בפעמים קודמות כל הנטל נפל על האימהות, שדאגו לילדים ובאופן מוחלט על כל מטלות הבית: בישול, ניקיון, סידורי ריצה, שטיפת בגדים. הרשימה המשיכה ונמשכה. נכון לעכשיו בבתים רבים האחריות משותפת: גם אבא וגם אמא מעורבים בגידול ילדים וביחד אנו משתפים פעולה בכדי לשמור על הבית שלנו מסודר ויפה.
כיום נורמלי מאוד שנחלק את המשימות או נפנה כדי שהעומס לא ייפול על אחד מאיתנו. עם זאת, עדיין יש משהו שנשאר בעיקר אצל אמהות: עומס נפשי.
אם הבינה זאת והחליטה לפרסם דוגמא לרשימת המחשבות הארוכה שיש לנו האימהות בסוף היוםמכיוון שלמרות שאנחנו עושים הרבה דברים, במוחנו תמיד יש אחרים לעשות.
כשקראתי את הפוסט של מרדית 'יטינגטון בדף שלה בהמתנה לפייסבוק בפייסבוק, הרגשתי מזוהה לחלוטין. אולי זה בגלל שאנחנו נשים, אבל המוח שלנו תמיד עסוק בכל העגילים שעלינו לעשות או בדברים שפתאום אנו זוכרים.
אצל גברים זה שונה מאוד. למרות שמובן שיש להם גם את הדאגות והבעיות הממתינות, נראה להם שקל יותר "להתנתק" מאותו נטל נפשי ולקחת רגע למנוחה, כפי שאנו רואים בתמונה ובטקסט שפרסמה מרדית.
מחשבות שהאמהות מתרחשות אחרי יום עבודה ארוך:
אלוהים שלי הבית הזה הוא בלגן.
האם יש לנו מספיק לחם לארוחת הצהריים של מחר?
אני צריך לדבר עם בני בן החמש על כנות ולהחזיר לו את הצעצוע שהוא לווה.
אני מקווה שאוכל לישון קצת היום. כלומר באמת לישון, איפה אני יכול לחלום או להתפתל או משהו. עלי לקנות מסכת שינה.
שמתי את הבגדים במייבש?
האם אמרתי 'שלח' לאימייל ההוא?
האם מאוחר מדי לרשום את הכדורגלן בן השמונה אפילו אם נותרו חצי שנה?
האם הם מעודכנים בחיסונים שלהם לבית הספר?
האם אנו זקוקים ליותר אוכל לחתול?
עלי לנקות את הארונות.
איך יתכן שמאוורר התקרה מאובק כל כך? כלומר, ברצינות. מדוע יש כל כך הרבה אבק במאוורר שמסתובב כל היום? איך זה אפשרי?
אני ממשיך למצוא עכבישים. אני צריך להתקשר למרסס.
אני מקווה שאם ניכנס לאותו גן ילדים טוב ולא זה שנראה חשוד, הוא בטוח סובל מהתפוצצות יד-פה-פה.
אני מקווה שקניתי קרם הגנה נכון ולא את זה שעורר תגובה.
כמה זמן הייתה הפעם האחרונה שהשקיתי את הפרחים בחוץ?
עלי לשטוף את הסדינים.
אני בטוח שקארן שוטפת את הסדינים שלה כל שבוע.
אני זקוק לחופשה ארורה מחייה של אמא זו, אבל מי יזכור שאנחנו צריכים עוד נודלס?
אני אהרוג מישהו אם לא יהיה לי שוקולד אחרי שהילדים ישקעו למיטה.
מחשבות שהורים יש לאחר יום עבודה ארוך
אני הולך לישון כאן ונמנם מהירה.
הרשימה שמרדית כותבת דומה מאוד לזו שאני עוברת בראשי לפני השינה ולעיתים גורמת לי לחשוב שאני עדיין סובלת מאומיות. בבית תמיד יש דברים לעשות, ו אנו עומדים עד הרגע האחרון ערים וחושבים על כל הדברים הדרושים או הדברים שהיינו רוצים לעשות.
הניגודיות שקיימת בין האופן בו נשים חושבות לבין האופן בו גברים חושבים היא אמיתית. וזה משהו שאנחנו מקנאים בהם, היכולת הזו להתנתק ולהירגע לזמן מה בלי שהמוח שלך יסתובב כמו שלנו.
מרדית מבהירה בתגובה שדווקא זה עוסק בפרסום שלה:
האמת: בעלי מדהים. הוא שוטף את הכלים לאחר העבודה, עוזר להרדים את הילדים במיטה ועובד קשה מאוד עם אותי בסוף יום ארוך, כך שאני יותר משמח שאוכל לנמנם במהירות. זה יותר בנטל הנפשי שנשים נושאות וכי גברים כמעט ולא סובלים. זו לא טענה לבעלי שהוא ספק מדהים, בעל ואבא.
אין ספק שזה משהו שאני מקנא בבעלי, הוא יכול להגיע ולהירדם בקלות, בזמן שאני נמשך זמן מה שוכב במיטה וחושב על כל הדברים לעשות בבית, בעבודה, עם שלי בת ואפילו הדברים האישיים שלי.
האם אתה מרגיש מזוהה עם דברי מרדית?
