כידוע, זה בא יום האם ועם המניע הזה של תינוקות ועוד רצינו להזמין בלוגרי אימהות שונים לכבד אותם בימיהם, ודרכם, לכל האמהות.
אנחנו רוצים לדעת בצורה קרובה יותר את אותן נשים ואמהות שעומדות מאחורי כל בלוג, והיום האורחת שלנו היא כרמן, סופרת לה גלינה פינטדיטה, שהובילה, בין השאר, לרבים לקרוא לה בחיבה גלינה, גליניטה או גלי
הוא בן 36 או 37 (הוא אומר לנו שהוא לא זוכר אף פעם) ובן של כמעט חמש שנים, דוד, האפרוח שלו. רווק לאמנויות יפות, במומחיות שיקום יצירות אמנות, נשוי לאהבת חיים (לא פחות מ 20 שנה יחד, ומאושר).
כיום היא יועצת לתיבת הספרים הקטנים שלי בסביליה וכפרילנסר לבלוג חדש שעדיין מתבשל. זה התחיל בחנות למוצרי ילדים מקוונים שלא עובדת היום.
כרמן אוהבת לבלות עם המשפחה והחברים, פנאי חינוכי, סיפורי סיפורים, סדנאות, תיאטרון ... פעילויות איפה שתוכלו ליהנות ולהתעשר יחד עם כל המשפחה. היא נלהבת בספרות ילדים והיא גם מקדישה מרחב חשוב מאוד בבלוג שלה.
מה הוביל אותך לפתוח בלוג?
הגעתי לבלוגים במקרה, קפצתי מדף לדף, ביליתי בחיפוש אחר מוצרים מעניינים לחנות מוצרי הילדים שלי. קישוט לילדים, בגדים, צעצועים, דברים יפים, ילדים, ילדים, ילדים. הגעתי במהירות לבלוגים אימהיים, אלה שבהם נשים רגילות ורגילות, כמוני, סיפרו על חוויותיהן, דיברו על לידה, הנקה, לימודים, פורטים, הורות ... ידעתי שבשביל העסק אני צריך לפתוח בלוג, המהווה חלון ראווה לגישות שלי שלא אוכל לפספס, אבל מעל הכל הרגשתי צורך להתבטא בחופשיות. הבלוג נולד במקביל לחנות, כדרך לפרסם את המוצרים המוצעים, בנוסף לחוויה שלי כאם, הצמיחה ההדדית שלנו. דרך לתקשר עם אמהות אחרות עם חוויות דומות או הפוכות, להיפטר, להשתקף, לשתף, לעשות כיף, ללמוד ...
מה תרם לך הבלוג?
עבורי הבלוג הוא חלק מאוד חשוב מחיי. בזכותו פגשתי אנשים רבים, יצרתי חברים נהדרים שאני מעריץ אותם. כתיבה היא טיפול עבורי, דרך להשתחרר ממה שאני מרגישה. אם אני שמח, אם אסתדר לתחתית, אם יש משהו שמפריע לי, אם היה לנו סוף שבוע נהדר ... זה ערוץ חילופי אהבה. זה מבין רבים מגיע אלי ושלי מגיע גם לאחר. זה להרגיש חלק מקהילה של אנשים שחיים שלב בחייהם דומה לשלך, לא להרגיש לבד, לא מוזר. זוהי דרך לנרמל את הרגשות והחוויות שלך. ככה הרגשתי אחרי 20 חודשים של אפרוחי ששוחררתי בגלל שהייתי מסוגלת להתבטא. כתיבת היום יום שלנו, שלבינו, עוזרת לי לזכור אותם, להקליט אותם בזכרוני ושומעת, אם זה לא מצליח, כמו כל כך הרבה פעמים, יש את הבלוג שיזכיר לי, כמו יומן. בזכותו למדתי ואני ממשיך ללמוד אלפי דברים. "אם אתה לא יודע לעשות משהו, עשה את זה" לא הולך איתי הרבה; אני יותר "קח שעות, אבל עשה זאת בעצמך", כך שאני לומד קצת מהכל לישון קצת פחות ממה שאני צריך. מעולם לא הקלדתי כל כך מהר.
איך האימהות שינתה אותך?
לא רציתי להביא ילדים לעולם, עכשיו הוא מרכז עולמי. זה השתנה כל דבר. מעולם לא רציתי להיות אמא. לא רציתי להיות אחראית על קיום החיים. נכנסתי להריון חשבתי שחיי לא צריכים להשתנות בגלל זה. חודשי ההיריון עברו, קראו, הודיעו לי. מההתחלה הייתי ברור שהנקה תהיה הטובה ביותר לבני. קראתי את "הילד שנרדם" והייתי ברור: לא ככה. עברתי מ"הקדם האפשרי לחדר שלך "ל" אם אני ישן בליווי ואני מבוגר למה הוא יצטרך לעשות את זה כל כך חסר אונים ". האינסטינקט שלי אמר לי שעלי לעקוב אחריו, לעשות את מה שליבי מכתיב, אך יחד עם זאת ההטבעות התרבותיות שקלו הרבה, יותר מדי. לאחר שנולד דייויד, לאט לאט, התחזק האינסטינקט, כל פעם חי אימהות יותר כפי שהרגיש. הקמנו הנקה לאחר קשיים רבים, הרבה זעקות, ספקות רבים. זה הפך למשהו נפלא (הוא עדיין). "ברור לי שאני חיה אמהות וחיי באופן כללי כמו שאני רוצה, איך זה משמח את כל בני משפחתי וזה הדבר החשוב" תוך זמן קצר מאוד בעלי ואני הרגשנו שהוא עכשיו שלו עכשיו, זה של בננו. שם היינו בשבילו. הייתי פרנסתו, לא רק פיזית, עם החזה שלי, אלא גם רגשית. בעלי היה (הוא) התוסף המושלם, זה שמאפשר לכל דבר לעבוד. שעות רבות ורבות של לא לעשות כלום חוץ מהנקה, להיות המזרן שלך, הכרית שלך. בסופו של דבר אספנו, לביצוע, לחיים סביבו, אז היינו, אנחנו, שמחים. אם לא היה אכפת לי הרבה מה אנשים חשבו קודם, עכשיו אפילו פחות.
איך זה צריך להיות ספר שילדים יאהבו לקרוא?
אני לא חושב שיש ספר קסמים. אני חושב שיש עבודת שתילה שתניב פרי ברגע. זה תלוי בכל ילד, בכל גיל, בכל רגע. חשוב שהספר יהיה מתאים להם, לגילם ולזמנם. אני חושב שהדבר הבסיסי שילדים יאהבו קריאה הוא לא כל כך הספר עצמו כמו הרגע שחולק עם הוריהם והדרך שהם עושים את זה. אם ההורים חיים את הרגע באותו זמן שהם עושים, אם הם מעמידים את עצמם ברמה שלהם, אם הם מרגישים כמו ילד, אם הם נהנים ממנו באותה מידה שהם עושים, אז זה ספר טוב, לפחות בשבילי זה. כמובן שספרים מסוימים מעדיפים יותר מאחרים שרגעים אלו נעימים לשניהם. עבורי האיורים חשובים כמו טקסט, בגלל זה אני אוהב אלבומים מאוירים. השילוב הזה של טקסט ותמונות, שקריאה בין השורות והצבעים, התומכים בטקסט, מעשירה אותו, ממשיכה אותו הלאה ... קסום.
מה אתה מצפה מיום האם "האידיאלי"?
אני לא "יום של" או של אידיאלים. מספיק לי להיות איתם יום נוסף. אבל אם עליכם לשאול, אנו מבקשים: שהבית אסף, האוכל מיוצר, שאין ברזל תלוי ועומד בעשרת אלפים המשימות שעומדות על הפרק… ושביחד נוכל להקדיש את עצמנו לעשות את מה שאנחנו רוצים באמת, בלי חיפזון, ללא זמנים ואם במקום להימשך 24 שעות הוא נמשך 48 או 72 אפילו יותר טוב, אם למנות אותו, זה יום חוף חם ושמש אפילו טוב יותר ואם פתאום אני שוקל 20 קילו פחות, זה יסלל את התלתל. אה אה, אה ... אני מתחיל לשאול ולא מפסיק, כי מה שנאמר לחכות, אני לא מצפה למשהו יותר מאשר להיות שמח.
אנו מקווים שכן, ואנו מעריכים כי כרמן דה לה גלינה פינטדיטה הייתה כל כך חביבה לחלוק את תשובותיה עם כולם. מחר, חדש ראיון בבלוגרי האימהות המיוחדות שלנו בתינוקות ועוד, אל תחמיץ את זה!
