בני היה רק שנה אחת בחינוך לגיל הרך מכיוון שרצינו שהוא יצטרף לבית הספר באיחור, כמה שבועות לפני שהתחלנו את יסודי בבית ספר חדש עברנו ובקושי הספקנו להתכונן. השינוי היה די גדול וכולנו התחלנו להסתפק בעיבוד שעלה לנו הרבה, אני זוכר כמה אנקדוטה שתיארתי בפוליו (שאותה הייתי מעביר למורה) לילד, הוסיפה היבטים כמו יכולותיו, יכולותיו והדרך בה הוא אוהב ללמוד ...
כשמסתכלים על שלושת התמונות של הכיתה של בתי, ברור שהיא לא הייתה שם כשהקבוצה נכחה לראשונה באינפנטיל, עבורה היו שנתיים אינטנסיביות בהן היא עבדה קשה מכל הבחינות, ועבורי חוויה העשרה שאפשרה לי לשתף פעולה עם המורה ולהסתבך בפעילויות משלימות שונות.
כל ילד הוא שונה, ולמרות שעברתי זאת בעבר, אני יודע שהמעבר לתינוק לתינוקות כולל שינויים משמעותיים, ילדים זקוקים לתמיכה רבה ממשפחותיהם. זה יבחין במיוחד ב- שילוב של נושאים שונים זה מזה (רחוק מהלמידה האינטגרטיבית שהייתי רוצה), שינוי הבניין, הכיתה (והריהוט) גדולים יותר, והמתודולוגיה בה הם ישתמשו. אני מודע לכך שבשנתיים האחרונות התחלנו לעבוד בבית הספר שלנו, לפרויקטים באיזה נושא במחזור הראשון של יסודי, אך עדיין הקטנים ששינוי הבמה יתמודד עם דרך עבודה יותר אינדיבידואלית ו הקצאה של משימות שחוזרות על עצמן, ולעיתים גם מפונקות מחדש (כמו שמרי לוז אמרה לנו בראיון זה).
כידוע לי שהביצועים של המשפחה הם מכריעים בהתאמה לכל השינויים הללו, רציתי לשקף אתכם על תפקידנו כהורים וכהורים. יתכן שיש ילדים אשר מסוגלים לקבל את השינויים המגיעים עם טבעיות יחסית. אבל עבור כל הורה שיודע לדאוג לרגשות ולהקשיב, יהיו הרבה קצוות שקשורים להיראות והרבה נראה לא נוח לפענח
איך המשפחה יכולה לעזור בשינוי הבמה:
התחל את הקורס בביטחון ובשמחההימנעות מהקונוטציות השליליות שאולי הנחנו פנימיות. אם ישנם היבטים של לימודים שאנו לא אוהבים, אנו נחשוף אותם לילדים בצורה ברורה, עם רוח ביקורתית: יש צורך להבין את בית הספר על כל הניואנסים שלו, את הדברים שאנו מקבלים ואת אלה שהיינו מעדיפים לשנות. זו הדרך הטובה ביותר לא לבלבל ילדים, שמצד שני חייבים להעלות על עצמם רעיון משלהם, וזכותם שלא להעביר 'אי וודאות' מיותרים.
זה נוח עבור לפגישות שהציע המורה, ואם לא ניתן, יש לארגן הדרכות אינדיבידואליות. כשאנחנו נפגשים עם המורה, לא מדובר רק בהקשבה אליו ולרשום את התצפיות שלו, זו חובתנו לתרום, לדיאלוג ואפילו לדבר על המורה (כשההזדמנות דורשת זאת ותמיד בכבוד), כי מה שעומד על כף המאזניים הוא חינוך ילדינו.
למעשה, ילדי בית הספר היסודי דומים מאוד לאלה של תינוקות מנקודת מבט אבולוציונית: הם עדיין קטנים מאוד, ובכל זאת הם מתמודדים עם שינויים שלעיתים נדירות הם מעברים.
- שימו לב מקרוב למצב הרוח של ילדינו בשבועות הראשונים של הלימודים, ואפילו נכנסו לחודש אוקטובר (כשהם מתחילים לקבל שעות לימוד נוספות). יש להקדיש רגע בכל יום לשאול, להקשיב, להבין ולחפש אסטרטגיות המאפשרות להם להתמודד עם קשיים.
לא משנה אם הילד אוהב בית ספר או לא, זה לא יהיה 'רגיל' שעד אמצע נובמבר, נמשכים שינויים משמעותיים בילד. במידת הצורך יהיה צורך לשוחח עם אמהות חבריהם או עם הגננת, בכדי לברר אם קורה להן משהו שאנחנו לא מודעים אליו.
- עמוד האוטונומיה וההערכה העצמית של הילדים הוא אנחנואך אל לנו להבין אוטונומיה רק כיכולת להתלבש לבד, לזכור משימות (משימה מסובכת כשהם כה קטנים) או לצחצח שיניים ללא עזרתנו. מכיוון שחשוב יותר מהאוטונומיה המוטורית והאקדמית הוא זה הנוגע לצמיחה רגשית ויכולת אינטראקציה בחברה.
מה שבאמת חשוב זה שהם יידעו שיש להם את ההורים שלהם לתמוך בהם בפתרון בעיות, ושיש להם את האהבה 'ללא תנאי' שלהם, ללא קשר להתפתחותם בבית הספר, כמה חברים יש להם או אם הם גומרים צהריים בבית הם יכולים לבטא את עצמם בחופשיות ולדרוש תשומת לב מהאנשים האחראים על הטיפול וההגנה עליהם
- ילדים בני שש ושבע שנים (ועד מאוחר יותר) הם עדיין זקוקים לשעות רבות של משחק ביום, ו -30 דקות ההפסקה אינן מספיקות לחלוטיןולכן עלינו לספק מספיק זמן וזמן להתפשטות. אני חושב שילדים שלומדים בבית הספר היסודי לא צריכים לקחת מטלות בית ספריות, ואם הם עושים זאת הם צריכים להיות אלה שלא סיימו בכיתה, מכיוון שזה לא נוח לבית הספר להתערב באחת הדרכים הבריאות ביותר להתייחס וללמידה. שקיימים: משחק.
הכנסתי עדכון זה כדי להבהיר ביחס לחובות שלמרות שאינני תומך בשיעורי בית, כאשר ציינתי 'לא לקחת אותם הביתה בזמן שהם בבית הספר היסודי'. התייחסתי למחזור הראשון של הבמה (שנה א 'ושניה). משם, אם הם מנוהלים היטב והילדים לא מקדישים בסך הכל יותר משעה ביום בקורסים העליונים, אין לי הרבה בעיות, אם כי אני עדיין חושב שחמש שעות הלימודים מספיקות.
ההוראה לטפל בחומרים באהבה ולספק להם גירויים מהבית (קריאה, משחקי לוח, טכנולוגיה וכו '), מחזקת גם היא את הלמידה, ובמקביל מאפשרת לנו לגשת לילדינו. כאחראית ראשונה לחינוך ילדינו, ננסה (על פי ג 'האוורד הנדריקס) 'הוראה מלב אל לב', ואנחנו מעבירים רעיון זה למורים ולשאר הקהילה החינוכית.
