בימים אלה מורכבת משפחה בארצות הברית בני זוג ואחד-עשר ילדיהם, שהינם הגדולים מבין 12 שנים.
לארי קילמר, 53 ומורה בתיכון וג'ן, אשתו, 45, נפגשו בשנת 1994 והתחתנו כעבור שלוש שנים. הם התחנכו בדת הקתולית והחליטו בכך היו להם את הילדים שאלוהים שלח.
העובדה היא שהפוריות של בני הזוג הייתה מעוררת קנאה (או שהאל או שהאל רצה שבני הזוג האלה ילדו ילד אחד אחרי השני) ותוך 12 שנים בלבד הם נולדו אחד עשרה ילדים, כמעט ילד בשנה.
ילדיהם נקראים כריסטינה, ג'ו, מישל, ג'ולי, טומי, סטיבן, מתיו, ג'ון פול, לארי, רוזמרי ופיטר. אם אתה שואל את עצמך לגבי חיי היומיום של המשפחה הזו, תגיד שג'ן, האם, היא עמוד הבית (ובכן, זה בדרך כלל המקרה בכל מקום).
בחמש בבוקר קמה ג'ן, מכינה הכל ובשש וחצי היא הולכת למיסה. לארי, האב, לוקח את הילדים לבית הספר, ואילו ג'ן מתחיל לשים מכונות כביסה (ארבע או חמש ביום), מבצע רכישות, מכין אוכל לכולם ומטפל בקטנטנים. כאשר נראה כי לא נותר מה לעשות, איסוף את הילדים בבית הספר ועזור להם להכין שיעורי בית למי שזקוק לכך.
ברור שכמו כל אב ואמא, יש זמנים שג'ן מאבדת את הסבלנות. באותו זמן, לפני שהתפוצץ, הוא יוצא לחלק האחורי של ביתו ומתיישב כמה דקות על המרפסת כי כמו שהוא מסביר, "לפעמים אתה זקוק לרגע של שלום".
בשעה 19:30 כולם אוכלים ארוחת ערב ובשעה 21:00 הם במיטה. אחרי שינה של כמה שעות הכל מתחיל שוב.
כמו שאומרים שהם נהנים, צחקו המון ונהנו להיות כל כך הרבה, עם זאת הם מתקשים להגיע למחלות: "כשוירוס נכנס לבית זה יכול לקחת חודש עד שהוא עוזב".
הם גם מסבירים את זה בהיבט ההורים שלהם הגרוע ביותר נגמרמכיוון שבשבע השנים הראשונות כל הילדים היו קטנים. כעת הזקנים כבר גדלו וההורים האלה מאצילים להם כמה משימות, כך שהעומסים מופצים מעט בין בני המשפחה הבוגרים יותר.
לגבי כלכלת המשפחה, משפחה וחברים עוזרים להם בריהוט ודברים אחרים, כי רק לארי, האב, עובד.
בכנות, אני לא מקנא במצבה של המשפחה הזו (נשארו לי עדיין תשעה ילדים כדי להתאים אותם), אבל אני מקנא בסבלנות של האישה הזו והמרפסת שלה. הוא אומר שכשהוא עומד להתפוצץ הוא יוצא על המרפסת לנשום כמה דקות. ובכן, נשארתי עם העצה הזו שהיא מדהימה, למרות שהייתי חסרה את המרפסת, לשבת ולנוח את דעתי ... על הרצפה שלי, לצאת למרפסת להסתכל על הקיר זה לא רע, אבל זה לא אותו דבר.
