דיברנו אתמול על הראשון של שלושת הבסיסים הבסיסיים בלמידה של ילדכם: השגיאה. היום נעסוק ביסוד אחר: המשחק.
המשחק
המשחק הוא הבסיס השני הכרחי בלמידה אנושית. אנחנו כל כך אוהבים לשחק שאנחנו ממשיכים לעשות את זה כמבוגרים, אם כי זה בילדות כשההתנהגות הזו היא הכרח עצום וחיוני. כן, חיוני.
זהו דחף טבעי העולה מהילד ואשר מכוון להנאת הידע החדש, לחיפוש אחר תשובות על עצמו ועל העולם. ילדים צריכים לשחק ולשחק הרבה.
אם נערוך לוח זמנים שבועי לבנו נראה כי אם נעזוב אותו, עיקר הפעילות שלו תהיה המשחק. ככל שאנו מאפשרים משחק חופשי, מלווה אם הילד זקוק לכך או לבדו, כך הילד ילמד לשחק יותר, שהוא המפתח להתפתחותו.
עצוב לראות את אותם ילדים שלא יודעים לשחק, שמשתעממים מכיוון שמעולם לא הצליחו לעשות זאת כרצונם. אפילו הייתי אומר לך שהפרעה של משחק של ילדים היא עבירה חמורה ועלינו לעשות זאת רק אם זה באמת חיוני.
וחוזר לנושא לוחות הזמנים אני מזמין אתכם לעשות זאת. אם ילדיכם צעירים, יתכן שהם לא חווים יותר מדי חובות, אך כאשר הם מתחילים ללמוד, המצב הופך לדאגה.
בבית הספר היסודי הם מתחילים ביום לימודים הדוק, שיעורי בית וחוץ-לימודים, אליו מתווספים הסעות, אוכל, היגיינה. וכמובן, טלוויזיה ... להוסיף ולהוסיף שעות ואנחנו מגלים שלילדים בקושי יש כמה שעות פנויות ביום כדי להכיר אחד את השני ולשחק כל מה שהם רוצים.
המשחק זה תומך בהתפתחות האינטגרלית של הילד, הן בגופו והן במוחו וברגשותיו. תלמד על מערכות יחסים אנושיות, פיזיקה, כימיה, טבע, גוף האדם, מחלות, גבולות פיזיים, רגשותיך ושל אנשים אחרים.
קחו בחשבון את זה המשחק הוא אולי הפעילות ההכרחית ביותר לילדיכם ותנו להם זמן ומרחב לעשות זאת.
מחר נמשיך לדבר על נושא זה ונקדיש את עצמנו לשלישי שלושת הבסיסים בלמידה של ילדכם: סוציאליזציה טבעית.
