היום הוא יום המשחק הבינלאומי, ואם זה כבר די עצוב שצריך להיות יום כזה, כי משחק הוא פעילות בילדות, ולא רק במין שלנו; דמיינתי כמה זה מייאש לדעת ששליש מהילדים משחקים לבד, מסיבות שונות.
זהו רק אחד מנתוני המחקר שלמרות שהוצג לפני שנתיים, אנו יכולים לשקול שהוא נשאר עדכני, מאז עדיפות זו צריכה להיות בעדיפות לעודד משחק בילדיםולחזק את החללים כך שיוכלו לשחק בחופשיות, תוך התחשבות בתועלות שהתקבלו בתמורה.
הפרופסור לתיאוריה בחינוך מאוניברסיטת ולנסיה, פטרה פפרז, אמר לנו בשנת 2012, כי ילדים יותר ויותר מבלים במשחקים, מכיוון שהם עסוקים בפעילויות חוץ-לימודיות, אבל זה גם אלה שמשחקים לבד, הם עושים זאת במיוחד עם קונסולות וידיאו, מכשירים שאליהם מוסיפים היום טאבלטים וסמארטפונים (שהטכנולוגיה הזו מתקדמת מהר מאוד לטוב ולרע). המחקר נקרא "משחק ומשפחה", וניתח את המחקר משפחה בינומית - משחקבמטרה לדעת את האיכות והכמות של המשחק המשפחתי והפנאי של אבות ואמהות עם ילדים בין שלוש ל -14 שנים.
עם מי ילדים רוצים לשחק?
ובכן, עם ילדים אחרים, ובעיקר כאלה עם יותר קרבה או זיקה: שותפים, שכנים וחברים. ואל תשטו בעצמנו, למרות שההורים צריכים לעודד רגעים משפחתיים כמו בילויים, ביקורים אצל סבא וסבתא, משחקי לוח או צפייה בסרטים יחד, אפילו להסתבך במשחק עם הקונסולה; לשחק בחופשיות ילדים מעדיפים את בני גילם.
יתכן וזה קשור ל- הצורך לבנות חוקים קבוצתיים, לחקור עולם בדרכים בלתי מרוסנות (עבורם) ולבנות חללים מחוץ לעולם המבוגרים. וזה מה שילדים של עכשיו, לפני 20, 40, 60 או 200 שנה, רוצים וצריכים לעשות כחלק מההתפתחות והלמידה שלהם.
אולם כיום, ילדים רבים מתקשים להכיר היטב את שכניהם (זמן קצר לאחר הלימודים, סופי שבוע מתוזמנים, הורים שלא מסתבכים, לוחות זמנים שאינם תואמים), ולעיתים חברים גרים רחוק או שאינם יכולים להיפגש איתם כיוון שלא טוב לנו לצאת איתם ואנחנו לא נותנים להם לנסוע בשכונה.
בנוסף, כיום משפחות קטנות, וכדי להחמיר את המצב, בני דודים עשויים לגור קילומטרים רבים משם ...
האם כל התירוצים האלה או חלק מהמציאות?
האם ההורים מסכימים לשחק 30 דקות ביום בשעות המשחקים?, 30 דקות תחת פיקוחם של מורים (מה שאני לא אומר שגוי), לא מסוגלים לעזוב את המקום, באמצע ילדים אחרים שלא היו בוחרים (או כן) כחברים למשחק אם הם לא היו מוגבלים ... אנחנו יכולים להתאים למה אתה לא הולך איתנו, נכון?
כשיוצאים אחר הצהריים (יש כאלה שמזלם מספיק לחזור הביתה בצהריים), יתכן שהם יש אנגלית, קראטה, תרגול כלי או החלקה. עוד חוקים, מעט ספונטניות, אין משחק חברתי (אבל בני אדם הם יצורים חברתיים, כפי שאני מבין את זה).
אוקיי, אנחנו ההורים, ובמצב מקובל, יכול להיות לנו זמן ורצון לשחק, האם זה אותו דבר? ובכן, לא, כמובן, כי זה יהיה כיף לשני הצדדים, ויחזק את הקשרים המשפחתיים, אבל ילדים לא יוכלו לפתח מיומנויות חברתיות נחוצות (משא ומתן, פיתרון קונפליקט) או פיזית (איזון בפעילות גופנית בעת טיפוס, חוזק כאשר מובילים ענפים לתא הנוסעים, התנגדות בעת ריצה). זה לא אותו דבר, לא.
ילדים צריכים לשחק עם ילדים אחרים לצורך התפתחותם האינטגרלית ולא רק בכיף כמו שאומרים ההורים (78.7%) מכיוון שהמשחק החברתי הוא זה שמאפשר פיתוח רב יותר של כישוריהם הרגשיים והחברתיים.
האם אנו הולכים להמשיך בלי לשנות דבר?
אנו יכולים, אם הם קטנים, לקחת אותם לפארק (אנו שואפים ונלחמים למען פארקים 'ירוקים' כמו שסולדד רומאן נהג לומר), ולתת להם לחקור מבלי להקים מסוקים להורים; אם הם בני יותר משמונה (9, 10, תלוי היכן אנו גרים), תנו להם לעזוב את הבית לבדם ללכת לרחוב כדי ליצור אינטראקציה עם הילדים שהם מחליטים.
אתה יכול גם לארגן פגישות בין ילדים במרחב ציבורי, בבית (אם יש מקום), או פשוט ליצור קשר עם המשפחה של החבר הכי טוב של בננו, בתנו, כך שהם מבלים כמה שעות אחר הצהריים בשבוע ביחד, אם ההורים לא צריכים לחכות לסיום המשחקים: 'יום אחד אני דואג להם, אחר אתה'.
אפשר אפילו לדפוק על דלת השכן, בתירוץ של צעצוע חדש, בשאלה, כך ששני ילדים מכירים זה את זה, ומי יודע ... שום דבר לא קורה, אפילו אם ההורים האחרים נראים מוטרדים מהביקור, או אם בשכונה אין שום עניין בנו. כשאנחנו לא מנסים כלום, אנחנו לא מקבלים כלום.
השיעור הנמוך במשחקי הילדים בספרד נובע מאורח חייהם של משפחות ספרדיות המושפעות מההתקדמות של התרבות האורבנית, עם ילדים ייחודיים או גילאים רחוקים, שמכניסים את המשחק לפעילויות חוץ-לימודיות ובסביבתם יש להם הפחיתו את מרחבי המשחק ואת החברים והשכנים באותו גיל לשחק
לפרופסור פטרה מור פרץ, לאחר סיום המחקר, הוא היה מודאג מכך שמבוגרים עודדו ילדים בגילאים 3 ו -5 לשחק עם מכשירים אלקטרוניים בהתחשב באחרון ככלי בידור קל ויעיל, אם כי הוא מעודד בדידות. שנתיים לאחר מכן, רופאי ילדים יפנים כבר הזהירו מפני אי הנוחות של מתן מכשירים להפוך למטפלות אלקטרוניות.
וזה שבלי קשר למה שאני חושב שעלינו להבין שהטכנולוגיה באה 'להוסיף' לא להפריד בין ילדים לבין פעילויות הכרחיות מבחינה ביולוגית, פסיכולוגית וחברתית ... אני חושב שאנחנו מאבדים את העין מהעובדה שמשחק הוא זכות ילדים , ללא קשר לזמן שחיו.
תמונות | איאן ד. קיטטינג, לוטצמן כצמן, ג'ו לונג מידע נוסף | אוניברסיטת דה ולנסה בפקס ועוד | מחקר שנערך על ידי ה- AEFJ מגלה כי שליש מהילדים מעל גיל 9 משחקים פחות משעה ביום, המשחק הוא הפעילות הטובה ביותר מחוץ לחינוך לפי נתוני מצפה המשחקים לילדים.
