תינוקות תלויים, תלויים מאוד, עד כדי כך שהם תמיד זקוקים למבוגר שיאכיל אותם, להחליף את בגדיהם, לשטוף אותם, לעזור להם לנוע, להרגיע אותם ולעורר אותם. הם מכיוון שהם חייבים להיות כך, מכיוון שהם גדלים לאט-לאט ולומדים אט-אט את הצדדים השונים של החיים, הופכים להיות יותר ויותר אוטונומיים.
כדי שזה יקרה, ההורים צריכים להיות נוכחים בתהליך ועליהם לתת לתינוקות את כל מה שהם צריכים בכל עת.
כאשר זה לא קורה, מותירים תינוק ללא השגחה, וכתוצאה מכך, הופסק התינוק לטפל בו כפי שהוא ראוי וצריך, כך שניתן יהיה לראות בו התייחסות למצב. זו לא התעללות אקטיבית בה ההורים עושים משהו שמפריע לתינוק, אלא התעללות פסיבית בה קורה ההיפך: ההורים לא מטפלים בתינוקם, ולכן הם מבצעים את השיחה התעללות עקב השמטת הטיפול.
התעללות מהסוג הידוע ביותר היא כזו שיש בה תוקפנות פיזית, צעקות ו / או התעללות מינית, אך אי היכרות טובה יותר שכיחה יותר. הוא רשלנות עקב רשלנות או מחדל טיפול מוערכת בכ- 70% מכלל.
בסוכנות האיים הקנריים לחקר, חדשנות וחברת מידע (ACIISI) הם עורכים תחקיר משותף עם המרכז למדעי המוח של קובה על חוסר הרגישות של כמה אמהות לאותות שנפלטו על ידי תינוקותיהם.
ההשפעה שיכולה להיות להורות מסוג זה על תינוקות וילדים נחקרה זמן לא רב. הנתונים הראשונים שמגיעים מהמחקרים שנעשו בבתי היתומים של רומניה בשנות התשעים, שם היה מטפל לכל 50 ילדים, הם חיו בצפיפות ובלי שום גירוי והתוצאה הייתה הרסנית (מה שגרם אזעקה חברתית ופוליטית גדולה מהתנאים בהם גדלו ילדים אלה).
תוצאות המחקר שבוצע
לדברי מחברי המחקר, הגורמים השכיחים ביותר לרשלנות מצד ההורים הם דיכאון אחרי לידה, סוגים אחרים של דיכאונות שהאם או האב יכולים היו להיות במצבים משפחתיים קודמים ומסובכים, בין אם בגלל בעיות כלכליות, אלימות או התמכרות לסמים
זה יכול להופיע גם בהריונות עם אמהות מתבגרות, אם האם לא מספיק בוגרת וממשיכה להתמקד יותר מדי בעצמה, אם להורים לא אכפת כשמאכילים את הילד ומעניקים להם אוכל לא מספיק לגילם, אם הסביבה בהם הילד חי אין תנאים היגייניים מיטביים וכו '.
העניין הוא שכאשר מעריכים אמהות "חסרות רגישות", והשוואתן עם אמהות "בשליטה", נצפו הבדלי תגובה בתגובה: שתי הקבוצות של האימהות הראו תמונות עם פניהם של ילדים בוכים ואמהות. "שליטה" הופיע כתהליך אוטומטי בסיסי של רצון ללכת לילד, כאילו לרצות לנחם אותו אצל אמהות שנחשבו רשלנות תהליך זה לא הופיע.
כפי שכותבי המחקר מעירים:
אצל אמהות רשלניות (התהליך) לא עובד, כך שלא ניתן יהיה להגיע להרחבה הנפשית שלילדים עשויים להיות צרכים של קור, רעב, הליכה ... דבר המתרחש באמהות האחרות.
מול הבעיה, פרויקט מניעה
כאשר ידוע מקרה של רשלנות או התעללות עקב מחדל של טיפול על ידי הורים, לרוב נבחנים שירותי הרווחה, כאלה שלוקחים את הילדה מכיוון שאינך יכול לטפל בזה נכון, כפי שקרה לא מזמן עם חביבה ובתה נשמה
אני מכיר מקרים של משפחות שחיות ללא משאבים שאינם עוברים לעובדים סוציאליים מחשש ש"הם מבינים שאין לי כלום ולוקחים את הילדים ". במקרים אלה הבעיה היא לא לרצות או לא לדעת לטפל בילדים, אלא לא לעשות עם מה לעשות.
מסיבה זו יש לשבח את העבודה הנעשית בהקשר זה, מכיוון שבמקום לחתוך למשפחות הבריאות והשוברות, נעשה עבודה כדי לעזור לאמהות ואבות "חסרי רגישות", בפרויקטים בהם הם חולקים זמן עם אמהות ואבות שמבלים יותר בטיפול בילדיהם.
לפיכך, כמו שלאחראים על התוכניות:
הורים מספרים את חוויותיהם וכאשר הם רואים את מה שאחרים אומרים להם ועושים, הם לומדים הרבה יותר מאשר עם הדיבורים האופייניים.
האמת שזה נראה כמו תוכנית פנטסטית. המטרה הראשונה צריכה להיות לתת להורים כלים ללמוד, לראות מהם הצרכים של ילדיהם, כך שהם יבינו ויתנהגו בהתאם.
בדרך כלל קל יותר לעשות זאת אם אתה לומד עם הורים אחרים שעברו את אותם דאגות ובעיות, מדברים איתך איתך, מאשר עם אנשי מקצוע שאומרים לך מה עליך לעשות, כמו שיחה (כמו שאומרים כותבי התוכנית).
הוא התעללות עקב השמטת הטיפול זה יכול לגרום לילד לסבול או גרוע מכך, אפילו למות, אם לא מוזן אותו נכון, אם לא מטפלים בו או לא נותנים לו את התרופות שהוא זקוק לו, לתת כמה דוגמאות. זו הסיבה שחשוב לנסות להכיר בזה ולפעול כמה שיותר מהר לטובת התינוק.
