אנטוניו פומרו: "האתגר הוא לשלב הומניזם בבניית חברת מידע וידע"

אנטוניו פומרו הוא מהנדס טלקומוניקציה מהאוניברסיטה הפוליטכנית במדריד (UPM)הוא גם חוקר בחברת UPM ויועץ עצמאי. אנטוניו הציג בדצמבר 2012 את עבודת הדוקטורט שלו בשם פיתוח מסגרת טכנו-תרבותית לסוציוטכנולוגיה של מידע ותרבות, עם יישום בתחום ההשכלה הגבוהה להכשרת אנשים מקצועיים.. זו יצירה שביים הפרופסור והפרופסור אמריטוס פרננדו סאס ווקאס וניתן לראות, את המצגת ואת התזה, בקישורים המצוינים בסוף המאמר. פרננדו סאז ואקס מציין כי התשתית האינפוטכנולוגית הופכת את האופן בו אנו מתקשרים בכלכלה, חינוך, ידע, תקשורת, תרבות, מערכת הבריאות וכו '. לדוגמה, מערכות היחסים בין בני האדם משתנות גם הן מההצלחה של הרשתות החברתיות באינטרנט.

אז לדעת פרטים נוספים על השפעה זו של השימוש בטכנולוגיות מידע ובאופן ספציפי כיצד השתלמות ההדרכה והחינוךאנו מציגים ראיון עם אנטוניו פומרו בכדי שנוכל ללמוד יותר על צרכיו של "האינפוציודאדנו" וכיצד הוא חי באופן מודע ואחראי על יחסיו עם הטכנולוגיה בסביבת הטכנו החברתית.

מהי מסגרת טכנו-תרבותית לסוציוטכנולוגיה של מידע ותרבות ואיך היא מתפתחת

זוהי מערכת של כלים רעיוניים, מבוססים מערכתית, שמטרתם לגבש גישה מסוימת (טכנו-תרבותית) למה שאנחנו מכנים הסביבה הטקנו-סוציאלית החדשה (NET). פיתוחו מבוסס על שני צירים יסודיים: הגישה המערכתית ואופייה הבין-תחומי.

גישה זו מבוססת על ההכרה כי "טכנולוגיה בכלל ואינפוטכנולוגיה בפרט מהווים חלק ממשי בתרבות, אך עדיין יש לפתח אינטגרציה בצורה פורמלית ואינטלקטואלית", כדברי פרננדו סאס ווקאס.

מדוע פרויקט זה, המתמקד בחינוך, מתעורר בבית ספר למהנדסי תקשורת

למרות שהפרויקט רחב בהרבה, היישום החינוכי שלו מתעורר בתחום, כבר מפותח מאוד, של "טכנולוגיה חינוכית", למרות שהוא מתעלה מעבר ליישום האינסטרומנטלי המסורתי אליו הקדשנו מהנדסים.

גישת העבודה הייתה להראות כיצד יוזמות מבוססות מערכתיות שפותחו על ידי מהנדסים יכולות להניב תוצאות הדומות להתערבויות שהחלו מהפסיכולוגיה החינוכית.

אילו חוויות קיימות בספרד ובמדינות אחרות של השתלה של דגמים מסוג זה

זה לא מודל חינוכי שניתן "להשתיל" בכל מקום. מדובר באספקת אנשי מקצוע המוקדשים לעיצוב התערבויות חינוכיות, ברמות ותחומים שונים, סדרה של כלים סוציו-טכניים המשלבים גישה טכנו-תרבותית זו.

ניסויים מסוגים שונים והיקפים שונים בוצעו, ובוצעו על סמך התרומות התיאורטיות של דמויות נהדרות של המערכת, כמו אדגר מורין (רב-גוניות) או איוון איליץ ', שהעניק השראה לרבים מ"החברה של דה-סקול "שלו. כמה היבטים קשורים מפותחים בפורומים ומיזמים של מדע, טכנולוגיה וחברה שמנסים לשחזר מקומות משותפים מסוימים של קונסטרוקטיביזם חברתי מתפשטים באופן מלאכותי על ידי שיוךם לכלים פופולריים פחות או יותר, כמו רשתות חברתיות. אך אין מאמץ שיטתי לגבש, כמסגרת תיאורטית יחידה ועקבית, את האלמנטים שקשרנו בעבודתנו כחלק אינטגראלי מ- STIC.

אף על פי שהמוקד הוא השכלה גבוהה, כיצד ניתן ליישם אותו בגני ילדים ובבית הספר היסודי

כפרויקט חינוכי, פיתוח STIC כמשמעת עם ישות משלו הוא שאפתני. למרות שהמוקד הראשוני שלו הוא היווצרותו של סוג מסוים של המהנדסים שלנו, אנשי מקצוע באופן כללי, ההרחבה שלו נבחנת בהיווצרות הגנרית של סוג של "אינפוציודאדנו" שצריך יותר ויותר לחיות במודע ובאחריות את יחסיו עם הטכנולוגיה. הרשת ההיא.

יש לשנות את המודל החינוכי או שניתן יהיה להתאים את המסגרת הזו למצב הנוכחי

כפי שאמרתי לעיל, מסגרת זו אינה מיועדת להיות "מודל" אלטרנטיבי, אלא להציג אלמנטים שיכולים לשרת את אנשי המקצוע המעצבים ומנהלים אותם מודלים חינוכיים; אם כי פיתוחו עשוי להוות כלים סוציו-טכניים מסוימים לשימוש ישיר במודלים מסוימים פחות או יותר חדשניים.

אילו צרכי תשתית טכנולוגית נחוצים כדי ליישם מסגרת זו

ביחס לטכנולוגיה עצמה, מה שמסגרת זו מספקת הם מכשירים רעיוניים להבנה ולהפנמה של תהליך ההתפתחות המשותפת-טכנולוגית של האנושות שפרננדו סאס ווקאס דגל בה לפני שנים, כמו גם את השלכותיו לשני הכיוונים. במילים אחרות, כיצד אנו מפתחים את התשתית ההיא וכיצד מערכת היחסים האינטנסיבית שלנו עמה שינתה את היכולות שלנו.

אילו צרכים להכשרה יש למשתתפים בקהילה החינוכית: מורים, הורים, תלמידים, רכזי תקשוב וכו '.

צרכי ההדרכה והמכשירים לספק אותם יהיו שונים אם כי המטרה הגנרית חייבת להיות משותפת: לפתח אינטגרציה אינטלקטואלית ורשמית כי פטנט בין טכנולוגיה ותרבות, בין סוציו-טכנולוגיה, מידע ותרבות.

מישהו, מהמינהל הציבורי או מהיוזמה הפרטית, פנה אליך כדי להסביר את הפרויקט

לא. זהו פרויקט שאפתני, בטווח הבינוני או הארוך, הדורש התחייבות מסוימת להקנייתו במינימום משאבים תפעוליים, בתחום כמו חינוך, העומד בבירור לעליות ומורדות פוליטיות.

כיצד יכול המודל המוצע להיות רווחי בבתי ספר

אפשר להתווכח על "הרווחיות", מבחינת חדשנות חברתית, של שילובם של אלמנטים מאפיינים מסוימים של אותו תקשוב. אמנם אין זה סביר כי ניתן לטעון את הכדאיות ביישומה מנקודת מבט כלכלית גרידא, אך נכון שלפחות אפריורי, העיצוב המבוסס על אלמנטים בסיסיים מסוימים במסגרת המוצעת עשוי להימנע משימוש אינסטרומנטלי ב האינפוטכנולוגיות בבתי הספר שלנו ועל כן השפעה חיובית כלשהי בטווח הקצר והבינוני על המשאבים הכספיים המוקדשים לרכישה והפחתת "טכנולוגיה". אבל, אני מתעקש, מדובר בהחלטות שלרוב המקרים מתקבלות במקרים פוליטיים.

וכאן הראיון עם אנטוניו פומרו. אני רוצה להודות לך על הנדיבות להסביר כמה מפרטי עבודת הדוקטורט שלך, הוענקה עם הדירוג הגבוה ביותר, ואני מברך אותך על עבודה מבריקה של קומפילציה, ניתוח ובעיקר של המודל עליו לבנות ולהתפתח.

בעבודת הספר שהעניק לי לתעד אותי ניתן לקרוא כי ההתפתחות האינסטרומנטלית של תיאוריה כללית זו תהיה בהכרח קשורה לעיצוב ופיתוח של תהליכים חינוכיים על ידי תכנות פעולות שונות ברמות מאמץ שונות שיאפשרו לעבור ממידע לידע מיוחד עבור פרופיל STIC (סוציוטכנולוגיה של מידע ותרבות) שיהיה בהכרח רב תחומי.

וכדי לנסות להכניס את ההקשר למודל הזה שהציע אנטוניו, אני גם מעתיק כמה פסקאות מתוך ספר התזה בו הוא מוזכר כוח המשחק בלימוד וכיצד ניתן ליישם אותו אצל ילדים (זהו קטע מהטור בשם Compujuegos שפורסם ב- PCWEEK בשנת 1992) מאת פרננדו סאז ואקס:

זה ידוע לשמצה שהמשחק משפר את הלמידה. לא פחות שהעולם משתנה ואיתו את היכולות שהאינטליגנציה הפוליהדרלית שלנו צריכה לפרוס, בין היתר, להקצות משאבים, להעריך מידע, להבין את פעולת המערכות, לעמוד בפני טכנולוגיות חדשות, להתפתח באופן אישי. סולוואי טוען כי דור הנינטנדו, הילדים של ימינו, מגדיל באמצעות משחקי מחשב כמה מהיכולות הללו. פנרוז כתב שהחשיבה המתמטית שלו מסודרת חזותית, באופן דיאגרמטי ולא מילולי, דומה מאוד למשחקים. קו מחקר מטרתו ליצור כלים חינוכיים הדומים יותר למחשבים מאשר לספרים, מכיוון שמחשב אישי המקיים אינטראקציה עם דיסק וידאו פותח אינסוף אופקים. עובדה היא שהסימולטורים הנוכחיים בשוק טובים יותר מאלו ששימשו את הצבא המקצועי לפני עשור. ותוכניות כמו Palenque (חקר מולטימדיה לממלכת המאיה), או כמו SimEarth (סימולציה של כדור הארץ החי בכדור הארץ), מחסלות את תפקידם של בתי הספר כמעבירי ידע ומיומנויות.

ולבסוף, גרפיקה מסבירה של הדגם המוצע שהוצא גם מהספר-תזה שפרננדו סאס ווקאס ואנטוניו פומרו ביצעו:

תרשים זה מציג כמה מהפונקציות הנחוצות כדי להשתתף בשליטה על שינויים חברתיים ותרבותיים מרובים ומגוונים בפעילויות וצורות אנושיות בסביבה הטקנוסוציאלית החדשה (NET), מתוך אינפוטכנולוגיות המהוות את הרשת האוניברסלית העצומה והמורכבת. דיגיטלי (RUD).

בפועל, שינויים אלה יכולים להיקרא חדשנות טכנולוגית, כפי שעשינו בכמה מקרים כלכליים וחינוכיים. אנו חיים בעידן דיגיטלי (אלא היום: זה היה CDIC) וצריך לעבוד באופן מקצועי כדי ליצור בסיס אנציקלופדי משהו באזור הנקרא SocioTechnology of Information and Culture (STIC) עם מערך רחב, מובנה ואינפורמטיבי, הנתמך על ידי שני גורמים יסודות האינטליגנציה הטכנולוגית: הידע הרחב במורכבות הכולל את מורכבות חברתיתוה גישה נפשית בין-תחומית, קבלה שיש לפרט את אלה בעת השתתפות בידע בבסיס האמור ביישומים ספציפיים בעלי אופי טכנו-סוציאלי.

גישה לתזה לדוקטורט של אנטוניו פומרו בנושא טכנולוגיה חינוכית

גישה לסרטון ההגנה על עבודת הדוקטורט באוניברסיטה הפוליטכנית במדריד