אחד הדברים שהקלטתי ברוב התוכנית נשמר בו ג'ורדי אבול נסע לפינלנד כדי להשוות את מערכת החינוך שלנו לשלהם, זה היה כאשר פין הסביר שמה שקוצץ בחינוך נעשה כבר לפני כמה עשורים, בהיותו עכשיו דור אבוד, עם הרבה בעיות למצוא עבודה בגלל ההכנה הלקויה שלה בילדות.
זה לא שכאן בספרד הדורות שלפני זה היו מוכנים הרבה יותר טוב, מכיוון שמערכת החינוך שלנו צריכה להשתנות הרבה כדי להתקרב לזה של מדינות צפון אירופה, אבל מה שנראה ברור זה שעכשיו, כמו יש את הנושא, בתי ספר מסוימים הם בלגן של ממש, עם שינויים מתמידים של מורים, או ישירות עם מחסור באנשי מקצוע שיכולים לספק טיפה או לחזק כל כיתה או נושא בשעות מסוימות.
נו באמת, בהיעדר משאבים כספיים אין למורים ברירה אלא לספק להם אשליה ומסירות, כפי שאנו רואים בתצלום לפני מספר ימים מפארו. הבעיה היא שאשליה ומוטיבציה לא תמיד נמשכים, כך ילדינו נמצאים בסיכון ברור להיות דור אבוד. האם הם יהיו?
רפורמה חינוכית בכל מנדט
חינוך בארצנו הוא נושא פוליטי. זה לא אמור להיות, מכיוון שמניאס, פוביות או רצון של שר לא צריכים להתעלות מעל המודל החינוכי, אבל זה קורה. והכי גרוע, כמעט בכל קדנציה חדשה, השר בתפקיד מחליט ליצור תוכנית חינוך חדשה, הופך את הטורטייה פעמים רבות ככל שצריך, שוכח דברים חשובים, גורם לסחרחורת לצוות ופוגע בילדים, או כך לפחות אני חושב .
כי בעוד כמה שנים ינוהל עלינו פוליטיקאים אחרים, שכנראה יחליטו שנעשים דברים רע וצריך לשנות. ומי שיבוא אחר כך יעשה את זה שוב, וכך הילדים ימשיכו להיות באמצע הכל, אבל לא משנה לאף אחד יותר מדי. בפינלנד, כפי שיכולנו לראות, כל הפוליטיקאים, בין אם הם שלטו ובין אם לא, מתאחדים בכדי להפוך את החינוך לפרויקט רב עוצמה, עם רעיונות מכל, בהשתתפות כולם, עם מטרה משותפת: להציע לילדים את החינוך הטוב ביותר.
עם מעט משאבים
אצלנו בספרד החינוך הטוב ביותר האפשרי הוא שלא. בעיקרון מכיוון שאתה לא יכול להעמיד פנים שאתה מקבל את זה אם אתה מבצע חתכים. אם קיצצת חינוך, קיצצת כוח אדם, חתכת תשתיות, חתכת כלים לילדים, בזמן המיועד להם, בחללים שבהם הם יכולים להיות בלעדיהם הכיתות עמוסות, בכך שיש לך אנשי מקצוע מיומנים ומוכנים יותר.
המורים שמו כמה שהם יכולים מצידם, אך רבים נואשים ללהטט בכדי לבצע את השיעורים, וחוששים כי לא יתווספו ההפסדים, מכיוון שאין להם צוות תגבור שיכול לעזור להם עם הקטנטנים, או כאלה שלא כל כך קטנים שעדיין זקוקים לעזרה, כי ... ומכיוון שהם רואים שעבודתם אינה מוכרת כנדרש.
האשליה אמורה להניח עבורם, אך אין זה דבר שניתן לדרוש מכל המורים שנה אחרי שנה, ופחות בהתעללות כזו. כן, שהאשליה הופכת את העבודה שלך להרבה יותר נעימה ופרודוקטיבית, אבל בסוף אתה מתעייף. וההקדשה, ואז קצת יותר מאותו דבר.
מורים מוקדשים לילדים מכיוון שהם אלה שהכי מעסיקים אותם ברקע, אך כמובן שצריך להעריך את זה, וכרגע נראה שזה לא מעניין בשום דרך מתגמלת מסירות, אלא פשוט חותכים אותם מעט כך המשיכו לעשות כמו תמיד בשביל פחות ובמצבים גרועים יותר.
הדור האבוד
אני לא יודע אם ילדינו יהפכו לחלק מדור אבוד, זה של המשבר של תחילת שנות האלפיים, שגרם לממשלות לקצץ את מה שלא כתוב בחינוך ובבריאות, בזמן שהצילו בנקים והמשיכו להשקיע בדברים בלתי מוסברים ( נשמר בכך שהוא מדבר על הביטחון גם לא מבוזבז), או מעכשיו כל הדורות יאבדו, על זה שאפילו לא התעניין בלמידה, בהתחשב בסיכוי הגבוה שלא יהיה עבודה.
העובדה היא שכמו שקורה בדרך כלל, ההורים צריכים להילחם יותר מתמיד למען ילדינו, למען חינוך טוב יותר, לגרום להם להפסיק לכרות אצל ילדים וגם לקחת את המושכות לכל זה, כי ילד הוא צריך ללכת לבית הספר כדי שילמדו אותו דברים, אבל בבית הוא יכול וצריך ללמוד אותם. ולהיות אדם טוב, אחראי, צנוע ומכבד, להיות שאתה יכול ללמוד בבית הספר, אבל צריך ללמוד גם, ובעיקר בבית.
לכן, אם הממשלה עושה כמיטב יכולתה כדי לעצבן את עתיד ילדינו, נצטרך להפנות עורף ולעשות כמיטב יכולתנו להימנע ממנו, כמו מורים, בהתלהבות ובמסירות. או שזה, או שאנחנו מסתכנים בכך שהם בסופו של דבר ברמה גבוהה (מעט) כמו אלה ששולטים בנו, שהם כבר המניה הצוחקת של חצי העולם.
