל ללכת וזה עם הצעד העייף ביותר.
זה בסיטל, כן היום אנחנו עדיין בארצות הברית, זה בערך מקום בו זקנים וילדים חולקים משחקים, צחוקים, למידה וחברה.
פרובידנס הר סנט וינסנט הוא מעון שמקבל בברכה יותר מ- 400 זקנים במתקניו, אין זה מפתיע, נכון? החידוש הוא שהוא מקבל את פני האזור גם כגן.
המרכז הוא בהחלט נקודת מפגש לשני דורות שונים לחלוטין, אך באותם גילאים הם זקוקים כמעט לאותה כמות של סבלנות, חברה, אהבה וסולידריות.
במקרה זה, לארצות הברית שוב יש נתונים סטטיסטיים קשים מאוד שבהם ידוע 43% מקשישי המדינה סובלים מבידוד חברתי שקשור לדיכאון וירידה גופנית ונפשיתבמובן זה הציפיות של מרכז כזה הן גבוהות מאוד.
תוכלו למצוא ביוטיוב את הסרטון התיעודי של אוואן בריגס, קולנוען, שכותרתו "הווה מושלם" ומראה את היחסים המרהיבים בין ילדים לקשישים ומראה גם כיצד חייהם השתנו לתמיד, טובים בהרבה מבעבר שהם היו חלק מהפרויקט הזה בו הגיל לא סוגר דלתות לאף אחד, כאן אנו משאירים את הקרוואן ל פתיחת פה
אתה רואה שלפעמים קשה למצוא זמן ליהנות עם סיפורים טובים, עם חדשות טובות ומה שיותר גרוע, קשה עוד יותר למצוא את זה ליישם אותם בעצמנו אבל התוצאות כל כך חיוביות, היתרונות האישיים עבור הסבים והסבתות האלה, הזקנים האלה ו כל הילדים האלה הם כה גדולים, עד כי בלתי נמנע לחשוב שיהיה נחמד לחיות בה או אלא אם כן אנשים רבים יותר יחיו את זה.
כמו שאומר הסרט התיעודי עליו דיברתי, זה הזמן המושלם ליהנות ממנו, לא מחר ולא בשבוע הבא, עכשיו זה הזמן לעשות דברים, למה לא לנסות לפחות?
