מריסה האקל היא אם מאוהיו (ארצות הברית) שאחרי לידתה הטראומטית של בתה הראשונה החליטה לעשות דברים אחרת עם תינוקה השני ובחרה ללדת בלי שום עזרה ובפרטיות ביתה.
חברתה של מריסה שיתפה את התמונה שלה בפייסבוק והסיפור שלה הפך במהירות ויראלי. הדימוי הכריע אותנו משתי סיבות: מצד אחד, מכיוון שהוא מראה לנו עד כמה מדהים חזק שגופנו יכול להפוך ואופי היונקים שלנו. אך מצד שני, אנו חושבים שלמרות שמכובדים, האפשרות ללדת ללא עזרה אינה אחראית, מכיוון שהיא מסכנת את האם והתינוק.
היה ברור מה רציתי מהרגע הראשון
למריסה הייתה חוויה טראומטית לפני שלוש שנים, כשילדה את בתה הראשונה בבית חולים. היא חשה שהוטרדה על ידי הצוות הרפואי ונבהלה על כך שלא רצתה לפנות לאפידורל. הם הנחו את עבודתו, אילצו אותו לשכב על מיטה ולדחוף במצב שלא העדיף את ירידת התינוק וכתוצאה מכך, סיים דמעה חשובה.
לכן, כשנכנסה להריון עם ילדה השני, מריסה הייתה מאוד ברורה שהיא רוצה ללדת בדרך אחרת לגמרי, בלי עזרה ובטוח רק בגופך. היא מעולם לא פחדה מההחלטה שהתקבלה, ולמרות שחלפו שבועיים מאז תאריך היעד הסביר שלה והתינוק לא הראה שום סימן לרצות להיוולד, היא הייתה רגועה ובטוחה.
"הייתי כל כך נרגש שלא ראיתי את הזמן להתחיל ללידה. אבל סמכתי על הגוף שלי והייתה לי מערכת יחסים חיובית. ידעתי שלמרות שהיה בשבוע 42 הוא יחליט מתי זה יהיה הזמן המתאים ביותר "
והגיע הרגע. לאחר 36 שעות לידה, מריסה, מלווה בבעלה, ילדה את ילדתם השנייה. תינוק במשקל של יותר מ -4 קילו במשקל, שלדבריה, התאמה עם טבעו היונקית ועם גופת אשתו.
"עברו חמישה ימים מאז שילדתי את בני ללא עזרה. לפני שלוש שנים, ילדתי את בתי הראשונה בבית חולים בו הרגשתי מאוד מטופלת והוטרדו במהלך העבודה. לכן, הפעם החלטתי להישאר בבית וללדת את בני בפרטיות. היה לי הרעיון הזה מאוד ברור מאז שידעתי שאני בהריון "
"בעלי הבנתי איתי ותמיד כיבד את הבחירה שלי להיות בסביבה רגועה ונטולת מתח. סירבתי ללדת מיילדת. לא רציתי שמישהו יגיד לי מה לעשות או מה הכי טוב לי או לתינוק שלי. ללדת כזו הייתה הזדמנות להראות לכולם שאלוהים הכין את גופנו מוכנים ללדת, ושטיפול בבית חולים אינו חייב להיות הנורמה הרגילה. "
"ילדתי את בני אחרי 36 שעות לידה בחדר האמבטיה של הבית שלי. זה היה באותו זמן שלקח לי את הבת הראשונה. במהלך הלילה, וככל שהתכווצו הצירים חיפשתי הקלה במקלחת או באמבטיה, אבל לא הבנתי. נשען על הקיר אמרתי לעצמי שהכאב יהיה זמני".
"עם שחר הצירים התחזקו בהרבה וכשהתחלתי להרגיש לחץ, בעלי עמד לצידי והחזיק את ידי באהבה כששאגתי. באותו הרגע התיק נשבר והמיטה שלי התמלאה במים". .
"כשהרגשתי צורך לדחוף ניסיתי להישאר במיטה אבל הרגשתי לא טבעי. אז אמרתי לבעלי שאני רוצה ללכת לשירותים לדחוף. נתתי לגופי לבצע את העבודה לבד והתיישבתי על האסלה. בעלי דאג ממני ובין התכווצות לכיווץ הרגעתי אותו באומרו שהוא כבר הרגיש את ראשו של התינוק שלנו צונח "
"וגם לפתע הרגשתי את טבעת האש ובעלי אמר לי שהוא כבר יכול היה לראות את הראש שלו ועודד אותי להמשיך הלאה, אבל הוא גם הודה שהוא מודאג שבננו יכול ליפול לשירותים כשיצא (האההה). "
"ואז ביקשתי שיעזור לי כי רציתי לקום ולקבל אותו. בעלי הסתכל עלי כאילו הייתי משוגע, אבל הוא עזר לי לקום. קמתי ונשענתי על מתלה המגבות נתתי לגופי לתת את הדחיפה האחרונה."
"בעלי היה בהלם, צילם צילומים. מעולם לא הרגשתי כל כך עוצמתית בחיי. גופנו באמת מדהים! הדלקתי את השליה כעבור 20 דקות. בננו שקל 4 קילו ו 226 גרם, נמדד 60 ס"מ והיקף. הראש שלו היה 36 ס"מ. הוא לא היה תינוק בממוצע מכיוון שבעלי מאוד גבוה (כמעט 1.85 ס"מ) "
מריסה התוודה בפני פופ סוכר שהחוויה הותירה אותה מאוד מותשת, אבל זה גרם לה להרגיש עוצמתית: "סמכתי על הגוף שלי והוא עשה את מה שאנשים רבים שוכחים שהוא יכול לעשות."
אפשרות מכובדת אך רשלנית
אין ספק כי לאחר שנולדה ראשונה טראומטית כפי שהוא עשה, רפואית והרגשה שטופלה קשה על ידי צוות בית החולים, הובילה את האישה הזו לקבל החלטה בלידתה השנייה שמבחינתי היא לא אחראית.
אנחנו תמיד אומרים שכל האפשרויות מכובדות, אבל כשמדובר בהכרת חיים חדשים לעולם צריך לעשות זאת שקלו את הסיכונים שאנו מניחים ואת ההשלכות שעלולות להיות למעשינו. כי במקרה זה זה לא נושא שמעסיק אותנו באופן בלעדי, אלא שהוא משפיע על בננו.
לידה בבית היא אפשרות שיותר ויותר נשים מחליטות לקחת. ישנם מחקרים רבים שנעשו עד היום כדי לנסות לדעת אם לידה ביתית היא בטוחה או לא. חלקם חשפו שהוא מסוכן יותר מלידה בבית חולים ואחרים שהוא לפחות בטוח.
ה מיילדות מתעקשות שילדת בבית היא בטוחה והמחקר שנערך בנושא זה מדבר על טראומה נמוכה יותר עבור האם והתינוק, שכיחות נמוכה יותר של דיכאון אחרי לידה וכינון טוב יותר של הנקה.
בשנת 2014 החלה בריטניה להמליץ על לידה ביתית מכיוון שהיא נחשבה לבטוחה, כל עוד זה היה התינוק השני והלידה הראשונה הייתה עוברת ללא סיבוכים.
וזה שילדה בבית חייבת לעמוד בסדרה של קריטריונים בכדי לשקול את זה כבטוח וכי הם, כפי שהערנו: לא להיות הילד הראשון, לאחר שהריון היה בסיכון נמוך והיה ליד בית חולים.
אך ההחלטה ללדת בפרטיות ביתך, מוקפת במשפחתך ובסביבה רגועה, לא צריכה להיות שם נרדף ללידה ללא השגחה מיוחדת.ובכל זאת, צריך לזכור ש, בכל עת, אירועים יכולים לשנות מסלול וזקוקים לטיפול רפואי דחוף בכדי להציל את חיי האם והתינוק שמיילדת או דולה אולי אינם יודעים לתת.
נושא זה תמיד מוליד ויכוח בקרב אלו המגנים כי גופת האישה נועדה ללדת ללא כל עזרה ובאופן טבעי, לבין אלו הרואים בכך חוסר אחריות לעשות זאת ללא פיקוח נאות.
באופן אישי, אני מאמין שהוויכוח האמיתי אינו אם רצוי ללדת או לא בבית, אלא במה שמוביל נשים לקבל את ההחלטה הזו: אלימות מיילדתית. לכן אני חושב שיש את זה באמת לשפר הוא טיפול ללידה בבית חולים כך שהאישה תוכל להרגיש בטוחה, מטופלת היטב, נשמעת, נלקחת בחשבון ומכבדת אותה בכל עמלתה.
דרך פופ סוכר
בקרב תינוקות ועוד אחת אחת מכל עשר נשים בספרד טוענת שילדה טראומטית, על פי מחקר שנערך לאחרונה, "מה שקורה בלידה נחקק עמוק בשני המוחות." ראיון עם איבונה אולצה, אם אתה לא מסיר שן ללא הרדמה, מדוע אתה רוצה ללדת בלי אפידורל?, להציל את חייו של תינוק שנולד בלידה טבעית בבית שהיה מסובך, מכתב של רופא לאחר המוות של תינוק בלידה ביתית: אפס ביקורת עצמית
