לפני כמה ימים מאוד נהנתי להסביר את הסיפור המרגש, אך העצוב באותו זמן, של משפחה שאימצה תינוקות חולים מאוד והיום אספר סיפור מדהים נוסף, באותה מידה תוצאה של מחלת ילדים, שתמיד קשה לדבר. זה, של הרפתקה שיזמה אישה, אמא מאמצת, שהחליט שהוא יעשה את האפשרי והבלתי אפשרי עבורו הכירו את ילדכם להכיר את הוריהם הביולוגיים לפני שאיבד את חזונו לחלוטין.
הסיפור של מולי סנו
הגיבור של היום הוא מולי סנו, אשה טבעית מסיאטל, אמא מאמצת לילד ממוצא סיני בשם בנט. בדצמבר האחרון קיבלו את הבשורה הנוראית כי בנו סובל מתסמונת אושר, הפרעה גנטית שלפיה הסובלים ממנה סובלים מחירשות ובסופו של דבר סובלים מבעיות ראייה קשות, לעיתים עד כדי הגעה לעיוורון.
בהתחשב בחדשות אלה, מולי לא חשבה על כך, ולמרות שבנה רק בן 3, הוא החליט שהוא צריך לפגוש את הוריו הביולוגיים לפני שהזמן יעבור והחזון יהיה גרוע יותר.
בשביל זה הוא נסע יותר מ- 9,000 ק"ממסיאטל לשנחאי, בתקווה למצוא אותם. במילותיה של האם עצמה לסין דיילי:
אנו מקווים שתוכלו לראות את הוריכם הביולוגיים במו עיניכם, כך שתוכלו לקבל זיכרונות חזותיים מיוחדים מהם לפני שתאבד את העיניים.
וזה שהתסמונת משתנה למדי מבחינת זמן הופעת העיוורון, אבל זה נחשב שעיוורון לילה מגיע אליהם בין 3 ל 16 שנים, אובדן שדה הראיה בין 4 ל 16 שנים (המשך לראות ברור, אבל רק חלק אחד, יהיה זה מרכז הדימוי, בין אם בראיית סופגניות, באיבוד המרכז) ואובדן חדות הראייה בין 4 ל- 28 שנים.
נו באמת, במקרה הטוב זה יקרה אחרי 16 שנה, אבל במקרה הרע הכל יתחיל בגיל 3-4 שנים. בכל מקרה, זה תלוי הרבה באבולוציה ו הרופאים אמרו לו שהכל כנראה יקרה אחרי גיל ההתבגרות.
הוא לא רצה לחכות שהוא ישאל
רבים יחשבו שיש לה עדיין מקום, שזה כמה שנים וכנראה שלא היה ממהר, אבל היא לקחה בחשבון משהו חשוב מאוד: ככל שעובר זמן, כך יהיה לה קשה יותר למצוא את הוריה הביולוגיים.
ככל הנראה, לאחר שלמד את האבחנה, הוא התחיל ליצור קשר עם הרשויות ובתי החולים במחוז ג'ג'יאנג, בתקווה למצוא מושג לגבי הוריו. בנט נולד בנינגבו והוריו כינו אותו "מיאו ארוך". במאי 2012 ננטש יחד עם פתק שאמר: "אנחנו לא יודעים מה עוד יכולנו לעשות. אנחנו עניים מכדי לגדל אותו. אני מקווה שמישהו יכול לעזור לו.". ובנט, בגלל התסמונת שלו, נולד חירש.
הוא נלקח למרכז קבלה בו מולי, שהוא מתורגמן בשפת הסימנים, ובן זוגו, גם הוא חירש, אימץ אותו בפברואר 2014. לאחר שבילה שנתיים מאותו רגע, הוא חשב שאם הוא רוצה להצליח הוא צריך לעשות את זה עכשיו, בהתחשב בעובדה שעוד כמה שנים יהיה הרבה יותר קשה לעקוב אחר מציאת אנשים שיכולים לזכור איפה בנט היה כשהוא ננטש. מכיוון שזה אחר, זה יהיה קשה, שכן התינוק נמצא עם הפתק ולא נמסרה באופן אישי, אך למרות זאת אמא זו לא היססה לנסות ולכן זו נראית משימה מדהימה.
אני מקווה שהוא יצליח וכי בעוד זמן מה אנו יכולים להסביר שבנט מצא את הוריו, שהם היו רוצים לטפל בו, אבל שבאמצעות מעט אמצעים הם חשבו שיהיה לו טוב יותר עם אנשים אחרים.
