ב- Peques y Más אנו מציגים בפנינו דרך לופז גרסיהתואר ראשון באמנויות יפות, תואר שני במורה ותואר ראשון בתקשורת בחינוך. קמינו מפתח כעת את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת סלמנקה. היא גם משתפת פעולה בקבוצת המחקר הטכנולוגי החינוכי USITE GITE ומפתחת את פעילותה המקצועית כמדריכה טכנולוגית במרכז הבינלאומי לטכנולוגיות מתקדמות. היא גם יועצת לטכנולוגיה חינוכית בעמותת הורים 2.0.
פגשנו את קמינו לאחרונה באירוע שאורגן על ידי קרפדות ונסיכות בו היא סיפרה לנו על החוויה החיובית של שימוש בטכנולוגיות חדשות בקרב ילדים מכיוון שהם מסוגלים ללמוד לבד, ללמוד מהר, לארגן משימות, לחלוק את שלהם ללמוד עם חברי כיתה אחרים למרות שהוא גם ציין את זה הילידים הדיגיטליים מסתכנים בהיותם יתומים דיגיטליים מכיוון שלא לכולם יש גישה למדריכים ומדריכים המלמדים אותם לנצל את כל האפשרויות הקיימות. ניצלנו את האירוע כדי לבקש מקמינו לראיון בו הוא העמיק בנקודות אלו וסיפר לנו היבטים רבים יותר של חווייתו בשימוש בתקשורת בהוראה.
כיצד המורה יוצר סביבת חדשנות בכיתה בעזרת טכנולוגיה
מצטער להתחיל את הראיון עם נתונים אלה, אך רוב המורים אינם מחדשים בכיתה בטכנולוגיה. על פי תחקיר שנקרא ACOT, התחרות הדיגיטלית (הווידיאו) אינה משלימה את התפתחותה אלא לאחר שלוש עד חמש שנים. רוב צוותי ההוראה נמצא ב שלב אימוץ או הסתגלות, שהם הראשונים. הם עדיין צריכים להתגבר על שלב ההקצאה כדי להגיע לשלב החדשנות, הכרוך בעשייה עם טכנולוגיה משהו שאיש לא עשה בעבר. זה נורמלי שעדיין לא נעשים חידושים מתמידים תוך התחשבות בזמן הקצר בו הייתה הטכנולוגיה בכיתה וההכנה הקטנה והענייה שיש למורים.
שבירת תבניות המבוססות על מסורת אינה נעשית בן לילה, המחסום העיקרי הוא מנטאלי והיחס התבוסתני יותר ויותר של מורים, שטבוע על ידי הנסיבות.
כיצד ניתן למנף טכנולוגיות בכיתה כדי לשפר את היצירתיות של התלמידים
כדי לשפר את היצירתיות, על המורים תחילה להתאמץ לשנות את המתודולוגיה שלהם. לא ניתן לנסות לפתח את היצירתיות של התלמידים בעזרת מתודולוגיה המבוססת על הומוגניזציה והערכת מושגים.
המפתח הוא בהתאמה אישית של למידה, במוטיבציה פנימית, אינטליגנציות מרובות ופיתוח מיומנויות.
עם כל זה ותקשורת, לפיתוח היצירתיות אין גבולות. הטכנולוגיה מאפשרת להכיל בכיתה את כל ההקשרים האפשריים ואת האפשרות להתפתחות פרטנית ושיתופית כאחד.
עם התקשוב אין פיתוח ליצירתיות גבולות
אילו יישומים ספציפיים יכולים להיות ללוח הדיגיטלי בכיתה
הלוח הדיגיטלי מספק לכיתה חלון לאינטרנט. ה- POI מורכב מתוכנה מיוחדת, חיבור לאינטרנט וכוח המחשב אליו הוא מחובר. בעזרת תערובת הטכנולוגיה ההיא, כמעט הכל ניתן לעשות. מעבודה עם מציאות מוגברת וכלה ביצירת ועידות וידיאו עם מרכזים חינוכיים אחרים בכל חלק מהעולם שיש להם טכנולוגיה דומה. אבל העושר הוא במגוון הטכנולוגיות, לוח לבן דיגיטלי יכול לזרוק את קירות בית הספר על ידי פתיחתו לסביבות אחרות, אך הוא עדיין לא מלווה את התלמידים בלימודם מחוץ לכיתה, שיכול להתבצע באמצעות טכנולוגיות אחרות. .
כיצד ילדים מגיבים לשימוש בטכנולוגיה, האם כולם עושים זאת באותה צורה?
לא. רובם עדיין נמצאים בשלב המוטיבציה שנוצר על ידי התקשוב, שקשור לחידוש. רוב המורים מנצלים את המוטיבציה הראשונה הזו. אבל זה סטרילי שכן ברגע שהרגע הזה חולף הילדים מתרגלים, ואנחנו לא אמני טרפז של קרקס לדאוג להפתיע כל פעם עם תקשוב, מכיוון שנזניח את התפתחות הידע. המפתח הוא במתודולוגיה המתאימה לסביבות אלה, שם הוא כבר לא נלמד באותה צורה, כאשר התלמיד הוא זה שמפתיע את עצמו מה הוא מסוגל לעשות עם ICT ללמוד. תלמידים אחרים מציגים את היצירתיות שלהם ללא גבולות וישנם מקרים אחרים שבהם הם דוחים את השיטות החדשות, מכיוון שלעתים זה מרמז על שינוי תפקיד של המורה לגישה מנחה, במקום להיות משדר נתונים. בשלב זה התלמידים צריכים לעבוד קשה יותר ורבים מעדיפים לשבת להקשיב לשיעור אמן, זה יותר נוח.
כאשר התלמידים עוברים בין ילדים, בית ספר יסודי, חטיבה עליונה ותיכונית, איך ממשיכים במומנטום היצירתיות והחדשנות?
זה מאוד מסובך. הדרך היחידה לגרום לזה לקרות היא באמת בזכות התיאום של המורים בזמן זה של שלב. זה בדרך כלל לא המקרה, ולכן התלמידים שמים לב לכך במיוחד. באופן ספציפי, השינוי מחמיר על ידי טכנולוגיה, שכן המעבר ממחזור אחד עם תקשוב למחשב אחר שאין בו טכנולוגיה בכיתה מרמז על כישלון במתודולוגיית ההוראה-למידה. יכולת הלימוד ללמוד היא רגישה מאוד, שכן פיתוחה והיקפה הם אישיים מאוד עבור כל תלמיד, והמתודולוגיה המסורתית בורחת מההתאמה האישית של הלמידה.
כיצד בית הספר וארגוני אבות / אמהות מגיבים להכנסת כלים טכנולוגיים
ההורים והנהלת בית הספר לא ששים לרכוש כל דבר חדש, בין אם מדברים על מתודולוגיה או טכנולוגיה. זה נורמלי מכיוון שהם מנסים להיות זהירים, להגן על התלמידים והילדים שלהם מפני משהו שהם לא שולטים בו. הבעיה של הפחד מהלא נודע היא שהיא עוברת את שלב ההגנה הזה ומגיעה לשלב ההגבלה, כמו שקורה ברוב מרכזי החינוך עם הטלפון הנייד, למשל. בדרך כלל זה אסור, והם לא מבינים את הפוטנציאל של הלמידה הניידת שאבדה. אני לא שופט אותם, יש הכשרה מועטה ולא מספקת בעניין זה במיוחד כך שהם מרימים את האיסורים בתחושת ביטחון.
איך הילדים עובדים בבית את מה שלמדו בכיתה
אם משתמשים בטכנולוגיה בכיתה ובבית יש לתלמיד אותה, מה שבדרך כלל נעשה זהה למדו בכיתה, באותה צורה, תוך שימוש ב- ICT כפי שנלמד. שאלה מעניינת באמת יכולה להיות: כיצד הם משתמשים בתקשוב בבית? ואז הייתי עונה על כך בצורה שונה לחלוטין מאשר בכיתה: הם משתמשים ברשתות החברתיות כדי לשתף ולהישאר בקשר, לשתף תמונות, קטעי וידאו ותכני אינטרנט, לפתוח את ליבם וחייהם למכרים שלהם בוואטסאפ, לשחק, לשחק ליהנות וללמוד. כעת המפתח הוא לאחד את שתי הסביבות, מכיוון שאנחנו מתחילים לדבר על יתומים דיגיטליים, לא כל כך הרבה ילידים דיגיטליים, בגלל חוסר השגחה והדרכה שיש לילדים בתחום זה.
כיצד נוצרת דינמיקה של ניהול ידע במרכז חינוכי
למעט מרכזים חינוכיים יש דינמיקות בניהול ידע, מכיוון שהם דורשים יכולת רבה לתיאום ועבודה שיתופית בקרב המורים. כמו כן, אחת המגבלות הגדולות נמצאת בתפיסתם של פרופסורים רבים שאם הם חולקים רעיון זה יפסיק להיות בעל ערך שכן אחרים יתאימו אותו. קן רובינסון אמר פעם: "אם אתה חושש שיגנבו את הרעיונות שלך, הסג אותם." יש לנו הרבה מה לשנות באופן בו מורים עובדים ומשתפים כך שניהול ידע הוא אפקטיבי באמת, במיוחד אם אנו רוצים להשיג תוצאה טובה יותר באמצעות ICT. לא כל המורים הם כאלה, ישנם רבים שנמצאים ברשתות החברתיות שעובדים בצורה אחרת, אך בהשוואה לכל צוות ההוראה הם מעטים ונוטים להפצה על ידי מרכזי חינוך, משתפים פעולה זה עם זה ברשת מחוסר תמיכה ב בסביבות בית הספר הפיזיות שלהם על ידי חבריהם לכיתה.
אילו צרכים להכשרה קיימים בקרב מורים בכדי למקסם את הפוטנציאל הטמון בשימוש בטכנולוגיה
בעיקר, יש להתגבר על מחסום ההדרכה הטכנית, כלומר, אי אפשר לעשות דבר אם הם אינם מכירים את ניהול התקשוב באופן מינימלי. לאחר מכן, חיוני להנחות את ההכשרה בתחום ה- ICT לא לשלוט בתוכניות מסוימות כפי שקורות כיום, המספקות מזוודות של אפליקציות ותוכניות כגלולת מיני-ידע. לא ניתן להעמיד פנים שהוא מכין ספר לימוד לתקשורת, מכיוון שאחד המאפיינים העיקריים שלו הוא שהם מאפשרים התאמה אישית של למידה, ואם לא ניקח בחשבון את ההקשר, אנו נושאים זאת. אני מאמין שהמפתח להפיק את המרב מהכשרת המורים בתקשורת הוא לעבוד על יכולתם ללמוד ללמוד ולפתח את יכולתם ללמידה לכל החיים. באופן זה, תינתן להם אוטונומיה מספקת בכדי לקבל יכולת למידה עצמית וניתן להם להמשיך וללמוד באינטרנט מעבר לקורסי ההכשרה שניתן לתת להם.
על המורים לפתח את יכולת הלמידה שלהם
מה המוקד והמטרה של עבודת הדוקטורט שלך?
עבודת הדוקטורט שלי מכסה בנוסף לכל ההכשרה שלי את תחומי הידע האהובים עלי: תקשוב, חינוך ואומנויות. עם עבודת הדוקטורט שלי, אני לומד כיצד מורים לחינוך לאמנות מפתחים תהליכי רשת שיתופית, במיוחד ברשתות החברתיות, תוך שימוש בכלי האינטרנט לביצוע הפרויקטים שלהם. תוצר עבודת הדוקטורט שלי יוביל לאסטרטגיית ניהול ידע עם תקשוב המבוסס על סביבות למידה אישיות (PLE) ורשת למידה אישית (PLN) שתושם בקבוצות עבודה, הן המורות והן העולם של חברה
כיצד יכולים הורים לתרום להגברת הלמידה של הילדים בבית
מצד אחד עלינו לשלוט בפחדים שלנו, כלומר כשאנחנו מרגישים שמשהו בורח מאיתנו, שאנחנו לא יודעים על זה מספיק ושהוא עלול להיות מסוכן לילדים שלנו, לפני שאוסרים עלינו לעשות זאת: לחנך אותם ולהיות איתם חווים את שניהם טכנולוגיה חדשה וגם לא להפסיק אימונים. הלמידה של ילדינו לא רק מוגברת על ידי תקשוב, הם משפרים אותה במיוחד, אלא שהמפתח העיקרי הוא להיות איתם, להקשיב להם ולהבין אותם.
אני משתף פעולה במשך שנים עם העמותה פאדרס 2.0, והמנהל שלה, אלברט גימנו, אומר תמיד שהבקרות ההורות הטובות ביותר הן ההורים:
גלה את הפוטנציאל של ילדך, עודד אותו לפתח אותו ולגרום לו להרגיש בטוח ותומך.
ועד כה הראיון עם קמינו לופז גרסיה. אנו מודים מאוד לקמינו על העסקה עם פייקס ועוד, המהירות בה הוא שירת אותנו ונדיבותו בתשובות. אנו נהיה מאוד קשובים לבלוג שלך, לעצות שלך בהורים 2.0 ואנחנו מקווים לחפוף איתו באירועים נוספים בהם הוא מודאג כיצד להקל על השימוש בטכנולוגיה בלמידה של ילדים וכיצד אנו תמיד יכולים להיות הורים קשובים להתקדמותם. וצרכים
