מחקר סוציולוגי "צעירים ואמנציפציה בספרד"שבוצעה על ידי ה- FAD ואוברה הסוציאלית קאג'ה מדריד, מסיקה עובדה שכולנו שמענו עליה מדי פעם: "המצב הכלכלי הקשה הנוכחי מבליט בצורה ניכרת את המודל הספרדי המסורתי של שחרור נוער, שכבר מאוחר".
בוא נראה, אני לא באמת חושב שהמודל הספרדי של שחרור הנוער מאחר, יתכן שהוא קורה כבר 25 שנה, כי אפילו בשנות ה -60 וה -70, צעירים הפכו לעצמאים בסביבות 20. שלא לדבר על סבא וסבתא שלנו: מה שקורה הוא שבאותה תקופה חיו יותר לפי מבנים קהילתיים עם קשרים רבים בין הגרעין למשפחה המורחבת, אבל "לצאת" מזרועות ההורים כדי ליצור חיים חדשים, שהם עשו במהרה.
על פי המחקר, נראה כי ישנם גם אלמנטים קובעים אחרים הקשורים למאפיינים תרבותיים, מודלים משפחתיים ומדיניות ציבורית התורמים רבות לכך, יחד עם איטליה, בואו נהיה המדינה האירופית בה צעירים עוזבים אחר כך את הבית.
המשבר פוגע בשני אינדיקטורים מבניים התנאים לשחרור נוער
האינדיקטור הראשון שמשפיע הוא, ללא ספק, שיעור האבטלה בקרב נוער מגיע ל 52.1% ובספרד עומדת בראש אירופה יחד עם יוון כאשר בגרמניה היא לא מגיעה ל 8%.
השני הוא מחיר הבית שבעשור האחרון עלה הרבה מעל לערכו האמיתי. למרות התייצבות או ירידה לאחר 2008, רכישת בית עדיין מרמזת על יכולת חבות מעל לאפשר. גם נראה כי שכר דירה אינו מהווה אלטרנטיבה קלה שכן הצעירים העובדים חייבים להקדיש 42% בממוצע למשכורתם בכדי שיוכלו לשכור בית ורק 55% מאלו והצעירים העובדים יכולים לעמוד בכל הוצאותיהם. .
השפעת המאפיינים התרבותיים שלנו
- מערכת משפחתית מסורתית: תהליך האמנציפציה, העצמאות והאוטונומיה של צעירים בספרד לא מתרחש מחוץ למשפחה, אלא נוטה להתרחש בתוכו, על סמך אסטרטגיות מוסכמות סביב מסלולי המכונן, מעמד ההתייחסות החברתי והציפיות לעבודה וחברתית.
תורגם: הורים וילדים מסכימים שלא כדאי לעזוב את הבית אם זה כדי לאבד איכות חיים. זו (לדעתי) טעות מכיוון שהיא מונעת פיתוח פרויקטים אישיים, שצריך להתחיל (ברור) מלמטה
- נטייה מועטה לניידות הגיאוגרפית של הספרדים הצעירים: אף כי המשבר משנה נטייה זו לאט לאט. 23% מהבוגרים המונצחים בספרד הם "כולם" מבני המשפחה המוחלטת (הורים, אחים, ילדים) שאיתם הם לא גרים 30 דקות ומטה משם.
זה לא שלילי במהותו, בתנאי שכולם מסוגלים לכבד את האינטימיות והתוך סטנדרטים של קבוצות משפחתיות שהוקמו לאחרונה.
סדרי עדיפויות של אמנציפציה מכוונת להיווצרות המשפחה עצמה כנגד מודלים ביניים, כמו שיתוף דירות עם מכרים. מכלל הנוער הספרדי בגילאי 15-24, 7.3% מהצעירים גרים נשואים או בזוגות. אלה שגרים עם חברים או לבד אינם מגיעים ל -3%.
דמיוני סביב השכרת דיור מחובר מאוד לשלילה: זה מתפרש כ"זורק "כסף, בהשוואה לרכישה.
והייתי אומר סביר מאוד חזון זה לגבי דיור מעכב גם את האפשרויות מבחינת ניידות גאוגרפית. בנוסף, בזמנים בהם אנו נמצאים, עם משכנתא המשולמת תוך 50 שנה, ואינטרסים שלהם עולים ... לפחות המגורים להשכרה נותנים חופש מסוים, ונכון שהבית אינו כזה, אך תוך כדי תשלום. מה שאנחנו חייבים לבנק, וגם זה לא.
- היעדר מדיניות ציבורית ש באמת מהמר על תהליכי העצמה ועצמאות של צעירים, תמיכה באמת בשוק השכרת הנוער, הימורים על עזרי שחרור וכו '. בפוסט זה נפרט את החלטת ה- ILO הדוגלת בפעולה מיידית של ממשלות ושותפים.
ומעבר לנתונים, גם לצעירים יש דעה
על פי נתוני מחקר, באופן כללי, בין הגילאים 18-20 אין שום צורך לכאורה באמנציפציה, וגם לא תשוקה אליו, גם בגלל הקושי להתגשמותו וגם בגלל שפתח ובנה חללים אלטרנטיביים אליו.
מצד שני, צעירים מעריכים את הנוחות שהם מוצאים עם הוריהם וחוששים, במקרה של אמנציפציה, איבוד מעמד או יתרונות מהותיים. אובדן נוחות זה מופיע כהרתעה או דחייה עבור צעירים רבים שאינם מחליטים לבצע את הקפיצה מבית המשפחה עד אשר יש להם ביטחון כמעט מוחלט של כישלון.
מצב זה מניח ומשותף באופן מלא על ידי הורים שמבינים ומקבלים את העצמאות הביתית הנחוצה. (צוין בהיעדר לוחות זמנים, בקרה או אחריות בבית) שילדיכם טוענים כי הם אינם מהווים סכסוכים או אי התאמות. הם בוחרים להתירנות.
אם חוויה זו מתרחשת (כפי שמעיד המחקר) בין 18 ל -20 שנה, מה אתה רוצה שאגיד !; הדבר הרע הוא כשהם מלאו 28 ועדיין אין להם כוונה לעזוב
לאחר ניתוח השיח של צעירים, נראה שבתקופות אלה הוא מתבגר לפני כן, ייעוד החיים עצמם מוקדם יותר, הוחלט ללא לחץ עם מי ואיך לצאת, מה ללמוד וכו '. ובאותה עת, נראה כי התופעה ההפוכה מתרחשת גם זו של אינפנטיליזציה שמובאת על ידי העובדה כי הדרישות, החובות והאחריות הן נדירות. בוגר לדברים מסוימים ותלויים וילדותיים יותר עבור אחרים.
בכל מקרה, לדחות או לדחות את ההחלטה על האמנציפציה זו הדגמה לא של התאמה או פסיביות, אלא בהרשעתם של הצעירים עצמם, של הסתגלות לנסיבות. נראה שיש עדויות שמראות כי גם בתקופות של גאות כלכלית גדולה יותר, גיל האמנציפציה בספרד היה הממוצע הממוצע בהשוואה למדינות אחרות באירופה, למעט איטליה (שחולקת תרבות ים תיכונית עם ספרד בנוגע ל שחרור, כפי שראינו). אמרתי את זה בעבר, יש לי את התפיסה שהתופעה מתרחשת כבר לא הרבה שנים.
