אריק זיגמן הוא פסיכולוג וסופר מבריטניה שפרסם לאחרונה מאמר בארכיון המחלות בילדות. בזה הוא קובע את זה בימינו ילדים מבלים זמן רב יותר בצפייה בטלוויזיה מאשר בבית הספר, והוסיפו שכמות זמן גדולה זו מול המסך מהווה גורם סיכון לכמה מחלות. לאורך זמן (כמו השמנת יתר ובעיות לב וכלי דם).
אבל זיגמן לא מדבר רק על טלוויזיה, כי המסך הממוצע בבתים בבריטניה הוא חמישהבנוסף, תוך התחשבות כי בבתים רבים לילדים יש גם טלוויזיה בחדרים, ובאמת שזה קורה גם בספרד.
חלק מהקהילה המדעית בבריטניה מבקר את מומחה זה על טענותיו, וטוען כי המחקרים חסרים את הקפדנות הנדרשת, אך אני חושב שהעיקר הוא שההורים לא צריכים להזדקק למחקר כלשהו בנושא זה. בואו נראה, אם יגידו לי שמתבגר בריטי מבלה שש שעות בין המסכים (דמות שלא שונה בהרבה ממה שקורה בספרד) ואחת אמריקאית שמונה, אני לא צריך שום דיווח כדי להבין ש"משהו קורה ", וכמובן שאני יודע להסיק בעצמי שמאוד בריא זה לא. יתר על כן, החוויה שלנו ושל האנשים הקרובים לנו צריכה להיות שווה את זה להעריך את ההשלכות של שימוש לא נכון (לפי זמן או תוכן) בטלוויזיה. לדוגמא אם לאחר צפייה של שלוש שעות בטלוויזיה ילד מתרגז כשאנחנו מכבים אותו, או אם חברים הולכים לביתו לחפש אותו שישחק ברחוב והוא מעדיף להמשיך לדבוק במסך (למרות שהפרק כבר קיים נראה), ייתכן שיש לך בעיה.
מה קורה כשילדים רואים יותר מדי טלוויזיה?
אני חושב שההורים צריכים להיות בעלי יותר אוטונומיה, גם מהלימודים (שהם טובים מאוד אם הם פועלים רק כמדריך) וגם מהטרנדים שהם אלה שמניעים אותנו לעתים קרובות לתת לילדים להתעלל בקונסולות ותכנות טלוויזיה. יש לנו את הפקודה (במובן האמיתי והמטאפורי), ואנחנו אלה שקובעים.
ברוב מדינות אירופה ישנם ילדים רבים (בני שנתיים עד 10) שרואים בממוצע חמש שעות ביום, ובלי ללכת לתוצאות הפיזיות האפשריות, די בשכל הישר בכדי להבין ש יחסים בינאישיים, פעילות גופנית, קריאה ולעיתים קרובות יותר מהרצוי, מחקרים נותרים בצד.
זיגמן (שעלינו לקחת בחשבון למרות העובדה שלא נותנים לו הקפדה) הוא לא היחיד שמתריע על השימושים הבלתי הולמים של המסכים, מכיוון שלפני מספר שנים כבר חקירות שונות מזהירות אותנו עד כמה הטלוויזיה יכולה להזיק. אם זה נראה בשליטה או במשך שעות רבות.
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מבטיחה שצריך להגביל את הזמן בו ילדים מבלים מול הטלוויזיה ללא יותר משעה או שעתיים ביום של "תוכניות איכותיות", ואין להכניס את הטלוויזיות לחדרין.
ד"ר גוון וורם, עוזר פרופסור לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת מיאמי, מזהיר מפני הסכנה שהטלוויזיה תתחליף למערכות יחסים אנושיות. ומצביע על כך בשום מקרה ילדים מתחת לגיל שנתיים לא צריכים לראות זאת.
מומחה זה מספר את הצפייה התכופה והפוגעת בתכני הטלוויזיה עם בעיות השמנת יתר, חוסר ריכוז אפילו בהתפתחות לקויה של התהליך הקוגניטיבי.
הפיתרון הוא תרגיל תפקודי הורים
אם מישהו זקוק להמלצות, נגיד כי:
על הילדים לצפות בטלוויזיה בליווי הוריהם, אשר יבחרו גם הם וישלטו על התכנים (תכנות ילדים איכותיות, תכניות אינפורמטיביות, סרטים תיעודיים ...)
טלוויזיה נראית ברוח ביקורתית, מכיוון שכך אנו מעבירים את הערכים לילדים בלי ללמד ואנחנו נותנים להם בסיס לפתח קריטריונים משלהם.
ילדים הם לא צריכים לצפות יותר משעתיים ביום של טלוויזיה בימים המותרים, שיהיה בסופי שבוע. בימי חול השימוש בטלוויזיה (אלא אם כן הוא מוגבל ל'בסדר, אתה יכול לראות פרק זה ') אינו הולם.
הטלוויזיה אינה משמשת בזמן שאנחנו אוכלים, או כדי לעזור להם לישון, ולא סתם מתעוררת 'לאכול ארוחת בוקר בלי לצווח'.
עדיף שמערכת הטלוויזיה תהיה במקום משותף בבית כמו חדר האוכל, ו- שילדים אין את זה בחדר שלהם.
ככל שיש להם יותר אפשרויות לקיים אינטראקציה עם הסביבה מבלי להסתמך על טלוויזיה (ספורט, משחקי חוץ, קניות עם ההורים, ביקורי ספריה וכו ') הגידול של הילדים יהיה בריא יותר.
