בתוך תינוקות ועוד דיברנו בהזדמנויות רבות של רופאי ילדים ואחיות, ואני מודה, כאחות ילדים, בדרך כלל אני עושה יותר כדי לבקר ביקורת בונה מאשר להכיר בעבודתו (שלנו). זו הסיבה, ומכיוון שגם אני מתרגשת, היום אני רוצה לספר לכם סיפור של אלה לתת ערך לאותם מלאכי שומר בבתי חולים ומרכזי בריאות שדואגים ומשגיחים על בריאותם של הקטנטנים.
זה הסיפור של אמנדה סקרפינאטי, אישה בת 38 שכתינוקת סבלה מכוויות שונות על ראשה, כפות הידיים והרגליים בעזרת מאדה (עדיין יש לה צלקות). בבית החולים אחות טיפלה בה, ערסה אותה בזרועותיה כשהיא הייתה זקוקה לו, ומאותו הרגע צולמו כמה תמונות שהשתמשו בספר השנה של בית החולים. לא היה רשום של שמה, אך אמנדה מצאה את התמונות וחיפשה את האחות ללא הצלחה במשך 20 שנה. עכשיו, כמעט 40 שנה אחרי התמונות האלה הוא פוגש שוב את האחות כדי לתת לה את החיבוק שהיא נתנה לו בזמן שהוא טיפל בה.
הכל בזכות הרשתות החברתיות
התמונות צולמו במרכז הרפואי אלבני בשנת 1977, אז הודה אמנדה בריפוי כוויותיה. כעבור שנים, הוא מצא את התמונות הללו ושמר אותן בזכרונו, בהתלהבות והרצון לפגוש את אותה אחות כדי להודות לו על כל מה שעשה למענה, כאשר הייתי רק בת 3 חודשים.
הוא החליט לעשות ניסיון חדש, הפעם בעזרת רשתות חברתיות, והשאיר הודעה בפייסבוק עם התמונות למקרה שמישהו יוכל להגיד לו מה שמה של האחות. מדינתו החלה לנוע ולשתף ו תוך 12 שעות בלבד היו כבר 5,000 אנשים ששיתפו את זה, מתוך כוונה לעזור לך למצוא את זה. כמה ימים אחר כך הוא השיג את מטרתו. שמו היה (והוא): סוזן ברגר.
כשמצא אותה, בית החולים החליט לבצע פעולת איחוד מחדש, ובחדר הישיבות, עם כרזות עם כריכת ספר השנה לשנת 1977, נפגשו סוזן ואמנדה שוב, עשרות שנים אחר כך.
אירוע שליווה אותו כל חייו
למרות שעבור ברגר היא הייתה רק ילדה אחת נוספת, מטופלת לטפל בה, עבור אמנדה היא הייתה דמות למצוא שקט נפשי. הכוויות ליוו אותו לאורך חייו והוא נדרש למספר התערבויות. אותם צלקות, סימנים אלה, ליוו אותו במהלך גיל ההתבגרות שלו, והגיעו לפעמים להרגיש רע עם עצמו, לא רק בגלל דמותו, אלא בעיקר בגלל ילדים אחרים ניצלו את זה כדי לצחוק עליה, כפי שקראנו ב"דיילי ניוז ".
ואז הוא מצא את תמונות האחות, כשהוא אוחז אותו בזרועותיו, בחיבה כזו, שהוא הרגיש שיש אנשים שלא רק שלא דוחים את ההבדלים האלה, את הצלקות האלה, אלא הם מסוגלים להעניק את כל אהבתם כדי שתרגיש טוב. ומאז, מדי פעם, הסתכלתי בתמונות כדי להמשיך להרגיש טוב עם עצמה.
בזמן הפגישה, אמנדה הראתה את תודתה הטהורה ביותר על מה שעשתה באותה תקופה, ובמיוחד על מה שהיא ייצגה בחייה באותו הרגע. מצדה, ברגר, האחות, הייתה אסירת תודה באותה מידה וזכותה של ילדה שהשגיחה עליה לפני כל כך הרבה שנים אני אחפש אותה כל כך הרבה זמן לחבק אותה ולהודות לה על עבודתה.
פעולות קטנות שמשמעותן המון
כל מי שמסיק את המסקנה שלו. אני שומר את זה פעמים רבות אנו מבצעים פעולות קטנות שעבור אחרים משמעותן רבות. האחות החליטה לקחת את הילדה כדי לתת לה חיבה וחיבה. הרגע הזה הונצח ומשהו שבטוחה היה בטוח להיות כל יום, עבור הילדה, עכשיו אישה, זה התגלה כמחווה ענקית שליוותה אותה לאורך כל חייה ועזרה לה להרגיש טוב יותר.
אולי הגיע הזמן להוריד את כולנו, בכל פעם שנוכל, את הפרצוף של הפרי המר, שגורם לנו לחצים יומיומיים, ולהתחיל לעשות יותר מאותן מחוות קטנות ומעשים קטנים עם אחרים. מי יודע אם בעוד כמה שנים מישהו אומר לנו משהו דומה, ששומר עלינו זיכרון טוב למשהו שעשינו בכל יום נתון, בכל עת.
