לפני מספר שבועות התחלנו סדרת ערכים בנושא מיתוסים על חלב אם איתם אנו רוצים, לאט לאט ובמילים טובות, להסביר מהם המיתוסים הנפוצים ביותר שעדיין נשמעים ברחוב ואפילו בהתייעצויות ילדים ולהסביר מהי המציאות הנוכחית.
אני אומר מציאות עכשווית, ולא "האמת", מכיוון שהמיתוסים עליהם אנו מדברים הם "האמת" של לפני כמה שנים, שעם הזמן איבדו תוקף והפכו לא נכונים, והפכו למיתוסים על ידי להישאר תקפים כהמלצות.
היום אנו מדברים על מיתוס נפוץ מאוד בקרב אמהות ונשמע מאוד במשרד רופאי הילדים כפי שהוא חוסר חלב, הידוע גם בשם היפוגלקטיה, העין הזו, אינה מיתוס עבור כל הנשים, מכיוון שחלקן יצטרכו לייצר מעט חלב, אך אין כמה שידוע המקרים.
היפוגלקטיה היא מחלה נפוצה (אך היא לא נכונה)
זה נפוץ מאוד בייעוץ הילדים (אני כאחות שומעת את זה כל פעמיים שלוש) שאמא שמגיעה עם יילוד אומרת לך ש נותן לו בקבוק וכבר לא מניק כי לא היה לו מספיק חלב. ואז רופא הילדים מסמן סיבה לא להניק "היפוגלקטיה" בהיסטוריה והדבר שם.
פרסוםאם היו נאספים נתונים ממרכז בריאות (שלי למשל) כדי לדעת מדוע נשים נותנות בקבוק ולא את השד היינו מקבלים אחוז גבוה מאוד של היפוגלקטיות והמציאות היא ש זה חייב להיות אחד התנאים היחידים שהאבחון מאבחן. כתוב "לא היה לי חלב" וזהו. "אם אתה אומר שזה נכון," חושבים אנשי מקצוע רבים.
אבל האמת שזה לא מציאותי. זה לא שהוא שקר. זה לא שאפשר לומר שלכל הנשים יש חלב, כי מי שאומר זאת מאכיל מיתוס אחר הנוגע להנקה. אבל דבר אחד הוא שמיעוט סובל מהיפוגלקטיה ודבר שונה מאוד הוא ששימירת חלב נתפסת כמעט כנס הטבע העומד לרשות מעט מאוד נשים, מכיוון שהן מתחילות בהנקה של רבים (יותר מ -70% מהנשים), אך בהדרגה, כאשר התינוקות גדלים, השיעורים יורדים עד 25%, פחות או יותר, בגיל 6 חודשים. לאורך הדרך, מוקדם יותר מאשר מאוחר, נופלות אותן אמהות שמאמינות שאין להן חלב, והן מאמינות שזה גם לעזרתם של בני משפחה וחברים (ולעיתים גם אנשי מקצוע) התומכים באם על ידי הזנת המיתוס.
מה צריך לקרות כשאמא חושבת שיש לה היפוגלקטיה
יתכן שכשאמא אומרת "הילדה שלי רעבה, הייתי אומרת שאין לי חלב", היא צודקת כי היא לא באמת מייצרת מספיק חלב.
לפני הביטוי הזה נעשים בדרך כלל שני דברים: תגידו לו שזה לא נכון, שלכל הנשים יש חלב ושהוא נותן את זה לפי דרישה ולעתים קרובות מאוד לאכול יותר חלב או להגיד לו שיש לו היפוגלקטיה ושהוא צריך לתת בקבוק כמה).
שני הפתרונות שגויים באותה מידה.. הראשון להכחשת דבר שיכול להיות אמיתי ולמתן פיתרון שאמהות רבות כבר עוקבות אחריו ("יש לי את זה כל היום מכור על הציצי, אבל הוא בוכה ובוכה ולא עולה במשקל") והשני לאפשר לאם לעשות זאת אבחנה, אל תציעו פיתרון המאפשר הנקה ולפתור אותה עם בקבוקים, תוך סיום ההנקה של אותו ילד.
בואו נגיד שהאידיאל יהיה שמישהו יגיד משהו כמו: "אין לך חלב? מדוע יש לך הרגשה זו? למרות שזה נראה שקר, אמהות רבות מאמינות שאין להן חלב רק בגלל רגשות או אמונות שגויות. אני תמיד אזכור אם שאמרה לי שהיא חושבת שאין לה מספיק חלב כי הילדה שאלה אותה כל כך הרבה פעמים (זה היה כל 90-120 דקות). שקלתי את הילד ותוך שבוע עליתי כמעט 400 גרם. ברור שאמרתי לו שתדירות הצילומים, למרות שאנשים רבים נראו מוזרים, הייתה תקינה, ומה שיותר ברור, תוך כדי עלייה של 400 גרם בשבוע לא ניתן היה לה לא לקבל מספיק חלב. עם זאת, היא הייתה כמעט נחושה להתחיל לתת בקבוקים, וחסרה רק את אישורי לכך שהיה צורך לעשות זאת כדי להתחיל לעשות זאת.
ובכן, על ידי שאלת התחושות תוכלו לדעת מהן האמונות ומה המידע ומה חשוב יותר, אנו יכולים לדעת מהן הכוונות והרצונות של האימהות ומשם אנו יכולים לתת עצות והמלצות מתאימות.
מחר נמשיך לדבר על נושא זה ונדבר על הגורמים האפשריים להיפוגלקטיה, על הסיבות האפשריות שגורמות לאישה לחשוב שיש לה היפוגלקטיה ואנחנו נציע מדריך קצר על מה צריך לעשות כשאמא חושבת שאין לה חלב או כאשר קרובת משפחה שמדברת עבורה (בדרך כלל האם, סבתו של התינוק) מסבירה את זה "הילד הזה רעב, הייתי אומר שאין לו חלב".
