כאשר תלמידי התיכון החלו לקחת את הניידים שלהם לשיעור שיטתי, מורים ומנהיגי בתי הספר נזקקו לפתיחת דיון. אם הטלפון מצלצל באמצע השיעור המורה וחברי הכיתה מופרעים, אם אתה מקליד לשליחת הודעות טקסט, הוא לא נענה.
ממכשירים ניידים "פרהיסטוריים" (כמו שבני מכנה אותם, הם פשוט קצת מיושנים בשבילי) אנו פונים לסמארטפונים. כל כך הרבה אפשרויות באותו מכשיר! וגם כל כך הרבה כלי עזר שמוקצים כנגד השימוש המסיבי בהודעות מיידיות ובמצלמות.
לפני שנה גיליתי תהליך שיזם בכמה מכונים קטלוניים, כידוע, בגליציה מתפתחת גם החוויה (ואתה סולח לי כי אני בטוח שבמקומות אחרים מיושמים יוזמות כאלה, אם כי אינני יודע זאת). זה בערך לחנך בשימוש - חינוכי -, במקום באיסורובאופן זה הסמארטפון יכול להיות בעל נוכחות (שימוש מוגבל) בכיתה.
M - למידה אנו כבר יודעים מה זה, או לפחות זה נשמע לנו: זה קשור ל מתודולוגיית הוראה ולמידה באמצעות מכשירים ניידים עם קישוריות לאינטרנט. וזו פריצת דרך בחינוך, מכיוון שהיא מאפשרת לתלמידים השתתפות פעילה בהרבה, תוך דחיפה לקבל החלטות.
לכל הפחות, מתודולוגיה זו מתיישבת עם הזמנים, כך שלרוב אין לנו בעיות בשימוש במחשבים ניידים (רצוי להתגבר על ההקשר של כיתת המחשבים, כפי שציין מרקוס כאן), אפילו טאבלטים. אבל כשאני מדבר על השימושים החינוכיים בסמארטפון, בדרך כלל אני לא מוצא עמדות חיוביות בין ההורים.
אפילו לא הייתי יודע כיצד לנהל את המצב הזה בשיעור עם ילדים שעבורם הנייד שלהם הוא קצת יותר מסוף משחק מיני וערוץ תקשורת מיידי. אבל יש פרופסורים שאמורים להמר על זה, והם שולחים לנו את המסר ש אם לא תנקוט בפעולה, אינך יכול להתחיל דברים חדשים.
ברור שיציאה מהנוחות שלנו, ממה שאנחנו יודעים, עולה (מרקוס מכנה זאת "אזור הנוחות"), אך חדשנות אינה ידועה תמיד. ובכל זאת זה נותן לילדים כלים להיות יצירתיים או ללמוד לקבל החלטות.
בכל מקרה אם הנייד אסור בהחלט בכיתה, הוא מפנה עורף למציאות. למה לפספס הזדמנות חינוכית כפולה?
איך אתה יכול לחנך נייד בכיתה?
דוח זה של לה ואנגרדיה מספר כיצד ב- IES Torre de Palau de Terrassa (ברצלונה) הם מחנכים את השימוש בסמארטפונים, כך שהם לא מדגישים את האיסור. כמובן שהפקודה שאושרה על ידי מועצת המכללה ובית הספר מבהירה זאת המכשיר יושתק וישמר במהלך השיעורים.
שבשלב מסוים המורה אומר להם להוציא את זה כי הם מעצבים אפליקציות או צריכים להקליט את עצמם בזמן שהם מדברים אנגלית? ובכן, הם מוציאים את זה מהתיקים שלהם ועובדים בטלפונים שלהם. בנוסף, הטלפון החכם משמש כמצלמת צילום או ווידאו, שנותנים משחק רב בעת המצאת תחרויות תמונות, או הקלטת ראיון עם שף בית הספר כדי להסביר כיצד מתוכננים תפריטים (דוגמאות, כמובן).
אחת המיומנויות העיקריות להתפתח במאה זו זה השימוש (לא רק צריכה) ויצירת טכנולוגיה. היום כולנו יודעים את כמות השירותים שניתן לתת לטלפון נייד בתחומים מקצועיים שונים, מכיוון מאפשר תקשורת מהירה בין אנשי מקצוע וספקים, בין אנשי מקצוע ללקוחות, בין מומחים שמחליפים מידע וכו '(כאשר עמית שדיברתי כאן ביקש עצה מעמית באיטליה דרך מחשב אישי, זו הייתה הפצצה!, דמיין היום ב יום ככל שהאפשרויות וההזדמנויות התרבו).
ישנן משימות למידה רבות אפשריות עם טלפון נייד החל מחיפוש וניתוח של חדשות עדכניות ועד פודקאסטים חינוכיים, דרך פיתוח גיליונות מעשיים או סיכומים
הרעיון שחלק מהמורים והמרכזים הימרים עליו הוא לדחות את האיסור להימנע מהכחשת מציאותתוך כדי לחקור עם התלמידים את האפשרויות ולחנך אותם לשימוש בטוח.
אבל שימוש לרעה באינטרנט, ברשתות החברתיות, בהודעות מיידיות ...
אוקיי, לפעמים מתעוררות בעיות בגלל זה: שימוש לרעה, אבל עם המכשיר ביד המורה יכול גם לחנך בהימנעות סיכון, בעוד שכולם מורידים אפליקציה לשימוש בסיור המודרך הם יעשו למחרת לפארק טבעי.
ליסה נילסן היא מורה, והיא מורה חדשנית, היא עשויה להגיע מהניסיון שלה בבית הספר, שמתאים כשעמום ולא רלוונטי, עכשיו היא רוצה לעזור לשנות את חוויית הילדים איתה היא עובדת, ו לחקור כך שלתלמידים יהיו חוויות רלוונטיות בבית הספר.
לדבריו, הילדים של ימינו "נעולים בכיתות של פעם" (למעט חריגים). לליזה יש בלוג בשם המחנך החדשני, המהווה מקור השראה עבור אנשי מקצוע רבים בתחום החינוך. מבטיח ש אתה יכול להסדיר את השימוש בסמארטפון בבית הספר, להעמיד אותו לשירות הלימוד ולנצל אותו. כאשר הבנים והבנות ברורים לגבי המגבלות, לרוב אין בעיות והאירועים נותרים בחוץ.
אחת הסיבות שציין נילסן לשילוב הוראה דרך הטלפון בכיתה היא לחשוב שתרגול זה חוסך - בחלקו - את חוסר ההשקעה בטכנולוגיה בבתי הספר. בעניין זה ברור כי השקעה בחינוך חשובה ביותר ויש לטעון שהיא בין סדרי העדיפויות של המדינות; אבל בחלקם אני מסכים עם ליסה מכיוון שלתלמידי התיכון עדיין יש את הסמארטפון שלהם (אם לא יגיע לסך הכל בגיל 12, עם 14/15 הדמויות יעלו), מדוע לא להפיק מזה יותר?
אחריותם של המורים (וגם של ההורים, בבקשה) היא ללמד ילדים הגנה עצמית ברשת, בסדר: הטעויות יהיו שלכם, ולכן עליהם ללמוד לנהל אותם וללמוד מהם. אולם האחריות לשימוש בטכנולוגיה אינה מתיישבת עם השימוש בטכנולוגיה למטרות חינוכיות.
מה אתה חושב עליהם? כידוע, שקלתי לפעמים את הגיל בו קונים ילדים את הנייד, לכן יש לי תנוחה אמביוולנטית משהו, אבל לגיל בו הם באמת מוציאים אותו במשחק כיתתי (ככל הנראה מ- ESO 3) נעלמו ה- "buts", האם אני אקנה את הטלפון מוקדם מדי?
מצד שני אני מזהה שבפועל הסמארטפון יכול להועיל מאוד בכיתה, ללא דעות קדומות (מכיוון שמדובר בהוספה ולא בחיסור) מכלים פדגוגיים אחריםוכי אם זו תחילה המשימה של צוותי הניהול והפרופסורים, אשר בתורם יעבירו אותם לסטודנטים בסגנון "נוציא את הנייד לשיעורי בית, אז נשמור עליו ונמשיך בשקט; ואגב אנחנו מדברים גם על הבחורה ההיא מהעיר x שעשתה בריונות ברשת "
תמונות | Typepad אירי, גרגורי פוסטר
מידע נוסף | ליסה נילסן, Educaweb, בלוג כתום
ב- Peques ועוד | תכנית הלימודים הבימודלית כוללת עבודה על פרדיגמה חינוכית המקבלת פעילויות זיכרון ומעשיות, תוך ניצול אפשרויות האינטרנט, מתבגרים וטכנולוגיה: שימוש עלול להפוך לרעה. כיצד לשים דגש על מניעה
