ממשיכה עם ההצעות שלי לשנות את החינוך היום אני רוצה להפנות את תשומת לבכם למה שמכונה "הכרת הסביבה"שכשהייתי ילדה הם היו חברתיים וטבעיים.
כוונתי היא שלא משנה כמה טוב משאבי ההדרכה מגיעים, המדיום הוא בינוני, לא ספר וידע על המדיום נלמד על הכל ומעל הכל, באמצע, לא בספר, ועוד ברמות חינוכיות מוקדמות, כפי ששמעתי לאחרונה את איזבל פרננדז דל קסטילו מסביר, אותו אנו מצפים בקרוב לראיין בתינוקות ועוד.
אני מבין שבכיתה אתה לא יכול להיות עיר, עיר, כביש מהיר, גן, יער, בוסתן, הר, נהר, בונה, פיל, הטייגה והסוואנה, המונסון והנחל של המפרץ ... אבל לימוד כל אלה מבלי שהילד יחווה זאת או ישאל עליו לאחר הטמעת חוויותיהם בסביבה האמיתית הוא אבסורד, זהו תרגיל זיכרון פשוט ללא שום יישום וניתן לשכוח.
חווית הסביבה
הספרים של "הכרת הסביבה" לעולם לא יכולה להחליף חוויה ישירה. וכשזה לא אפשרי, יש להציע לילדים את החוויה החושית ביותר של האלמנט עליו אנו מדברים.
השתמש בסרטים תיעודיים, סרטים, פרדס, קבע טיולים וביקורים, היכנס למוזיאונים ... כולם הם השלמות של הלמידה האמיתית של הסביבה הטבעית, החברתית והאנושית.
ברור שבית הספר לא יכול כעת להציע את החוויות האמיתיות, מכיוון שמדובר בסביבה סגורה ומלאכותית, אך אם יכול להיות שהמטרה היא להיות מסוגלת לספק להם, זה מה שילדים צריכים. ורק כשהם רוצים, הציעו להם ספרים נושאיים.
קבל את הידע של המדיום שיהיה באמצע
שינוי חינוך מרמז על שינויים, זה לא משהו פסיבי, קונפורמיסטי או חוזר על עצמו בתכניות קודמות. יש לשלב את בית הספר בחוויה ובחיים, ולא לבנות יקום המקביל לו שבמרכזו דברי ספרי הלימוד.
הילד ילמד וצריך ללמוד ידע על הסביבה בטבע והתפתחות תקינה בחברה, התבוננות וחווה, שואל, ולא יונחה בלי יוזמתם. ומעל לכל, לעולם אל תדרוש לימוד זיכרון של הגדרות או ערכות קבועות של הנושאים.
אי שימוש בלימוד זיכרון הוא חיוני בכל תחומי הידע אך במקרה זה, ידיעת הסביבה חיונית. איננו יכולים להכיר את המדיום מבלי שנדע ולחוות את המדיום. גם כשאנחנו מדברים על רשימות של שכמיות ומפרצים, מדינות ובירות, רכסי היבשות ויבשות, אנו יכולים לחפש שיטות המשלבות כמה אזורים ושהם הגיוניים למה שהילד למד.
למדו מהניסיון
המילה שנלמדה צריכה לעורר רגש, להתחבר אליה חוויה חושית וחושית, להשאיר חותם. אחרת זה יישכח במהרה, ברגע שהוא כבר לא נחוץ והבחינה תעבור.
עלינו לקחת בחשבון לא רק כיצד ילדים לומדים באופן טבעי, אלא גם את הגיל בו ידע מסוים חיוני ולשלב אותו תמיד עם הסביבה שלהם, מה שיטפח את הלמידה של זיכרונות אמיתיים שיהפכו אותו למשמעותי ומובן באמת: חי.
מאוחר יותר, משני, חשוב מאוד שהילד יוכל לבצע חשיפות מובנות לוגיות משלו, להסיק מסקנות ולהשתמש ברוח ביקורתית על מה שלמדו, ולא ניתן לקיים זאת במחקר מושג סגור וזיכרון.
כל זה נתמך בדרך שלמדו בילדותם. איננו יכולים לדרוש מהם לעשות את מה שנמנע מלעשות בעבר. כמו כן לא ניתן לצפות מנייר שיחליף חוויה אמיתית, חושית וניסיונית.
בתוך המגבלות של ארגון בית הספר ובניין בית הספר, עדיפות המחנך, בין אם מורה או הורה, צריכה להיות להבין שהילד לומד באופן גלובלי, עם הניסיון האישי שלו.
לכן חשוב להיות ברור הידע של הסביבה אינו ספר "הידע של הסביבה"המדיום עצמו הוא שמלמד את מה שילדים, ובמיוחד הקטנים, צריכים ללמוד.
