ה "פדגוגיה שחורה" זהו מונח שמפיץ בעיקר את הפסיכותרפיסט אליס מילר, עליו המלצנו לקרוא, ובמיוחד את יצירתו "לטובתך".
משמעותה של פדגוגיה שחורה היא שמטרתה להפוך את הילד לאדם טוב, שאינו משקר או פוגע באחרים, כדין התעללות פיזית, ענישה, סחיטה רגשית או איומים, החוקי ואף הכרחי.
ברקע, "הפדגוגיה השחורה", אומר מילר, הוא ניסיון לשלוט ברצונו של הילד ולהפוך אותו לאדם צייתני וצייתני, שאינו חושף את עצמו מחשש לנזק שהוריו יגרמו לו. העניין הוא שקבלת טיפול זה, וקשה מאוד להודות שההורים שלנו פגעו בנו, אותה תכנית חוזרת על עצמה, מה שמצדיק את הסבל שהתקבל, ובמובן מסוים, ההורים מתנקמים בילדיהם המפעילים את הכוח שהם עצמם מרוסק.
כיום נדיר למצוא מגיני מכות כשיטה חינוכית, אך אם מדובר במכות קלות, עונש, השפלה רגשית, סחיטה ואיום, או פשוט הכחשה חוזרת ונשנית של הצרכים הרגשיים הבסיסיים של ילדים, והאשמתם בכך אלה של מניפולציות או אגרסיביות כדי להצדיק את התוקפנות, אם לא פיזית, אם רגשית.
אם גרימת נזק לאחר אינה נכונה, זה לא נכון גם אם המטרה המובאת היא לגרום לסוג'רו של הנזק להיות טוב ולחלק מהבסיס שילדים מטבעם הם רעים, אנוכיים, אלימים ושקרנים. אבל, אם זה מובן מאליו, יחסים ערכים ואלימות מוצדקת אם הם מופעלים על ידי בעלי הסמכות. ההשלכות הרגשיות, החברתיות והנצחיות של אלימות ניכרות. עלינו להסתכל על ההורים שלנו כדי לא לחזור על הטעויות שלהם עם ילדינו.
ישנם ערכים שלא ניתן לייחסם: כבוד לחלשים, לטיפול, לכידות ואדיבות. להשיג אותם, כביכול, המגנים של "הפדגוגיה השחורה"הם מגנים על השימוש בכפי שנראה שהם מכחיש שהוא תקף, אך במציאות הם מממשים ומנציחים אותו.
רק שאל אותנו ונחקר איזה חינוך קיבלו הפושעים או הפשיסטים המסוכנים ביותר. אנו נתקל בילדים מומים ומוכה, לא בסביבות אוהבות ותוכן. האלימות של "פדגוגיה שחורה" זה רק זורע כניעה ואלימות, כי מה שילדים מקבלים מהוריהם, שמעטים מאוד מסוגלים לחשוף אותם.
