אחת העבודות שאהבתי לקרוא בקיץ 2013 הייתה העבודות פאקו רוקה קומיקס, חורף הקריקטוריסט, מאת הוצאת אסטיברי. זו יצירה בכריכה קשה, בפורמט קליע ועם א מחיר של 16 יורו.
הספר מרתק מכיוון שהוא מתאר איך היו חייהם של אמני קומיקס בספרד של שנות ה -50. באותה תקופה זה לא נקרא קומיקס, זה היה יותר משהו כמו קומיקס, שלוקח את שמו של TBO, מגזין המתמחה. ה ברגוארה העריכה זה היה זה שזכה להתייחסויות הגדולות ביותר ליצירות עבור הצעירים ולא כל כך צעירים עם אנשים מפורסמים כמו ציפי וזאפה, מורטדלו ופילמון, קרפנטה, דונה אורראקה, האחיות גילדה, מילוי גוריטו ואל קפיטן טרואנו ואל ג'בטו מאת ויקטור מורה .
נדהמתי הגדרה קומית. עבודתו של פאקו רוקה מרהיבה מכיוון שאין כרזה אחת שאינה מציגה או אין בה את הטעם הזה של ספרד של שנות ה -50 שראינו בסרטי ברלנגה או ברדם רבים.
העבודה, כפי שאתה יכול לקרוא בבלוג החיוני של קליעים וחטיפים, מספר את האודיסיאה של חמישה קריקטוריסטים גדולים: קרלוס קונטי, גילרמו צ'פרה, ג'וספ אסקובר, אוג'ניו גינר וחוסה פינארויה שבשנת 1957 החליט לעזוב את השטות ברגוארה העריכה וליצור מגזין משלך עם השם של הדוד חי. יש גם כאלה הרבה יותר מחברים באיכות גבוהה ובעיקר הקומיקס מכבד מאוד את הצגת אנשים אחרים שהיו חלק מההוצאה. מרתק להפליא רפאל גונזלס, שניהל את הכתיבה ביד ברזל, עיפרון אדום וכישרון עצום להפיק מכל סופר את יצירתו הטובה ביותר.
גם ביצירה מופיע Ibáñez הראשון מאוד פורה וקשוב להמלצות העורך הראשי להתחיל בבניית Mortadelo ו- Filemón, סוכנות מידע. וזה באותו זמן כתבי העת של ברגוארה מכרו מיליון עותקים בשבוע והדמויות שלו סימנו כמה דורות, בינינו, מכיוון שלמרות שהוצאת ברוג'רה לא יצאה מהמחזור באמצע שנות ה -80, זה עדיין נתן לי זמן להתבגר לקרוא הרבה מהקריקטורות והחטיפים ההם.
וכיוון שהם היו קרובים מאוד לתקופה שחיו בה היו סיפורים רבים שבשבילי התחילו להפסיק להתעניין. לדוגמא, קרפנטה, האחיות גילדה, דונה אורראקה או אפילו סיפורים רבים של ציפי וזייפה מעולם לא תפסו את תשומת ליבי. אני מאמין שאיבנז ידע להסתגל טוב יותר לזמנים ושמרר על מורטדלו ופילמון תמיד להיות רעננים ומהנים. כמו כן, קומיקס כמו 13 רו דל פרסבה עדיין ממשיך למתוח משיכה בטלוויזיה וכמובן שגם אל ג'בטו או קפטן רעם מקיימים סיבוב הופעות. למרות שיצירות אלה, כמו אלה של אל גררו דל אנטיפז גם מאותה תקופה, אפשרו לשמש כמטאפורה לספרד שברור שהיא כבר לא קיימת ולכן קשה שהדורות החדשים יבינו את הרפתקאותיהם של אותם טיטנים נלחמים בכופרים, מלנדרינות, פיראטים או רומאים.
בזמנים של ימינו נראה כי יש לחפש כישרון והפקה של סופרים כמו אלה במגזרים אחרים, אולי במשחקי וידאו, בקומיקס ובעיקר באינטרנט שם יש שוק עולמי המפרסם עבודה איכותית באמצעות בלוגים. יתכן ונצטרך לפגוש אותם בעוד 50 שנה כשמישהו, כמו פאקו רוקה עשה עם מחברים אלה, מעודד לכתוב את ההיסטוריה של הכישרון, היצירה והיזמות בספרד.
