לפני כמה חודשים סיפרתי לך קצת על סוג החברה שהמצאנו (או שאיפשרנו להמציא), שבה לילדים אין חשיבות ממשית בהילוך של עולם מבוגרים ובסופו של דבר הם כמעט מכשול בואו נפתח את הפעילות המקצועית שלנו, ונאלץ לחפש מישהו שיטפל בהם.
זה מה שקרה. עלינו למשוך את הסבים והסבתות או להפנות אותם לחדר הילדים ולמרות שרובם כמה שעות וזהו (מה כשלעצמו לא היה צריך לקרות, מכיוון שהורים יצטרכו להיות אפשרות לדאוג להם), נראה כי 22% מהילדים שהולכים לגן הילדים מבלים יותר משמונה שעות ביום. יאללה, שלפי לוח הזמנים "עובדים" יותר מרוב המבוגרים. מצער.
אלה הנתונים העולים מהמחקר "משתלות ומשפחות 2013", שערך עדרד, ומראים כי יש עלייה, שכן בשנה שעברה היו 16% ילדים שעקבו אחר לוחות הזמנים הללו. בנוסף, הם ראו כי 80% מהילדים מבלים מינימום חמש שעות.
עכשיו הילדים הולכים אחר כך
ככל הנראה קשור למשבר ולחוסר אמצעים למשפחות, נראה כי השנה הילדים נכנסים אחר כך לחדר הילדים. בשנת 2012 75% מהילדים נכנסו לפני שהגיעו לשנת החיים והשנה האחוז ירד ל -70%. בנוסף, אם לפני 10 שנים 10% מהילדים הלכו למעון יום 12 חודשי השנה, השנה רק 6%. השאר משמש במשך 10 עד 11 חודשים, נשאר באותו חודש או חודשיים אצל הורים או בן משפחה.
וזו בעיה?
אוקי, חלק מהילדים מבלים יותר מ- 8 שעות ביום במעון יום למשך 10-11 חודשים. זה גורם להם להיות שם בערך 1800 שעות בשנה. האם זו בעיה לילדים? ובכן, לא לכולם, מכיוון שלא ניתן להכליל אותו, אלא עבור רבים ילדים רבים נלחצים בכך שהם פשוט מופרדים מאמם ואביהם.
כפי שהערנו בהזדמנויות אחרות, ילד לא צריך להילחץ. המבוגרים נלחצים. חלקנו אפילו שורפים מכל כך הרבה לחץ, וההשלכות שכולנו מכירים: אומללות, סומטיזציה, דיכאון, חרדה וכו '. זה מצב לא נעים שאנחנו רוצים לצאת ממנו, משהו שבדרך כלל מושג עם שינוי הרגלים או שינוי חיים, כלומר התרחקות ממקור הלחץ. אם אנחנו המבוגרים, שיש לנו כלים להתמודד עם הלחץ הזה, רוצים להתרחק ממנו, דמיינו ילדים קטנים שעדיין לא למדו לחיות עם לחץ, הרבה פחות מנסים לעצור אותו.
הם רק צריכים להתלונן, הם רק צריכים לבכות, למקרה שמישהו ירחם עליהם, והם רק צריכים להיקשר למה שהם משחקים במשך היום ולהראות להורים, כשהם איתם אחר כך, שהם לא מרגישים בנוח עם המצב איפה הם, כלומר: לא מתנהג, לאתגר אותם כל הזמן ולהכעיס אותם. משהו כמו "מבט, כל המתח שצברתי היום בחדר הילדים שאני צריך להוציא בשלב מסוים, ואיזה מקום ושעה טובים יותר מאשר בבית, עם האנשים שאני סומך עליהם"
אז שמונה שעות ...
אז כן, שמונה שעות הן שעות רבות עבור כל ילד. יותר מדי זה ארבעים שעות בשבוע. מצער ואני לא אומר את זה כדי להאשים את ההורים, כי "אתה משאיר את זה שם כל היום." אני אומר את זה כי אם הם עושים זאת, זה בגלל שאין להם דרך אחרת לעשות את זה, וזה מה שלא אמור לקרות. ילדים הם אזרחי העתיד, ו הם גם ההווה. עלינו לתת להם משאבים, כלים ותמיכה בצמיחתם והתפתחותם, כך שהם יצמחו בריאים רגשית, חזקים פיזית ובאוטונומיה יחסית המאפשרת להם לקבל החלטות ולחפש פתרונות.
בשנים הראשונות לחיים, שהן החשובות ביותר מבחינה רגשית, ילדים זקוקים מעל לכל, במיוחד, להוריו.
ההורים שלהם, מכיוון שהם האנשים שאוהבים אותם יותר, אלה שיכולים להעניק להם הכי הרבה אהבה ואלה שיכולים לבלות הכי הרבה זמן, באופן בלעדי או כמעט בלעדי (לפעמים יש אחים אחרים), כך שהם מכירים את העולם, את החיים , רגשות, קונפליקטים, פתרונות, אהבה, הרגשת ביטחון, הרגשה מוגנת ולמידה לחיות ולהיות. כן, ניתן ללמוד רבים מהדברים האלה בגן, אך זה לא אותו דבר. הרעיון הוא שהם יוצרים קשרים ואגדי אמון עם מישהו, ואין אף אחד טוב יותר מהוריהם שיגרום לזה לקרות.
אבל האם הם כל כך לחוצים?
ובכן זה נראה. במחקר שנערך בשוויץ בשנת 1999, הושווה רמות קורטיזול (הורמון לחץ) בקרב 70 ילדים, בגילאי 39- 106 חודשים. הם לקחו דגימות בבית ובחדר הילדים שאליו הם הלכו במהלך היום בשני רגעים, אמצע הבוקר ואמצע אחר הצהריים. בנוסף, הורים ומורים מילאו שאלונים להערכת התנהגותם ומצבם של ילדים (אם הם היו יוצאים או די מופנמים, אם הם התנהגו באגרסיביות וכו ').
החוקרים ראו שרמות הקורטיזול עלו כאשר ילדים הלכו למעון יום או לבית הספר, וגם ראו שילדים בגילאי 3-4, הצעירים מבין הנחקרים, העלתה את רמת הקורטיזול ככל שהיום התקדם. כאשר הילדים שיחקו עם ילדים אחרים וקיימו מערכת יחסים טובה, הרמות עלו פחות מאשר כאשר הילדים שיחקו לבד, אשר סבלו מגידול בולט יותר ובנוסף, היו להם שליטה עצמית גרועה יותר והתנהגות גרועה יותר. כשהיו בבית, לרמות הייתה נטייה הפוכה. בבוקר הם היו מעט גבוהים יותר וככל שהגיע אחר הצהריים הם הלכו וקטנו.
העניין הרגיל הוא שרמות הקורטיזול גבוהות יותר בבוקר, וזהו כשאנו פעילים ביותר, וככל שהיום מתקדם הם נופלים בשעות אחר הצהריים עד שהם נופלים בלילה כדי לישון. אצל ילדים בגילאי 3-4 לעומת זאת, המגמה הייתה הפוכה, כך שאפשר לומר שהיא כל כך הרבה כן הם נלחצים מספיק, במיוחד אם ניקח בחשבון שאנחנו מדברים על ילדים שכאן בספרד, לפי גילם, כבר לומדים בבית הספר. תאר לעצמך כמה לחץ מי שייפרד כאן מהוריהם יהיה קטן בהרבה.
ולא רק מתח, אלא גם בריאות
אבל זה לא רק מתח שילד שמבלה יותר משמונה שעות במעון יום יכול לקחת. כולם יודעים שבמקום שיש הרבה ילדים, מחלות מתפשטות בקלות מדהימה, מכיוון שלכולן מערכות חיסון מאוד לא בשלות.
ההערכה היא שילדים שהולכים לגן נמצאים בסיכון כפול של דלקת ריאות, דלקת ריאות וויראזיס וזו הסיבה שרופאי ילדים הגיעו להמליץ שלא להירשם לגני ילדים עד גיל שנתיים לפחות.
אבל היי ...
אבל שום דבר, זה מה שזה, זה עדיין המקרה וימשיך להיות ככה כל עוד הממשלות מקצות יותר משאבים ליצירת מקומות לטיפול בילדים כדי שנוכל ליישב בין עבודה ומשפחה שמשאירות אותם שם לדאוג לאחרים מאשר לתת לנו חופשה ארוכה יותר ל תשמור עליהם. לא, שתוק, זה היה לפני כמה שנים. עכשיו לא משתנים מקום לילדים ולא שילמו זמן להיות עם הילדים.
