הן בבית והן ברמת בית הספר, שבחים על המחוות הטובות, הישגיהם או התקדמותם של ילדים יכולים לעזור להם להתקדם, מכיוון שבמובנים מסוימים זה מחזק את מה שהם עושים.
מקובל מאוד כי גם הנזיפות וגם הנבחרים בבית הספר ניתנים בפומבי, כאשר כל הכיתה צופה, ומשתמשים בהודעה כך ששאר התלמידים מקשיבים לה ורואים לאן לשאוף, או לאן לא. יש מי שמפקפקים ביעילותה של שיטה זו ומציעים להם לתקשר באופן פרטי עם התלמידים, מכיוון שזה יכול לקרות שילד שמברך בציבור יכול לסבול מהתוצאות של בני גילו. כאשר יש ספק, ננסה לענות על השאלה: שבחים בבית הספר, עדיף בציבור או בפרטי?
זה נראה אדיש
קראנו ב- Research Digest, בלוג של האגודה הפסיכולוגית הבריטית, כי המחקר הראשון בוצע שמנסה להבדיל בין מה שטוב יותר, האם לברך את הילדים בציבור או לעשות זאת באופן פרטי, ונראה כי החוקרים הגיעו למסקנה שזה לא משנה, ש אדיש לעשות זאת בדרך זו או אחרת. יש לי דעה משלי על זה, אבל אני אגיד לך בסופו של דבר.
המחקר נעשה בבתי ספר ציבוריים, עם תלמידי תיכון (בגילאי 14 עד 16). ארבעת הכיתות שנחקרו נוצרו על ידי ילדים משני המינים, בהיותם כיתות של בין 16 ל -25 תלמידים, עם ילדים אמריקאים ואפרו-אמריקאים. אנגלית נלמדה בשלושה מהשיעורים, ואילו באלגברה אחרת. המורים הוסבר כיצד לשבח את הילדים: יש לקשר בין שבחים להתנהגות טובה, צריך להיות מיידי ויהיה ברור לאיזה תלמיד הוא פונה. במהלך השיעור הייתה המורה פעמון על חגורתם שכל שתי דקות נתנה להם את האות לברך את אחד התלמידים שלהם. לפעמים הם עשו את זה בפומבי, בקול רם, ולפעמים באופן פרטי, עם לחישה באוזן או טפיחה על הכתף. לשם השוואה, היו שיעורים שבהם המורים לא צריכים לעשות שום דבר מיוחד, אלא פשוט ללמד את הכיתה כמו שהיו בדרך כלל.
ההערכה נערכה על ידי משקיפים מיומנים שנשארו 20 דקות בכל כיתה תוך ניתוח התנהגות והתגובות של התלמידים בתנאים השונים. הם ראו שהמחמאות הוגשו הגדל ב 31% תשומת לב למורה ועניין בקריאה. השיפור לא השתנה באופן משמעותי אם השבח היה ציבורי או פרטי. הם גם ראו שכאשר מחמאות מכל סוג היו תכופות התנהגות רעה הופחתה ב- 20%.
הכותבים הגיעו למסקנה ששני סוגי השבחים הם כלים יעילים והמליצו עליהם בחינוך העל-יסודי.
וברמה החברתית?
יש לי את הרושם שהשאירו את הדבר החשוב ביותר, מה שקורה מחוץ לכיתה. דבר אחד הוא מה שאתה רואה בשיעור, ההתנהגות המשנית לשבח ציבורי או פרטי, שיכול לשמש מוטיבציה לתלמיד או כדחיפה לומר לך ש"אתה בדרך הנכונה "ועוד דבר מה יכול לקרות ליד ברמה החברתית כשלמדתי לבית הספר אני זוכר שהיו שתי או שלוש בנות, כאלו שקיבלו את הכינוי של "חנונים" על כך שקיבלו ציונים טובים, שבלי להיות פדנטיות במיוחד, מכיוון שהן לא היו, בסופו של דבר קיבלו את השנאה והקנטות של אחרים. רבים מהפחות מסוגלים צחקו רבים בגלל אסון, ובעלי יכולת רבה, למבריקים. השתקפות נאמנה של החברה הבוגרת, ילדים התנהגו כמו אלמנטים הרסניים של השונה שניסה לחסל את כל מה שנמצא מתחת או מעל לאלה שנחשבים "ילדי הערימה".
וכשהמורים החליטו לבצע שבח פומבי, אני אפילו לא אומר לך: "אין לך עתיד, מעולם לא ראיתי כיתה כזו, לא תגיע לשום דבר ... עדיף להסתכל יותר על פולניטה ומנגניטה, שלעולם לא היו מילים רעות והן תלמידים מעולה. " כל העיניים היו על פולניטה ומנגניטה, שנא ונכחיש על היותו כה מושלם. וכפי שאומר, אנשים בינוניים לא מנסים להיות טובים יותר וגם לא מסוגלים להעריך את מצוינותם של המבריקים, פשוט מנסים להסתיים בביקורת על המצוינות ההיא, לגרום להם ליפול, לקרב אותם לרמתם.
יאללה, שהשבחות בציבור יכולות להיות חיוביות, אך בהתאם להקשר הן יכולות להיות שליליות להחריד, מכיוון ששאר הקבוצה, לעיתים קרובות אכזרית, יכולה לגרש את האנשים האלה בגלל שהם מחשיבים אותם נדירים או אפילו בוגדים (בהיותם כל כך טובים, אחרים נראים יותר גרוע).
באופן דומה, יש להעריך את הנזיפה בציבוריות או בפרטיות, שכן זה משפיל להחריד להיות מתוקן מול אחרים, מול אלה הטוענים להתקבל. האם אתה מכיר מישהו מבוגר שפועל מעדיף שהבוס שלו יגיד לו מה הוא עושה לא טוב מול העובדים האחרים? כי אני לא מכיר מישהו כזה. ואם יש בוס שעושה את זה ככה, בוודאי שהאנשים שנפגעו יגידו ש"אני חושב שזה טוב מאוד שהוא יגיד לי מה אני לא עושה טוב כדי שאוכל להשתפר בתפקידי, אבל בבקשה, תגיד לי באופן פרטי ו לא מול אחרים. "
עם זאת, מקובל לזרוק את הילדים מול אחרים. למען האמת, עשיתי את זה יותר מפעם אחת כאבא, בדיוק מכיוון שזה מקובל, כי קשה לנו לראות שזה, שנעשה מאז ומתמיד, זה לא מכבד כלפי ילדים. אני עובד על זה ותמיד מנסה לא. הבעיה היא שהרבה פעמים ה"ציבור "מושפע ממה שבני עושה (אם הוא נלחם עם ילד אחר) ולעיתים קשה שלא לשחרר את כל העבירות במקום ולשמור אותו לזמן מה אחר כך.
מבחינתי, להגיד לילד בציבור מה שהוא עושה לא נכון יכול להיות גם שלילי, גרוע יותר מאשר אם נספר לו באופן פרטי, בדיוק מכיוון שפעמים רבות ילדים אפילו לא יודעים שהם עושים רע, או שהם יכולים לעשות דברים טוב יותר. ועל ההשפלה שהיא יכולה להניח וכמה זה לא מכבד מצידנו. אך ניתן לטפל בזה גם. אם ראית את הסרט התיעודי המפואר של פרופסור טושירו קנאמורי "לחשוב על אחרים", בשלב מסוים בכיתה המורה מחליט להפליל בפומבי את התנהגותו של ילד. בני גילם מגיבים וגם נותנים את דעתם, ויוצרים מסגרת של פתרונות ונתיבי צמיחה מסכסוך.
ההבדל, אני מניח, הוא שמה שאנחנו רואים בסרט התיעודי הוא אקלים של תקשורת ואמון בין ילדים למורים הרחק ממה שאנחנו רגילים לראות, והקשר בין ילדים נראה כה מוצק, עד שההדחה של דבר מהילד בדרך ציבורית אינה נראית מספיק כדי להפחית את ההערכה העצמית שלהם או לפגוע במערכת היחסים שלהם עם אחרים. יאללה, בסופו של דבר הכל תלוי קצת במצב, בילד, באיך זה קשור לאחרים ובמה הקשר של המבוגר עם כל הילדים או התלמידים.
היזהרו משבחים ופרסים
דיברתי על זה לפני חמש שנים: פרסים ותגמולים יכולים להזיק כמו עונש. נתתי את הכותרת הזו ונשארתי כל כך רחבה, בעיקרון בגלל שהפרסים הם בני דודים-אחים לעונשים, כתוצאה מכך להרחיק את הילד ממוטיבציה אמיתית.
פרס מוגזם, שבח מוגזם או סכום של הרבה מחמאות וברכות הם יכולים לגרום לילד להיות תלוי בהם. בטח רבים מכם מכירים ילדים שמסתובבים באומרו "תראו אבא, מה אני עושה", ומחכים ל"טוב מאוד! "שלנו. זה נורמלי שהם רוצים להראות לנו את הישגיהם, עין, אבל יתכן שזה לא אם זה משהו רציף ואם כל התקדמות קטנה חייבת לקבל את אישורנו. בעיקרון מכיוון שהם כבר לא יעשו דברים כדי לספק את עצמם בהצלחותיהם, אלא כדי לספק אותנו.
ובכן, בכיתה אותו דבר קורה, התלמידים אינם יכולים לחיות בהמתנה לשבח. הם לא יכולים לנסות לעשות דברים כדי לרצות את הגננת, למטרה זו, מכיוון שהמוטיבציה אינה מהותית לילד, אלא עבד מזל טוב לחלוטין. לכן יש להציע לילדים שבחים למבוגרים בזהירות רבה. טוב מאוד שאנחנו מעריכים את המאמץ, שהם יודעים שאכפת לנו ואנחנו אוהבים לראות איך הם פונים לעשות דברים, שהם יודעים שאנחנו מעודדים אותם להתקדם, אבל עלינו להיזהר שלא לגרום להם ליפול בזקק לאישורנו. המשך במילים אחרות, עליהם להיות בעלי המוטיבציה להשיג דברים, ואנחנו רק צריכים לתת להם, אם אנו רואים את זה מתאים, "אתה מצליח, תמשיך." אם נקבל את המוטיבציה הסופית להיות "מזל טוב, קיבלת את זה", טעינו, כי הפרס לא אמור להיות שיקול דעתנו, אלא הישגו.
תמונות | Thinkstock
בתינוקות ועוד | שבחים מוגזמים יכולים להיות פרודוקטיביים נגד ילדים עם הערכה עצמית נמוכה, השגת המטרה שלך לא תהיה קלה, אך נהיה לצידך, וננסה להבטיח שילדינו אינם בוגרים בינוניים
