אנחנו אומרים את זה כבר זמן. חצבת היא מחלה בהכחדה, כלומר בתהליך סיומה, בזכות היגיינה, תזונה (אם כי לאחרונה אנו מזינים את עצמנו במשיכה לא טובה) ומעל הכל לחיסונים, שמתנגד יותר ויותר מכיוון שעדיין ישנם אנשים רבים ללא חיסונים.
התפרצויות בשנים האחרונות הן דבר נורמלי, מכיוון שמדובר במחלה מדבקת, ולכן זה נורמלי שהם קיימים עד להכחדתם, אך מה שלא תקין זה שמדובר בהתפרצויות כה רבות שפוגעות כל כך הרבה אנשים.
ארה"ב התראה מזה: ישנם יותר ויותר מקרים של חצבת. וזה שעד 18 באפריל היו להם 129 מקרים בהתפרצויות ב -13 מדינות, בעיקר אצל אנשים ללא חיסון, עם המספר הגבוה ביותר של המקרים בארבעת החודשים הראשונים של השנה מאז 1996.
מדוע החיסון חשוב
הזרם נגד חיסון מתעקש כי החיסון לא קשור כלל להפחתת מקרי החצבת מאז שנכנס לתוקף והחל להינתן לאוכלוסייה. אין דבר רחוק יותר מהמציאות, שכן מעריכים כי החיסונים מונעים (ואני מדבר על כל המחלות) 732,000 מקרי מוות, 21 מיליון אשפוזים ו -322 מיליון מחלות בקרב ילדים אמריקאים שנולדו בעשרים השנים האחרונות.
נתוני החצבת ירדו רק מאז הכללת החיסון, עם התפרצויות וריבאונדים שונים מעת לעת, אך תמיד עם מגמת ירידה. בשנים האחרונות חלו התפרצויות חדשות שכאמור נחשבות לנורמליות והגיוניות, אך לא כל כך בגלל מספר האנשים שנפגעו, גבוה מדי.
התפרצויות מסוימות נוצרות מחוץ למדינה
זה קורה בארצות הברית. וזה קורה בספרד. זה לא הגורם העיקרי, אבל זה אחד הגורמים לכך. מישהו מגיע מבחוץ עם חצבת, ובהיותו מחלה מדבקת מאוד, הוא מגלה במהרה אנשים וילדים לא מחוסנים להידבק, שיכולה שוב להתפשט לאנשים אחרים.
ד"ר טום פרידן, מנהל המרכז לבקרת מחלות (CDC), אומר את הדברים הבאים:
חצבת עדיין נפוצה מאוד באזורים רבים בעולם ... באופן גלובלי, כ -20 מיליון אנשים חולים בחצבת ו -122,000 מתים מדי שנה מהמחלה ... מקרה בודד שאינו מאובחן בבית חולים עלול לגרום לעשרות מקרים משניים.
מקרים נוספים
נאמר כי 129 מקרי חצבת הוכרזו עד כה השנה. במהלך כל שנת 2013 היו 189 מקרים בסך הכל ו -220 בשנת 2011, אז הגיעה הנקודה הגבוהה ביותר להתפרצות שהשפיעה גם על המדינה שלנו. המגמה צריכה להיות כלפי מטה, מכיוון שברגע שהפרוץ עבר בקרב אנשים מחוסנים ונפגעים, המחלה מתקשה יותר למצוא אנשים "מדבקים". עם זאת, ככל שאנשים רבים נותרים ללא חיסון, ויותר ויותר ילדים, בקרת מחלות נראית בלתי אפשרית.
ללא חשש ממחלות
חצבת אינה המחלה הגרועה ביותר בעולם, אך היא גם לא יכולה להיחשב שפירה. זה מדבק מאוד, מתפשט בקלות ויכול להיות לו סיבוכים רציניים. הבעיה היא שזה נשמע רחוק, כמו ילדות, והרבה אנשים אומרים ש" ביליתי את זה והנה אני כאן ". האמת היא שלא, לא כולנו מוציאים את זה, מכיוון שרבים כבר מחוסנים (או לא) ומה שגרוע יותר, לא כל מי שעבר את זה נמצא כאן. חלקם מתו ואנחנו לא מחשיבים אותם.
לפני 1963 גרמו חצבת כ -3 מיליון מקרים בשנה בארצות הברית. זה גרם ל 48,000 אישפוזים ו 500- מקרי מוות. באותה תקופה לא היה צורך לשכנע אף אחד את סכנת המחלה, כולם רצו להתחסן. כעת נראה כי הכרחי שהמחלה תתפשט שוב ושאנשים ימותו שוב כך שאנשים יתייחסו שוב לחצבת שוב.
תרבות הפחד?
וכאן אומרים החיסונים כי "הם כבר מנסים, כמו תמיד, להחדיר פחד." וזה נכון. אבל לא מכיוון שהוא נועד להפחיד כי כן כדי שאנשים יחוסנו, אלא בגלל חצבת היא מחלה שעלינו לחשוש ממנה. כל עוד אנחנו לא מפחדים ממנו, כל עוד איבדנו את הכבוד שלו, הוא ימשיך לשוטט בחופשיות, לעשות את שלו.
זה מה שיש וחבל, כי אם זו הייתה מחלה שאדם לוקח, סובל וסובל ממנה, כי יום אחד הוא החליט לקחת סיכון, לרבים מאיתנו לא אכפת. הבעיה היא שאחד לוקח את זה, סובל את זה, סובל את זה, אבל גם מפיץ אותו לאנשים אחרים מחוסנים ולא מחוסנים (בייחוד לשניים), רוב הזמן זה קשור לילדים כי אנשים עניים הם לא קיבלו שום החלטה: או שהם לא מחוסנים כי הוריהם אינם רוצים או שאינם מחוסנים מכיוון שהם עדיין קטנים לקבלת המנה הראשונה, שניתנת לאחר שתים עשרה חודשים.
