הוא שוטר טוב ושוטר רע זה המצב שמתרחש בבתים שבהם אחד מבני המשפחה בוחר תפקיד סמכותי והשני מתיר. מצב זה אינו מומלץ כי בסופו של דבר מה שיכול לקרות הוא שהילדים ילמדו לנהל משא ומתן כדי להיות חסינים מפני השוטר הרע שמפלט בשוטר הטוב. וזה הביטויים כמו: "עזוב אותו, אל תהיה כבד", "שום דבר לא קורה כי היום לא להתרחץ" או "אל תקשיב לאבא / אמא" גורמים לילדים לא להיות אזכורים ברורים ולאבד את תחושת שהחינוך הביתי הוא עניין של שניים.
והוא זה עודף סמכותיות הוא פחות גרוע כמו עודף מתירנות והאידיאל הוא לבחור מונח ביניים בתוך הבית. האיזון הנכון פירושו שכשאתה צריך להגיד לא, אתה צריך להיות מסוגל להגיד לא ולהתבונן בכך שהוא מתגשם וכשאתה צריך לשחרר את החבל מעט, שחרר אותו וצפה במתרחש. למרות שכפי שהעירנו, אסור לנו להיות ידידים עם ילדינו והילדים המטרה היא להבטיח שהם מכבדים אותנו ובוטחים בקריטריונים שלנו תוך כדי תרומה לרכישתם.
אחת ממטרות החינוך היא לגרום לילדים לרכוש ולהפנים הרגלים ושגרה כך שההורים צריכים לעבוד עם עקביות, התמדה ומעל הכל לא להגביל את הסמכות בינינו.
אם רק אחד ההורים או האפוטרופוס מופקד על חתירה בזמן שהשני אינו מבצע או שם אותו דגש, מופיע תרחיש בו הילד יכול להתפתח כילד שגדל רע, בנוסף הוא יחשוב שאחד ההורים הוא ילד כבד ומרוטב ו כמובן שתבחר תמיד באופציה שהכי מעניינת אותך. בשביל זה ההורים צריכים לדבר, תמיד בהיעדר הילד, כאשר יש צורך להגיע לדיאלוג, הסכמה והסכמה.
האתגר בבתים הוא ליצור סביבה של דיאלוג, בה יש שימוש סביר בסמכות ובו הילד זוכה להכרה, תשומת לב וחיבה.
