נותרו לו פחות ופחות ימים בשבילו יום האב ואנחנו ממשיכים עם בלוגרי האבות המיוחדים שלנו, מראיינים את ההורים הידועים ביותר של הרשת, או עם כמה מאלו שמשדרים אותנו הכי הרבה, שכרטיסים שלהם אומרים לנו דרך לראות אבהות מודעת יותר מבעבר.
היום יש לנו רפאל, מחבר הבלוג Papá Cangrejo, שם הוא מספר לנו על בנו ועל העתיד לבוא, באהבה, בהומור טוב ובמעורבות רבה. בתוכו הוא מספר לנו דברים על סרטן, בנו, תפקידו של אביו ודברים אחרים שקורים במשפחתו הגדולה הקטנה.
רפאל עובד בשיווק וכמנהל קהילתי, הוא בן 43 ואב לילד בן 6 ועוד ילד שייוולד בקרוב, מכיוון שאשתו עוזבת חשבונות ב -24 במרץ.
מה הוביל אותך להתחיל לכתוב בבלוג?
זמן קצר לאחר שנולדתי סרטן הייתי מובטל, כמו כל כך הרבה ספרדים, וכשאשתי חזרה לעבודה נשארתי "לבד בבית", בהתחלה הרגשתי קצת כמו מקולי קולקין, בהתחשב בחוסר הוודאות שהיצור הקטן הזה הסתכל עלי באופן קבוע כמעט כל הזמן. בקיץ 2010, סרטן כבר היה בן שנתיים ואשתי, כריסטינה, קוראת בלוגים בלתי נלהבת, עודדה אותי להתחיל אחת להסיח את דעתה, אני מניח שדאגתי לבריאות הנפש שלי (חחח) הן קריקטורות, בקבוקים, חיתולים. וכו ' "הידיעה שאני הדוגמא שלו גורמת לי, בכל יום, להתאמץ לחסל התנהגויות או הרגלים שנלמדו במהלך השנים". אז התחלתי קצת לנסות, כי למען האמת, לא קראתי אף בלוג, אבל מיד התחברתי, לבלוגים ולבלוג שלי. בחרתי בשם כי בהתחלה נראה היה שחיי הולכים אחורה, איבדתי את מקום העבודה והייתי צריך להישאר בבית לטפל בבני. אבל עד מהרה הבנתי שאני לא הולך אחורה, אם לא שאני מתקדם בדרך אחרת, אני הופך לאבא המעורב בחינוך של בנו שהיה לו מזל שיצליח לראות כל התקדמות, כל התקדמות שאני עושה , דבריו הראשונים, צעדיו הראשונים וכו '. בקיצור, נהייתי האבא שתמיד רציתי לעצמי.
מה הבלוג נותן לך?
האמת היא שהבלוג הביא לי חברים, חברים דיגיטליים, כאלה שלא מכירים באופן אישי, אבל שיודעים עליך יותר מרוב המכירים אותך, למעשה מעטים יודעים שאני כותב בלוג. ויש כמה בלוגים שאני עוקב אחרי ועוקב אחריי מההתחלה כמו JuanRa Diablo (בגיל השטן), אנוסקי (הרגע הכי טוב עכשיו), לורדס (מחברת ביטקורה), דאציל (בלוג של אם נואשת) למי אני כבר מתחשב בחברים שלי. ואז הגיעו אחרים שהם גם חלק מהעולם הווירטואלי הקטן הזה, של גלקסיית הסרטנים. מצד שני, האנשים שמגיבים ומשתתפים נותנים לי נקודות מבט שונות, שבסיטואציות מסוימות זה מועיל, מכיוון שנקודות מבט אלה מציעות לך לפעמים אפשרויות ששכחתי עליהן. אני גם מכיר בכך שהבלוג הוא, במקרים מסוימים, שסתום בריחה, לפעמים, עם נושאים שמעסיקים אותי, באומרו שזה נראה כמפחית מתח, דאגה. בנוסף, כמובן, החוויות של אחרים הראו לי שאני לא היחיד שמאלתר כל יום, מכיוון שאיש לא יודע להיות אבא, בגלל הידע התיאורטי הרבים שברשותו, להיות אבא שאתה לומד כל יום.
לעתים קרובות נאמר שילדים לומדים מהורים וכי הורים לומדים מילדים, האם אתה מסכים עם הצהרה זו?
לגמרי, שילדים לומדים מההורים זה ברור מאליו, אבל זה נכון גם שההורים לומדים מהילדים שלנו, או לפחות אני כן. הדבר הראשון שבני לימד אותי הוא להעריך את המאמץ שהוריי עשו לגדל אותי ולחנך אותי, והבעיות הבודדות שעלולות להתעורר נעלמו. העובדה שאני יודע שאני הדוגמא שלו גורמת לי, בכל יום, לשאוף התנהגויות או הרגלים שנלמדו לאורך השנים ושאני לא רוצה שהוא ישלב בחייו. אני לומד לייחס מחדש דברים, מכיוון שהחזון של הילדים, בפשטות, לא מרמז שהוא גרוע יותר, למעשה, פעמים רבות הגישות התמימות שלהם הן אפשרות טובה יותר. בזכות סרטן יש טעויות שלא אעשה עם אחיו הקטן, שייוולד בקרוב, או לפחות אני מקווה שכן.
להיות אבא זה ...
הרפתקה. להיות אבא זה כמו להיות אינדיאנה ג'ונס, הרפתקה מתמשכת שבה אתה אף פעם לא יודע מה עתיד לבוא. אנחנו אף פעם לא מוכנים וכשהסתגלנו לבנו, מסתבר שהוא גדל, נמצא בשלב חדש וצריך ללמוד שוב, להסתגל לנסיבות חדשות וכן הלאה. כל שנה שמתברר הם שינויים חדשים להסתגל אליהם, וזה לא מפסיק לקרות לא משנה כמה יהפוך הבן שלנו, כי אנחנו נהיה תמיד הוריו, ונצטרך ללמוד להיות בכל היבט.
בנך נודע במשך זמן רב כ"הילד שרץ ... ", האם הוא עדיין רץ?
חאהההה, זה נכון. סרטן לא הלך, הוא עבר מזחילה לריצה, מאז שהוא התחיל לקום, בכל פעם שהוא עשה הוא רץ. זה היה ככה הרבה זמן, תמיד רצתי ואלה של הירק מתחת לבית שלי כשראו את זה קורה, אמרו "הביטו בילד שרץ" ונשארו. לרוע המזל הוא האט את הבלמים שלו, הוא הפך לילד מקורה (האהההה) עכשיו הוא רק רץ כשאני עוצר אותו, אם אני אומר "בוא נראה כמה זמן לוקח להגיע לשם" ודברים כאלה. הייתי רוצה למצוא דרך לעשות משהו פעיל יותר, אבל במציאות, אני חושב שזו התנהגות שהוא למד ממני, אז אני לא אאשים אותו, למרות שאני מקווה למצוא משהו שמניע אותו לעשות יותר ספורט.
אנו מודים לרפאל על שהסביר כמה דברים על חייו והבלוג שלו סרטן אבא ובדרך אגב, זה הצחיק אותנו זמן מה עם הסיפורים שלהם. מבלי להכיר אותו, הייתי אומר שהוא אדם נהדר, כך שבוודאי שלסרטן יש אב ומורה טוב ללמוד ממנו, וכך גם הסרטן החדש, כשהוא מגיע.
