קרה לך? גם את עושה את זה ככה? זוגות רבים, שנולדו להם ילד, מתחילים לשנות את השיח בבית כדי לעבור מדיאלוג בין אב לאם לאחד בו נכלל גם התינוק, אם כי הוא עדיין לא מדבר. אבא מאבד את שמו כדי להיות תמיד "אבא" ואמא מאבדת את שמו להיות תמיד "אמא"וכך כשאתה מדבר עם התינוק אתה מדבר על אמא כמו שאתה עושה כשאתה מדבר איתה, כדי לפשט את הכל.
העובדה היא שיותר מפעם אחת שמעתי וקראתי אנשים מסבירים את זה הוא לא אוהב את התופעה, השינוי הזה, שהם רואים שטויות או קללות מוגזמות, וזו הסיבה שרציתי לדבר על זה היום, כי אני חושב שהרבה אנשים עושים את זה והייתי רוצה שתסביר קצת מה אתה חושב על זה.
בדרך כלל אני לא נופל על זה, אבל אתמול נפלתי
אצלי בבית אנחנו עושים את זה 8 שנים, זה הזמן שחלף מאז שנולד בני ג'ון, הבכור. זה לא היה משהו שמכוון מראש. למעשה, לעתים נדירות דיברנו על זה וכשביצענו זאת זה היה יותר אנקדוטלי מאשר כהשתקפות. יאללה, הפעם האחרונה שדיברנו על זה הייתה כי התקשרתי אליה מחדר בבית אמרתי "מרים!" ולא "אמא!" קריאתו בשמו הפתיעה אותו עד כדי כך שאמר לי.
ובכן, אתמול הופתעתי כשהוא לבד, עם הילדים שכבר ישנו, אמר "אבא". אני מניח שכאשר אין אוזניים של ילדים מקשיבות, באופן לא מודע, אנו משתנים ומתקשרים אחד לשני בשם, ולכן כשהוא אמר לי הוא התגעגע אליי.
אני לא אביו
ובהסתכלות על זה, זו טעות. היא לא אמי ולא אני אביהכך שאוכל להבין אנשים שמבקרים הורים מסוימים שעושים את זה, כי הם חייבים לחשוב כך, שאנחנו קוראים לעצמנו אבא ואמא, אבל אנחנו לא באמת. עם זאת, בהתבוננות בכך מבחינה משפחתית, אני אבי הבית, אבי המשפחה, והיא אם הבית, של המשפחה, כך שנראה ככה זה לא כל כך רציני שכשאנחנו במשפחה, בוא נקרא אחד לשני כך.
יאללה, הדבר האחרון שאני מחפש הוא ליצור ויכוח אם זה תקין או לא, או אם זה צודק או לא נכון, זה פשוט דרך חיבה להתקשר זה לזה, אך מקל על ילדים.
אז שוב, אני קורא לך לתת לנו את דעתך בעניין: בן / בת הזוג כבר לא קוראים לך בשמך, אבל האם הוא מכנה אותך "אמא" או "אבא"?
