בעקבות הפוסט בנושא הכרת העובר בצלילי ווקל ומאמרים אחרים המנתחים את יכולתם הלשונית של תינוקות, תהיתי אם מחקר כה רב מונע מאיתנו לראות גורם חשוב נוסף של דיבור לבטן, הרגשי.
עד כמה ה"הישגים "המוקדמים חשובים, גירוי טרום לידתי, זה משהו שאנו גם שואלים את עצמנו בזמן האחרון, שקועים בחברה בה שורר" טוב יותר מהר ככל האפשר, יותר טוב ככל שיותר ". תינוקות חכמים בהקדם האפשרי אם נשים להם מוסיקה או מדברים איתם מההיריון, שפות מציורים קטנים וספציפיים ללמוד…
לכל תינוק זכות להקשיב לקולה של אמו, מעוותת כמו כל מה שמגיע מבחוץ, אך ניתן לזיהוי בסוף. אבל זה לא קשור לתינוק שמגיע לפני ומעבר לו.
זה לא קשור לאתגרים, שהתינוק לומד לפני כן, שהוא יודע להבדיל בין שפות או שהוא מזהה את שלו… אלא שהמחווה הפשוטה של הדיבור כבר תורמת רבות לאם. כלומר, אפילו אם התינוק לא שמע דבר, לדבר עם הבטן זה טוב לאם ולזוג.
דבר עם העובר לפני שהוא שומע אותנו
איננו צריכים לחכות לחמישה חודשים של הריון, כאשר העובר פיתח את חוש השמיעה. אודישן שבקושי ניתן להבחין בשאר החושים, כמו חוש המישוש, אך מאפשר לראשונה לבוא במגע עם העולם החיצון.
למעשה, בוודאי שאלו שכבר היו אימהות גילו אותך מדברת עם הבטן הרבה לפני אותו תאריך, כשיודעת את החדשות על ההיריון, עם התסמינים הראשונים ... וכנראה שדיברת איתו מתוך אמונה שהתינוק לא ישמע אותך.
אז לא משנה אם התינוק יקשיב. במקום להעביר משהו לעובר, מה שאנחנו רוצים זה לעצב אותו, לתת לו שם, להפוך אותו לאמיתי, להרגיש אותו קרוב יותר. זו הסיבה שיש זוגות אשר מעדיפים בזהירות שלא לתת שם או לדבר עם התינוק עד שהאי ודאות תעבור את השליש הראשון. כי אחרת היינו עושים זאת במוחנו האמיתי ביותר, ואם משהו ישתבש הוא כנראה יפגע יותר.
השיחה עם הבטן משמשת לנו "מבחוץ"
אך במיוחד ככל שהחודשים מתקדמים, רחם האם גדל ואנחנו מבחינים יותר ויותר בתינוק, בעיטותיו ותנועותיו ... כשמועד הלידה מתקרב, השיחה עם התינוק מרגיעה אותנו. זה מכין אותנו לאותו רגע, לפגוש אותו ברגע שהוא יהיה בזרועותינו, מכיוון שהוא לא יהיה זר: אנחנו מכירים את שמו וניהלנו איתו שיחות (די מונולוגים ...).
עם המזל התינוק כבר מכיר לא רק את קול זרם הדם ופעימות הלב, אלא גם את קולה של האם, אשר יהפוך בכך לאיזון לפחד וחוסר שקט ברגע שהוא יוולד. זהו הקשר הראשון בין אם לבן: לפני שהוא רואה את פניו, לפני שהוא מריח את עורו, התינוק כבר יודע איך נשמע קולו.
הוא שמע אותה בזמן שאנחנו מדברים עם מישהו, גם כשאנחנו מדברים איתו; כשאנחנו שרים במקלחת, וכשאנחנו שרים לבטן; כשאנחנו צוחקים אחד עם השני ואנחנו צוחקים על גלגלי העגלה שלהם.
זה לא שהתינוק מקשיב בבירור לקולה של האם, כפי שאנו יכולים לשמוע אותו. מכיוון שבתוך הקול נשמע אחרת, הוא נשמע מעורבב עם שאר צלילי הגוף ועם השפעת התהודה של קנה הנשימה, עמוד השדרה ... והמעבר דרך מי השפיר.
זו תהיה טעות לא לדבר עם העובר במחשבה שהוא לא שומע אותנו, אבל אותו דבר היה קורה אם נדבר אליו פשוט כי אנו חושבים שזה יועיל להתפתחותו האינטלקטואלית. אין ספק שזה מועיל לצד הרגשי של האם והזוג, ועובדה פשוטה זו צריכה לעודד אותנו לדבר עם הבטן, כמו שפחות הצלילים האלה היו כדי להשפיע על התינוק (מה שאני לא רוצה לומר שהוא קטן).
גירוי התינוק מתחיל ברחם, והשמיעה היא התחושה בה אנו יכולים לפעול בצורה הטובה ביותר. אבל האם היינו מפסיקים לדבר עם התינוק אם היינו יודעים שהוא ייוולד ללא חוש שמיעה? בטח, ליד הליטופים והעיסויים שתוכלו לתפוס (ישנן דרכים רבות לתקשר עם התינוק במהלך ההיריון) הדיבור איתו מחזק את הקשר עוד לפני הלידה.
לדבר עם התינוק, לשיר, ללטף את הבטן ... יקרב את התינוק ומכין אותנו לאותו צעד גדול של אמהות ואבהות, שיגלה תחושות חדשות וייחודיות רבות. וברגע שנולד נכפיל את השמחה שאנו חשים כשאנחנו רואים (עכשיו כן) שהתינוק מרגיע את הקול שלנו, מוזיקה, ליטוף ... כי עכשיו כמעט כל החושים שלו זמינים.
תמונות | davhor ו- cscott2006 על פליקר בתינוקות ועוד | כמה רואה הרך הנולד ?, התפתחות שמיעה בתינוק, מה התינוקות שומעים בתוך הבטן?
