"אימהות חדשה" זה ספר שפרסם Ob Stare שכבר סיפרתי לכם עליו מתי שהוא פורסם ועשיתי זאת בגאווה ורגש מיוחדים, מכיוון שאני אחד מחבריו יחד עם שאר חברי ל"שבט 2.0 ". מחר יום שישי זה מוצג במדריד, בחלל הקנרי שנמצא על Calle Alcalá מספר 91. ואני אשמח לפגוש, עם אותה הזדמנות, את הקוראים שלנו.
אבל לפני ומכאן, אני רוצה לשתף אתכם במה שהספר הזה אומר לי.
הספר הזה, על הכריכה היפה שלו, עם כל האהבה האינסופית של אמהות מודעות, הוא הרבה יותר ממערך סיפורים והשתקפויות של נשים: הוא מדריך למהפכנים.
לפני מספר ימים שמעתי את הפונטסט הגדול מסביר שאנחנו חיים בחברה עם התקדמות המאה ה -21, בית הספר של המאה ה -19 והמנטליות של התקופות האפלות ביותר של ימי הביניים והברבריזם בפריחתם המלאה. חברה שיכולה לקפוץ לתודעה חדשה, אך נותרה אלימה ובורה, אמונה טפלה ופראית.
כן, זה נכון, הטכנולוגיה, הרפואה, המחקר, ההנדסה שלנו הם מדהימים ... וגורמים לנו לחשוב שהתפתחנו לחברה מתקדמת יותר בגלל זה, אבל השינויים הללו, ברובם, הם רק שטחיים ושינוי התודעה מתעכב.
חינוך בית הספר נותר במאה התשע עשרה. מורה מלפני 150 שנה, פרט למחשבי כיתה, לא ימצא שינויים רבים בבית הספר או במערכת, בתחומי הידע, בפדגוגיה או בתוכן. מורים מחויבים מיואשים כשהם מודעים לכך שהם נידונים להיות ציוד מערכת ולא מצליחים לתת את מבוקשם.
ובכל זאת, יש עלילות חברתיות יותר מפגרות: המנטליות של רוב האנשים בחברה. דמוקרטיה וזכויות הם לכה חסרת צבע שתקפוץ בקלות, כפי שקורה למעשה, וגורמת לאי-הגינות, אלימות, התעללות בחלשים ביותר וטרף מתפרץ שוב. מלחמה, מצ'יזמו, אלימות, בורות וברבריות נותרים בבסיסם.
דוגמא לאירועים אקטואליים הם הסרטים המצוירים של האגודה לגינקולוגיה הספרדית שללא ספק תוכלו לראות רבים. הזלזול שהם מפגינים כלפי נשים, מטופלותיהן, גורם לבחילה.
ברבריות ומצ'יזם עדיין שם, מונעים על ידי אלימות ושנאה שיכולים להיות להם רק שורשים עמוקים מאוד.
מדוע האדם הוא עדיין זאב לאדם? גדלנו בחברה שמתחת לציביליזציה והדמוקרטיה לכאורה שלה מאמינה בדרוויניזם החברתי הכי עז, שמאריך את יכולת התחרות של החזקים, הדורשת ציות עיוור לכללים כדי לא להיות כישלון, מה שמגמל את האדם, המעלה את האדם. שיטות הורות הפוגעות בתינוקות, המפרידה בין ילדים לחמם של שד אמם ומסווגת אותם מאז ילדותם, ומלמדת אותם לציית לסמכות וללמוד את מה שאחרים אומרים להם שהם צריכים ללמוד.
אנחנו חברה ללא חלב אם, חברה של לידות בלי אוקסיטוצין. חברה בה ילדים נרדמים ובוכים לבדם בעריסותיהם. חברה שלא מקשיבה לשפת האהבה.
חברה שלא קמה נגד רעב, מלחמה או עוני. חברה בה ממשיכה להפעיל אלימות כלפי מי שאינו יכול להתגונן.
ואני חוזר על שאלתי מדוע האדם הוא עדיין זאב לאדם?
הנטישה הרגשית, האלימות, בורות הצרכים הבסיסיים של הילדים, קרע הקשר עם אימהותיהם, הכל משחזר את אותו זרע האלימות שיצוץ, ללא ספק, שוב ושוב אם לא נשנה את הבסיס על תנו לחיים להתיישב.
מעגל האלימות נולד מחדש דור אחר דור ואנחנו יכולים רק להסיר אותו כשאנחנו הולכים לשורש: ההתפתחות, ובואו נהפוך את המהפכה הזו, הכי נחוצה, שמסבירה את הכישלון של כל מהפכות העבר.
אם לא נשנה את הדרך בה אנו מגדלים את ילדינו איננו יכולים לשנות את העולם. לא מהפכות, לא ארגונים, לא מפלגות פוליטיות, לא חוקים, ולא צעדות, לא שביתות, לא רפורמות, ולא דתות, וגם לא אוטופיות, שום דבר לא יביס מלחמה, בורות ועוני אם לא נשנה את הבסיס עליו אנשים צומחים. : החינוך.
זו הסיבה שהספר הזה הוא מדריך למהפכנים, מהפכה ללא שמאל או ימין, מהפכה לאבות ואמהות. מכיוון שאנו הולכים לשנות את העולם על ידי שינוי האופן בו אנו מגדלים את ילדינו. והפעם לא יחזור.
לכן אני ממליץ לך לקרוא "אימהות חדשה" וללוות אותנו, במידת האפשר, במצגתו במדריד.
בתינוקות ועוד | "אמהות חדשה" עומדת להגיע. ספר ראשון משבט 2.0
