אתמול התחלנו דיקלוג עם ה- עשרה משפטים אסור לומר לאמא שמבקבקה את התינוק שלהאבל להרחבת הכניסה הצענו לכם רק שלושה מאותם ביטויים. הכוונה היא לשים מעט אמת על כמה מהביטויים שנשמעים, שהם ניואנסים ובעיקר לבקש מכל אם את הכבוד המגיע לה בהחלטותיה.
ברור שלכל החלטה יש השלכות, וכי לכל בחירות ישנם אנשים בעד ואנשים נגדה, הדבר החשוב, עבור אלה מאיתנו שקרובים לנשים שהפכו לאמהות זה שאנחנו מדברים למקרה שהם ישאלו אותנו, או למקרה שהם אלו שיוזמים את הוויכוח, אך בלי ליפול לפסקי דין ערכיים או לחצאי אמיתות (קשה שלא ליפול לתוכו, אה?). היום, כדי להמשיך את הכניסה אתמול אנו מסבירים שלושה משפטים נוספים.
אבל אם ילדים ששותים חלב אם הם חכמים יותר!
זו דוגמא לחצי אמת, או מה זהה, של חצי שקר. תינוקות נולדים ברחם אמם למשך זמן מסוים: כ -40 שבועות לערך, בהם התינוק מתפתח בצורה מוגבלת. הם נולדים עם מעט מאוד הגנות, הם נולדים קטנים מאוד וכלל לא אוטונומיים והם נולדים עם מעט מאוד יכולות, תלויים לחלוטין בהוריהם. המוח שלך צודק 25% ממה שיהיה בבגרותכך שהיא צריכה לעקוב אחר ההתפתחות, הצמיחה וההתפתחות שלה בחו"ל.
הטבע, שיש בו הכל בחשבון, סיפק לנשים כלי שיעזור להן: חלב אם. מכיוון שתינוקות נולדים לא בשלים נורא והשיליה לא "מסיימת" עבודה, לנשים יש בלוטות החלב שלהן שפועלות כ"שליה חיצונית "וממשיכות איתה. הם עוברים את ההגנות של התינוק, מזינים אותו ומספקים לו חומרים הגורמים למוחו להמשיך לצמוח ולהתפתח כראוי.
מה קורה כשתינוק לא מניקה? ובכן, אין לה שליה חיצונית והיא קצת יותר קשה בהיבטים האלה: היא לא תקבל יותר הגנות, היא תקבל חומרים מזינים, אך החומרים המזינים המסייעים להתפתחות המוח של התינוק לא יהיו זהים לחלוטין. כתוצאה מכך, המוח לא מתפתח זהה ויש מחקרים שמוכיחים זאת.
האם זה אומר שילדים ששותים חלב אם הם חכמים יותר? לא. זה גם לא אומר שילדים ששותים חלב מלאכותי פחות אינטליגנטים. למה שהוא מתכוון זה אם תינוק שותה חלב מלאכותי, התפתחות המוח שלו לא תהיה כמו שהוא שתה חלב אם וכתוצאה מכך ניתן לומר שזה היה דבר חכם יותר שהיה לו חלב אם. כמוני, שתיתי בעיקר חלב מלאכותי והייתי מניקה יותר זמן עכשיו תהיה קצת יותר חכמה. אבל ... כמה זה קצת? רצוי להניק לפחות שנתיים, אך לאחר שנתיים המוח של ילד ממשיך לגדול ולהתבגר, ועדיין יש הרבה מה לגדול, כך שגם אצל ילדים יונקים, חלק גדול מהתפתחות המוח מתרחש בהיעדר חלב אם (אם למשל משנתיים עד שש שנים לא מניקה).
כלומר, ההבדל יהיה קיים, אבל לכן אני אומר שמדובר בשקר חצי אמת או חצי, כי נראה שעם המשפט הזה נאמר שתינוקות ששותים בקבוקים פחות אינטליגנטים מאלו ששותים חלב אם, וזה שקרי : ילד ששותה חלב אם הוא מעט יותר חכם מאשר אם היה לוקח חלב מלאכותי, אבל לאו דווקא יותר חכם מכל אחד אחר.
אולי לא ניסית מספיק קשה
אם אישה נותנת בקבוק לפי החלטה אישית, ברור שאין מה לומר. עם זאת, אם האופציה הראשונה הייתה חלב אם אך מכל סיבה שהיא, הכל הביא לסיום חלב מלאכותי, יש סיפור אישי של כל אם עם התינוק שלה שרק היא מכירה.
כמובן, יש נשים שאומרות לפני שילדות משהו כמו "אני אתן חלב אם, אבל אם אני לא יכולה, ובכן בקבוק, אין בעיה", זה בעצם כבר לא הגיוני, כי אם תינוק לא יכול לעלות במשקל עם חלב אם, כן או כן תצטרכו לקחת בקבוק. מה פירוש "אבל אני לא יכול"? מכיוון שהעוצמה משתנה מאוד וכבר נכנסים גורמים רבים. יש נשים שמתחילות להניק וכשהן רואות שהן צריכות לעשות את זה כל שעה או שעה וחצי הן אומרות "אני לא יכולה לעשות את זה ככה" ויש נשים שהניקו לנשוך כל דבר, בוכות מכאב ומתחננת לזה, בבקשה, עם הזריקה הזו, יש לפחות שעתיים-שלוש, להזיע בכל פעם שהתינוק שלך נאנק כי הוא יודע שהוא יצטרך להאכיל אותו שוב, ובסוף הם אומרים "אני לא יכול לעשות את זה".
בין אותם "אני לא יכול" יש תהום של הבדל וכולנו יודעים את זה, אבל האם מדובר באמהות, או בהאכלת תינוק, תחרות לראות איזו אמא סובלת יותר או איזו לוחמת יותר? כי עד כמה שידוע לי אין דירוג של אמהות אמיצות בהן זו שנותנת הכי הרבה למטרה זוכה להכרה. לכן, לא קיים, לאף אחד אין את הסמכות המוסרית לומר לאף אחד "לא ניסית מספיק קשה". יש אמהות שיכולות לסבול ימים ושבועות מקללות וסבל בגלל שהן מנסות לחזק את ההנקה שלהן ויש נשים שיש להן כמה ימים מספיק כדי להיות גרוע מהראשון. ואף אחד לא טוב יותר מאיש מכיוון שכאמור, זה לא הולך לראות מי נושא את זה טוב יותר או מי סובל יותר, זה נובע מהציפיות (לפעמים הדבר מסתובב כאן, שאיש לא הצליח להסביר לאישה שמניקה זה יכול להשתבש, ובמקרה שזה ישתבש היית צריך למצוא מישהו שיעזור לך) וללכת של אושר, של לרצות לשמוח עם התינוק שלך, ליהנות ממנו והוא מכם.
כל הנשים יודעות, באותה תקופה, או עם חלוף הזמן, אם למקרה שהן היו במצב כזה שוב הן היו עושות את זה אחרת או עושות בדיוק אותו דבר. זה לא הכרחי שמישהו בחוץ יכמת את הסבל שהם חוו ולהציב אותו מעל או מתחת למה שהוא מחשיב כמקובל.
ובכן, ליניתי את התינוק שלי למעלה משנה והצלחנו טוב מאוד
בהמשך למעט עם הנקודה הקודמת, כשמדברים על דירוגן של נשים סובלות פחות או יותר, נראה שיש גם את הדירוג של אמהות טובות ורעות, או נהלים טובים ורעים. לעתים קרובות מאוד, כששתי נשים נפגשות, הן נוטות לערוך השוואה בין אלה של "אה, כי אני עושה את זה ככה וזה הולך לי טוב מאוד", שעל פי ההקשר אולי נשמע פדנטי.
דבר אחד הוא שמישהו יגיד לך: "ואתה, איך האכלת את התינוק שלך?", ותענה "השדתי אותו יותר משנה וזה הלך טוב מאוד, אני מאוד שמח, הייתי חוזר, ..." ועוד אחד ש הביטו בבקבוק ואמרו "לא מניקים? אבל זה הכי טוב! נתתי לתינוק שלי יותר משנה והצלחנו טוב מאוד."
במקרה השני הם לא שאלו אותך, אתה כבר אומר כמה טוב עשית את זה וכמה טוב זה עבד לך, ואגב, אתה בודק מה אדם אחר עושה שלא ביקש עצה וכי כן, אתה כבר יודע מה הכי טוב, שהוא כנראה לא מעניין כל כך שעשית טוב. חוץ מזה, מה גורם לך לחשוב שהיא תשתבש? כי ילדים בקבוקים נראים כל יום עם בריאות מעוררת קנאה, נכון?
ומחר, עוד ...
ושוב חתכנו כאן כדי להמשיך מחר עם הרשומה האחרונה (שתוכלו לקרוא כאן) בה אנו מציעים לכם את ארבעת המשפטים האחרונים שאסור לנו לומר לאמהות שמאכילות את התינוקות שלהן בבקבוק.
תמונות | Thinkstock
בתינוקות ועוד | האם חובה לאסוף ולהניק במשך שש שנים כדי לחנך ילדים בכבוד? אמהות שאינן יכולות לעשות יותר, כיצד להיות עדות פסיביות לכישלון ההנקה
