התעשייה, באופן כללי, לא מפסיקה להדהים אותי על ידי יצירת מוצרים לכיסוי צרכים שלא קיימים עם מעט מידע, כמו הצורך של הרבה אמהות לדעת כמה התינוק שלהן אוכל בכל פעם שהיא נוטלת את השד, מה שנפתר בקלות עם מעט מידע, סבלנות וקנה מידה מדי פעם.
יש רבים ששואלים, עין, ואני יודע שיש אמהות שבסופו של דבר הולכות לבקבוק מכיוון שזה נותן להן הרבה יותר שקט נפשי לקבל מהן שליטה על מה שהתינוק צריך לשלוט בהן. ובכן, עבור האמהות האלה, אני מניח, הומצא "MilkSense", צג כך שאמהות שהניקו את תינוקותיהן יודעות כמה התינוק שלהן אוכל, או מה זה אותו דבר, הם ממציאים חרב פיפיות, מכיוון שהם מוכרים לנו אותו כהמצאה מוחלטת שאמהות הן השתוקקו אליה והן עשויות בסופו של דבר להיות בעיה.
איך המכשיר עובד
צג "MilkSense" הוא חיישן שמונח על החזה, מודד את השינויים החשמליים המתרחשים בין המדידות ואומר לך כמה חלב יש לך באותו הרגע וכמה אחרי הצריכה, או האם החישוב אומר לך כמה הוא לקח את התינוק שלך מהשד הזה. המדידה ללא כאבים לחלוטין, מהירה מאוד, מכיוון שהיא נותנת לך את התוצאה תוך 10 שניות בלבד.
צפו בסרטון שלהלן ותדעו כיצד הנושא עובד:
בגרמניה הוא קיבל את הפרס פרסי חידוש של Kind + Jugend 2013 כמוצר החדשני ביותר בקטגוריית "טיפוח לתינוקות", אבל נראה לי יחסית מסוכן. האם אתה יודע שכל חידוש שיכול להועיל לאנושות יכול להיות מסוכן תלוי מי נופל לידיים? ובכן זה יהיה משהו דומה ועכשיו אסביר מדוע.
תינוקות צריכים לאכול לפי דרישה
אם היית שואל אותי כמה תינוק בן שבועיים צריך לאכול, הייתי אומר "אני לא יודע." אם היית שואל אותי כמה תינוק בן חודשיים היה אומר "אני לא יודע" ואם היית שואל אותי על תינוק בן 6 חודשים, שכבר אוכל אוכל, הייתי אומר "אני לא יודע." "ובכן, לכי על אחות ילדים, שלא יודעת כמה תינוקות צריכים לאכול," אתה חושב. אחרים יגידו לך בדיוק מה הם צריכים לאכול ועל ידי מתן תשובה אתה בוודאי תתן לזה יותר תוקף משלי, אבל לא, אני צודק יותר.
תינוק בן חצי שנה צריך לצרוך בין 491 ל- 779 קק"ל מדי יום. אבל זה ילד, כי אם זו ילדה, עליה לצרוך בין 351 ל- 819 קק"ל מדי יום. "אבל לא אמרת, ארמנדו, שלא ידעת?" כן, כמובן, אני כן יודע, אבל תסתכל על המספרים שרק נתתי לך, לדעת זאת או לא לדעת שזה אדיש, זה לא משנה, כי אין לי דרך לדעת אם הבת שלך היא זו שצריכה 351 קק"ל מדי יום או אם היא זו שצריכה 819 קק"ל, שאוכל יותר מפי שניים מהראשון. אז מכיוון שאני לא יודע מה זה שלך, ובכן, אני אומר לך שאני לא יודע, ואולי כך אתה צריך לדעת כמה תינוק צריך לאכול, מכיוון שרק הוא יודע.
האם כל המבוגרים אוכלים אותו דבר? לא נכון? ובכן, אותו דבר קורה גם עם תינוקות. רק הם יודעים כמה הם צריכים לאכול וזו הסיבה שתינוקות צריכים לאכול לפי דרישה. הטבע נתן להם צמא לדעת מתי הם צריכים לחות ונתנו להם רעבים לדעת מתי וכמה הם צריכים לאכול. האם חיות הבר יודעות כמה גרם בשר נא הם צריכים לצרוך? לא. הם מרגישים רעבים וצדים. אם הם לא רעבים, אז הם לא צדים.
ותינוקות, ובכן, כשהם רעבים הם מתלוננים, ואז השד בא, הם תופסים, הם מרגישים שהחלב שנכנס מרגיע אותם באותה תחושה לא נעימה (שהם לא יודעים מה נקרא רעב) ומפסיקים להתלונן. אז עד שהם מרגישים את זה שוב ושואלים שוב. מעניין, לתת להם להתמודד עם המצב, הם צומחים טוב, הם עולים היטב במשקל והם מגיעים לגיל חצי שנה.
ומי שלוקח בקבוק?
כמו שאמרנו גם בפעמים אחרות. מה ההבדל בין תינוקות יונקים לתינוקות עם בקבוקים? כי אני חושב שהם ניחנים באותה מידה במנגנון הצמא שלהם ובמנגנון הרעב שלהם וכתוצאה מכך הם צריכים להיות מסוגלים לבחור מתי וכמה לאכול, גם אם החלב השתנה. או אם אמא מוציאה את החלב ונותנת אותו בבקבוק, התינוק כבר לא צריך להיות זה ששולט בכמה לאכול?
השליטה בתינוק או באם?
בדיוק שליטה כל זה קשור בשליטה על מה שהתינוק עושה בכל עת, כולל לשלוט במה עליו לשלוט. לדעת כמה התינוק אכל לא מועיל. אם הדברים מסתדרים כשורה, מושלמת, האם רגועה. אבל מה אם התינוק אוכל מעט? איך המכשיר עוזר? זה רק כדי לאשר שאתה אוכל מעט, אבל היי, כמה זה מעט? כי "יש לי חבר שהתינוק שלו לוקח בקבוקי 90 מ"ל ושלי אכל רק 47 מ"ל מהשד השמאלי ו -21 מ"ל מימין. אבל היי, פשוט לקחתי אותו לרופא ילדים, לבקרת המשקל השגרתית, ומתברר ש עולה במשקל טוב מאוד. אבל אני לא נשאר רגוע, אני הולך לנסות להניק שוב. "
וניתן לחזור על סיטואציות כאלה ברציפות מכיוון שהמכונה מנסה לתת שליטה לאם, כאשר מי שצריך להיות בשליטה הוא התינוק. הוא מחליט כמה והוא מחליט מתי, מכיוון שתינוקות בקבוקים יכולים להיות שעתיים-שלוש בלי לאכול, חלקם עד ארבע, אך תינוקות טאטאים לרוב אוכלים יותר פעמים. כלומר, הם אוכלים פחות בכל זריקה, כנראה, אבל הם מצלמים יותר תמונות.
לא צורך אמיתי
אז זה של ניסיון לשלוט בכמות שיש לתינוק לשתות מחלב אם זו טעותובכן, אנו מסתכנים בהתחלה להציע לתינוק יותר חזה ממה שהוא זקוק לו, יותר זמן, יותר שתייה, או להתחיל לאסס אם בכל עת במהלך היום האם רואה שהיא מחזיקה פחות חלב. נו באמת, משהו פשוט כמו הנקה, משהו שהאם חייבת להיות בו ביטחון מלא, הופך למספר אינסופי של מספרים ומידות שיכולים לאובססיביות כל אחד, ובמיוחד לאלו שיש להם יותר ספקות בתחילת הדרך. זה לא עוזר, זה מוסיף בעיות.
דע מה התינוק אוכל לא צורך אמיתיובכן, אם העניינים ילכו כשורה נראה כי בננו גדל ומשמין. אם הדברים לא מסתדרים כל כך טוב, נראה כי זה לא מספיק משמין ואז נצטרך לראות מה קורה. אבל זה כבר נראה בקנה מידה.
רופא הילדים קרלוס גונזאלס אומר שעל הבקבוקים להיות אטומים כך אמהות לא יודעות כמה ילדיהן אוכלים ובמקרה שלא תגמרו אותם, אל תרגישו צורך להכריח אותם להמשיך לאכול. הבקבוקים האטומים עדיין לא הגיעו, אני חושש. ומחכה שמישהו ימציא אותם, קרה משהו גרוע יותר. במקום להבטיח שכל האימהות והאבות יישארו בורים בנוגע לכמות שילדיהם אוכלים, כעת הם הרשו לכולם לדעת בדיוק כמה הם אוכלים. כלומר, בואו נחמיר.
