כבר הסברתי שאני אם שלא מקבלת את העונשים, וגם לא את עליונותו של המבוגר הדורש להישמע לכך שכן, כל שכן כל ביטוי לאלימות פיזית כלפי ילדים.
להפך, אני, ככל הנראה, אם מאוד מתירנית, שמנהלת משא ומתן ומאפשרת לילד להיות אחראי ובעל חייו. עם זאת, ככל שאני מגן על זכויותיהם של ילדים, על צרכיהם ומה שמכונה "גידול התקשרות", אני לא מגן על העלאתם של ילדים ללא גבולות.
הגבולות בחינוך האמפתי
גבולות הכרחיים, הכרחיים. הגבולות הם פיזיים, הם מהווים הנחת יסוד לבטיחותם של כולם ולרווחתם הרגשית של עצמכם ושל הסובבים אותנו. לכן אני רואה חשיבות רבה להורים שרוצים לחנך בכבוד, אמפתיה ומתיקות, דעו גם שאחד הדברים החשובים ביותר שעליכם לדעת לעשות הוא להציב גבולות.
הגבולות הם כבוד
וזו מגבלה לא שרירותית. כבדו את הזכויות של אחרים ולא לממש את החופש שלנו או לגחום בזכויותיהם של אחרים. רווחתנו האמיתית היא חלק מרווחתם של אחרים.
הגבולות הם כבוד. אצל תינוק הגבולות שונים, מכיוון שהתינוק הוא הכרח טהור. הוא זקוק לחזה, אם כי אנו לוקחים בחשבון שהוא אכל מספיק. הוא זקוק לזרועותינו ולחברה שלנו בערנות ובשינה. באותו שלב, הצרכים שלנו פחות חשובים, שכן התינוק עשוי להזדקק לנו במחיר מנוחתנו. אבל גם אז עלינו להיות מודעים למה שאנחנו גם צריכים ולנסות לתקשר את זה במתיקות ובאמפתיה.
עם זאת, ככל שהילד גדל ומבין את השפה, החינוך אותו אנו עומדים להעניק להורים הוא חיוני, הן עושה זאת בצורה מכבדת והן לא מפעילות סמכות שאין לערער עליהן או כפו עליה עונשים, צעקות או מכות, כמו העברת וגם את הצרכים שלנו, מכיוון שרק באמצעות מדריך אחראי וקוהרנטי אנו נבטיח שהילד באמת אמפתי ויודע לכבד אותנו כאנשים עם אותן זכויות כמוהם.
העלאה ללא קשקוש אינה העלאה ללא גבולות
לחנך בלי לנדוש, לחנך בכבוד, זה לא להיות עבדים של הילד, להתכופף לגחמותיו הצלייניות ביותר או לאפשר לנו או לאנשים אחרים להיות מכובדים. אם זה לא נדבק, הוא לא נדבק. כלומר, לא נפגע, אך גם איננו יכולים להסכים לכך שהילד יכה, או יעליב או יביע את גחמותיהם באגרסיביות.
ההבדל נעוץ בידיעה להבחין מהו צורך ראשוני ומהו צורך משתקף, דבר הראוי לנושא נרחב יותר. אבל, לסיכום, ילד אינו צריך להתנפח לגלידה או לסקונס, הוא לא צריך לרוץ במסעדה שמטריד מלצרים וסועדים, הוא לא צריך לרסק את הילדים האחרים או את הוריהם בצעקות או בכעס אם כל רצונם לא יתגשם.
הילד נראה כל כך עצוב שלעולם לא אוכל להיות ילד ולהשתחרר מחשש לחי או עלבון כמו הילד שגדל בלי להבין את זה אינטראקציה עם אחרים כרוכה בפעילות של אחריות ואמפתיה דו צדדית.
ללא סחיטה או תוויות, זו גם חובתנו, בדיוק כשאנחנו מכניסים את עצמנו לעור שלך ומבינים את רגשותיך, מסבירים את שמם ואיך הם עובדים אצל אנשים אחרים. אם זה מפריע לנו לצעוק או להציב את הטלוויזיה בווליום מלא עלינו להסביר זאת מבלי לאבד את הסבלנות, מקטן, כך שהם יגדלו כאנשים שלמים ובטוחים.
אבטחה בנויה על אמון
ביטחון הילדים והאמון בהוריהם מבוסס על אמפתיה הדדית, מחנכים בהדרגה את ההדדיות וההבנה שאנו איננו המבוגרים אשר כופים את עצמנו ברצונותינו תמיד ולא לילדים יש את הזכות לעצבן אחרים בגלל עובדת היותם.
חינוך באמפתיה אינו חינוך ללא גבולות או הפיכת ילדים לאנוכיים פראיים, אלא להפך, עוזר להם להיות אחראים למעשיהם ולכבד את זולתם.
מגבלות פיזיות מובנות וילדים מניחים אותם מניסיון. גבולות בהתנהגות נלמדים מהדוגמא והקוהרנטיות, לא נותן להם סליחה על כל התנהגות, לא משנה כמה מעצבן, אלא להסביר את הסיבות לכך שיש מקום ומקום לכל דבר. אל לנו לפחד לשים גבולות להתנהגות לא הולמת, עם סבלנות וללא אלימות, אך עלינו לקבוע ולהסביר אותם.
איננו יכולים לבלבל בין חינוך לבין כבוד לחינוך ילדים ללא גבולותכיוון שחינוך מדויק הוא הכשרת אנשים אחראיים שיודעים לכבד אחרים ולהבין אותם, החל בכבוד והבנתנו, אך לא להישאר בזה ולתת לטבע לעבור את דרכו ללא שליטה.
