זה לא נדיר, ויותר מכך, עם התוכנית להעצמת הדו לשוניות מחינוך לגיל הרך, שבבתים רבים שבהם מדברים יותר משפה אחת (אם באופן טבעי או על ידי לימוד השפה האחרת באופן טבעי) אתה רוצה את קטנים גם לומדים אותם.
ידוע שילדים צעירים יכולים ללמוד שפה מהירה וקלה יותר מילדים גדולים או מבוגרים, אך חשוב מאוד שהמתודולוגיה בה היא המתאימה ביותר ותעקוב אחר סדרה של אסטרטגיות לביסוס דו-לשוניות אצל ילדינו.
המשותף לכל האסטרטגיות שנראה היום הוא שחשוב מאוד לקבוע את הגבול כך שהילד יוכל לקבוע היכן נגמרת שפה אחת והיכן מתחילות האחרות.
אסטרטגיית "OPOL"
האסטרטגיה המשמשת ביותר כאשר רוצים ללמד שפה אחרת היא מה שקרא ז'ול רונג'ט, בלשן צרפתי "OPOL" (הורה אחד, שפה אחת, כלומר: אב, שפה). מה שצריך לעשות כאן הוא שכל הורה מדבר בשפה יחידה לקטן, בדרך כלל כשפת האם של כל אחד מהם.
באופן זה, ילדים יכולים להבחין ללא קושי בשפת האם ושפת האב, תוך הבנת ההבדל בין שתי השפות. עם זאת, הורים שמחליטים לבצע אסטרטגיית למידה זו חייבים לקחת בחשבון שורה של המלצות ללימוד כדי להצליח.
- כל אב מסמל שפה (כלומר בבית בו האב דובר אנגלית והאם הספרדית כל אחת מהן תהיה ההתייחסות לבנו של כל שפה).
- אף הורה לא צריך לבלות יותר זמן עם ילדם בכדי ללמוד טוב יותר את שפת האם שלהם; נהפוך הוא, שני ההורים יבלו זמן רב ככל האפשר עם הילד בטבעיות מוחלטת.
- האב מבין את שפת האם ולהיפך, או לפחות הם מבינים את החשוב ביותר.
- עלינו להיות עקביים מאוד כאשר אנו מלמדים את שפת האם של כל אחד מההורים לילד.
- הכי חשוב: הורים לא מערבבים שפות (פירוש הדבר שאם האב מדבר אנגלית וספרדית בצורה מושלמת, כל עוד הוא מתקשר מילולית עם בנו, הוא ישתמש באותה שפה שהוא רוצה להעביר ולא מערבב את שתי השפות).
עם זאת, מספר שאלות עשויות להתעורר כאשר רוצים ליצור שפה אחרת. לדוגמה, מה לעשות כשכל המשפחה ביחד ואנחנו לא מתקשרים בלעדית עם הילד? ובכן, במקרים אלה חשוב מאוד שההורים יגדירו סדרה של כללים המספקים את כולם.
לדוגמא: האם דוברת צרפתית והאב ספרדית. שניהם מחליטים שכאשר כל המשפחה תתאחד (סעודה לארוחת ערב, תשחק עם הקטנה ...) כל המשפחה תדבר רק צרפתית וכשכולם יהיו מחוץ לבית (קניות, בפארק ...), הם ידברו רק ספרדית.
הדבר החשוב ביותר הוא זה חייבים להיות סדרה של כללים מגובשים, שנשארים קבועים, לכל המשפחה, מכיוון ששילוב של שתי השפות עשוי להיות לא מועיל כמו שרצית מההתחלה.
מקם אסטרטגיה
כפי שמשתמע מהשם, מה שנעשה הוא לשייך שפה למקום מסויםבהיותו ברוב המקרים דרך ללמד דו לשוניות הנעשית על ידי הצורך, מכיוון שבמשפחה בה מדברים שפת אם אחרת מאשר הסביבה חייבים להסתגל. אך אין זה אומר שבבית הם מפסיקים לדבר בשפת האם שלהם.
באופן זה, ילדיהם מבחינים בין "שפה ביתית" ל"שפה חיצונית ", מה שמסייע להם להתארגן טוב יותר ולדעת מתי להשתמש בכל שפה בהתאם למקום הימצאם. עם זאת, לרוב קורה ששפת הסביבה תופסת בהדרגה את שפת הבית (עקב השפעת חברים, שכנים ...) לכן חשוב לזכור שאם המשפחה לא דואגת לשפת האם, ילדים הם לא יוכלו לשנן ולהשתמש בו.
אסטרטגיות אחרות
בנוסף לאסטרטגיית OPOL ואסטרטגיית המקום, ישנן מתודולוגיות אחרות שיעזרו לילדים צעירים ללמוד שפה שנייה נוספת. בצד אחד נמצא אסטרטגיית זמן>, לפיה ילדים לומדים שתי שפות אחת אחרי השנייה (לדוגמה, התחילו לדבר במשך זמן מסוים רק שפה מסוימת, ברגע שתלמד אותה, לעבור לדבר רק בשפה אחרת) או ללמוד שתי שפות בו זמנית, אך בשעות מסוימות (בחר למשל אילו ימים ידברו בשפה אחת ואילו בשפה אחרת. אם סוג זה של אסטרטגיה נבחר, יש להקפיד לעמוד בקפדנות אחר לוחות הזמנים שנקבעו, ולהיות מאוד בקנה אחד עם למידת השפה. ).
אסטרטגיה נוספת שניתן להשתמש בה היא של נושא, שם המשפחה משתמשת בשפה לנושאים מסוימים, כמו למשל כשמדברים עם הילד על מקורה של אותה שפה, על תרבותם ... לדוגמה, אם אחד ההורים הוא יליד איטליה, הוא ידבר רק באיטלקית כשהוא מסביר ל ילדכם המתכונים האופייניים לארצו.
לבסוף, אנו מוצאים את אסטרטגיית פעילות, המשמשת לעתים קרובות באופן לא מודע בהזדמנויות רבות, שכן משפחות חייבות להסתגל לשפה הסובבת אותה כאשר פעילויות מתבצעות מחוץ לבית, מה שמאלץ תקשורת מילולית עם אנשים אחרים בשפה אחרת.
מסקנה
כל אלה אסטרטגיות לביסוס דו-לשוניות אצל ילדינו הם יכולים להיעשות בכוונה או באופן לא רצוני לחלוטין, אבל אם הם נעשים כך, סביר מאוד להניח שהשפה העיקרית תהיה זו ששולטת בה בצורה הטובה ביותר (מכיוון שעוצמת השימוש בו גדולה יותר, מכיוון שיש מספר רב יותר של אפשרויות לדבר שפה זו עם אנשים אחרים או מכיוון שיש העדפות רגשיות, חברתיות ו / או אישיות מסוימות) כך שגם המשפחה וגם הילד מדברים רק שפה אחת, שוכח את המטרה העיקרית: דו לשוניות.
