כשילד מקבל מול הדפים הריקים ביומנו, מוכן לבטא רגשות, להוריד מתחים, לשקף את האירועים המסמנים אותו ולהבהיר את המושגים שהוא מתכוון לשקף. ילדים רבים, כולל שלי, משתמשים בכתיבה או בציור כדי "לדבר על מה שהם רוצים, להרגיש ולחשוב."
בחלק מהסרטים עובדת כתיבת יומן היא טריוויאליזציה, ובכל זאת עבור אנשים רבים היא חשובה יותר ממה שאתה חושב, מכיוון שזה כלי חשוב מאוד לתקשורת. אחד היתרונות המרומזים בהקמת עיתון הוא קבל קצת פרטיות או פרטיות שלעתים קשה להכנס לבית, זה משהו שכל הילדים מחפשים (במיוחד אחרי גיל שמונה). זו הסיבה שההורים לא צריכים "לפלוש" לכתבים הפרטיים שלהם אלא אם כן הם רוצים לשתף אותם או לחשוד בבעיות חמורות ללא סיבה נראית לעין.
מצידנו אנו יכולים לספק לילד מחברת קטנה לרשום, לצייר או להדביק את מה שהוא חושב שהוא נוח, נספר לו שזה היומן שלו ושהוא יכול לרשום דברים על חבריו, המקומות בהם הוא מבקר או הביקור אצל סבא וסבתא. מצד שני תמיד יהיה מקום בר השגה בבית לאחסון תיק עם עפרונות וצבעים כדי ללכוד את כל מה שהם רוצים.
בימינו, אין להגביל את הביטוי למחברת ולעפרון, שכן לכל אלה שיש להם דאגות תקשורתיות יש כלי פנטסטי באינטרנט המאפשר להם לפתח מיומנויות אינטלקטואליות וטכנולוגיות. עכשיו יש ילדים שיש להם בלוג משלהם, ומפיקים תמונות וסרטונים משלהם. אבל המרכיב האינטימי בקלאסיקה היומית אינו שום דבר אחר שמספק אותו, ולפעמים אנחנו רק צריכים לראות את המחשבות שלנו משתקפות כדי להשיג פרספקטיבה אחרת.
היומן הוא גם כן ז'אנר ספרותי שכלליו הם רק אלה שאתה מחליט. עבור ילדים זה לא אמור להיות חובה מכיוון שהוא לא, ולכן נגביל את עצמנו להציע "מה הדפים האלה יכולים לשקף"
תוכניות לעתיד, בעיות עם חברים, מכתבי התנצלות, אשליות לא ברורות, עיצוב רובוט חדש, הן רק דוגמאות למה שילדים יכולים לכתוב ביומנים שלהם.
כיתרון הם יקבלו את התפתחות הדמיון, רכישת אוצר מילים רחב, שיפור האיות, הבעת רגשות והכרת עצמם. כתיבת יומן יכולה להיות חוויה טובה.
